בובי פנחסי

**בובי פנחסי**
לידה	18 בדצמבר 1919; איסטנבול, האימפריה העות'מאנית
פטירה	28 בינואר 1992 (בגיל 72); תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מוקד פעילות	ישראל
כלי נגינה	פסנתר

בּוּבִּי פנחסי הוא שם הבמה של פנחס אריאל (18 בדצמבר^[1] 1919 – 28 בינואר 1992^[2]), מלחין, פזמונאי, נגן אקורדיון ופסנתרן ישראלי, המנהל המוזיקלי של להקת "החישטרון", שפעלה בימי מלחמת העצמאות.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם פנחס הרמן באיסטנבול שבטורקיה, בן להורים יוצאי רומניה ורוסיה, במשפחה אמידה ומרובת נכסים. אביו, יוסף, היה עורך דין, ואמו הייתה מורה לפסנתר. אמו הבחינה בכישרונו המוזיקלי ולימדה אותו פסנתר. בשנת 1927 עלה לארץ ישראל עם הוריו, והמשפחה התיישבה בתל אביב. בגיל שש עשרה ייסד את להקת "עליזי החיים" ביחד עם אחיו ועם שלמה (סְלים) פיינטוך (שהקים לימים את חברת התקליטים "מקולית"). הלהקה הופיעה במועדונים שונים וגם במועדוני קצינים של הצבא הבריטי.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בלפור בשנת 1938 החל לעבוד כפקיד במשרדו של אביו. כיוון שאביו דרש ממנו ללמוד מקצוע מעשי הוא סיים בהצלחה קורס לחשבונאות ועבד עד שנת 1947 אצל כמה רואי חשבון. באותה עת הקליט את שיריו הראשונים בביתו על גבי תקליטים וליווה בנגינה את הצגות "הבימה" וגם את הזמר והשחקן יעקב איינשטיין. כמו כן הלחין את שיריו הראשונים של אברהם ברושי (באמצע שנות ה-40).

זמן קצר לפני מלחמת העצמאות התגייס פנחסי לחי"ש. במהלך שירותו הצבאי הפך החי"ש לחטיבת גבעתי והוקמה בה להקה צבאית, החישטרון. פנחסי שימש כמנהלה המוזיקלי, כמלחין וגם כאקורדיוניסט. עמו בלהקה שירתו גם אהובה צדוק, זרובבלה ששונקין ויפה ירקוני. צמד היוצרים פנחסי וטולי רביב, הרוח החיה בלהקה, כתבו לחישטרון שירים "סלוניים", ששימשו מוזיקת רקע לריקודים וזוהו לאחר מכן עם ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום", "שחרחורת", "סימה פלמ"חית" ו"קרה זה רק הפעם". בקיץ 1949 השתחרר פנחסי מהצבא ושב להדפיס ולהפיץ דפי תווים של שירים ופזמונים עבריים במסגרת הוצאת "גיל-רון", שהקים לפני גיוסו.

ב-1950 פורק החישטרון, אולם חברי הלהקה, שהשתחררו גם הם, התארגנו בהרכב מורחב והמשיכו להופיע ברחבי הארץ. עם חברי הלהקה המורחבת נמנו יפה ירקוני, אהרון צדוק, שמשון בר-נוי, ישראל יצחקי ופרדי דורה.

פנחסי היה המלווה הראשון של יפה ירקוני והוא שכתב לה את הלהיטים הראשונים שלה, ביניהם: "בֻּבָּה בֻּבָּתִי", "הוי ירוקה" (ירוקה אני מבטן ולידה), "אלישבע". אמנים נוספים שליווה היו יוסף גולנד, טובה פירון, שרה יערי וסולימאן הגדול.

להיט מיוחד של אותה תקופה, שרקעו היה עליית "מרבד הקסמים", היה הלהיט "הפטנט מתימן", בו הפגין בובי פנחסי את יכולתו להלחין שיר בסגנון תימני למרות מוצאו המערבי. השיר מזוהה עם הזמר ישראל יצחקי ואת המלים כתב בנימין אביגל ("בנג'ו").

לחניו של בובי פנחסי מצטיינים בעומק תוכני ואי שגרתיות, וכשנוסף להם הבסיס ההרמוני המיוחד שהיה מבוסס על הרבה אקורדים ייחודיים לו. הלהיטים שהלחין פנחסי, שלחלק מהם אף כתב את המלים, זכו להצלחה רבה בשנות ה-50 של המאה ה-20 - תקופה בה היו במקצבי הטנגו והרומבה אופנתיים. הם הושמעו רבות בתוכנית הרדיו "כבקשתך" לשירים עבריים.

בסוף שנות ה-70 חודשו פזמוניו של פנחסי על ידי הזמר אריק איינשטיין, ובעיקר זכה להצלחה השיר המחודש "קרה זה רק הפעם", שאותו שר בצוותא עם יפה ירקוני וגם הקליט את השיר כסולן. השיר גם נכלל מאוחר יותר בתוכניתה הראשונה של להקת "הכל עובר חביבי". פנחסי הקליט את שיריו בחברות התקליטים הד ארצי ומקולית.

מלבד היותו פסנתרן ומלחין, פנחסי נודע כדמות צבעונית בבוהמה של תל אביב. הוא דיבר בסגנון ייחודי והרבה להתבטא בחרוזים ("מסור ד"ש לברנש", "הוא עדין כמו סרדין"). פנחסי נטה גם להירדם בקלות. הוא נראה מנומנם בעת הופעות ולא פעם נרדם ליד הפסנתר עם סיגריה בוערת. איחוריו להופעות היו נפוצים.

ב-1990 נערך לכבודו ערב הוקרה כשכבר היה חולה ולא היה יכול להופיע. באירוע השתתפו יפה ירקוני, אריק לביא, שושיק שני, רביעיית מועדון התיאטרון, יוסי בנאי ואחרים.

בובי פנחסי נפטר בשנת 1992 בתל אביב, בגיל 72, ונטמן בבית העלמין ירקון. הוא הותיר אחריו את רעייתו טובה, מורה במקצועה, ושלושה ילדים משותפים: נאוה אריאל (דוקטור להנדסת חומרים), נועה אריאל (מהנדסת ביוטכנולוגיה) וניר אריאל (מלחין וזמר).

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.