טיוטה:היסטוריה צבאית של אפריקה
ההיסטוריה הצבאית של אפריקה היא אחת מהעתיקות בתחום. אפריקה היא יבשת בעלת חבלי ארץ רבים המורכבים מאכלוסיות מגוונות בעלות מאות שפות ותרבויות ודתות שונות. שוני זה היה מקור סכסוכים רבים.
כמו ההיסטוריה של אפריקה, ההיסטוריה הצבאית ביבשת לעתים קרובות מחולקת לפי חבלי ארץ. צפון אפריקה היוותה חלק מהתרביות הים תיכונית, והיא חלק בלתי נפרד היסטוריה צבאית של העת העתיקה. ניתן לחלק את ההיסטוריה הצבאית המודרנית באפריקה לשלוש תקופות זמן: טרום-קולוניאלית, קולוניאלית, פוסט-קולוניאלית.
העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסטוריה הצבאית של מצרים העתיקה וממלכת כוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 3100 לפנה"ס, מצרים העליונה ומצרים התחתונה היו מאוחדות על ידי הפרעה מנס. סוף הממלכה העתיקה של מצרים העתיקה הובילה לתקופה של חוסר יציבות שנתמשכה עד למנתוחותפ השני (Mentuhotep II) אשר יסד את שלטתו בקרבת שנת 2055 לפנה"ס והתחיל את תקופת הממלכה התיכונה. תקופה זו הגיע לסופה בעקבות הפלישה של החיסקוס, אשר נלחמו עם מרכבת מלחמה. טכנולוגיה חדשה זו של החיסקוס אומצה במהירות על ידי המצרים, שהצליח לסלק את הפולשים בתחילת תקופת הממלכה החדשה במאה ה-16 לפני הספירה.
המצרים אשר פרקו מעליהם את עול החיסקוס הרחיבו את ממלכתם צפונה ומזרחה לתוך אירואסיה לפאתי הים האגאי וגם לתוך הלבנט, עד לשולי נהר הפרת. יתרה מכך מצרים התרחבה גם מערבה לתוך לוב ודרום לתוך סודאן.
ההתפוררות ההדרגתית בתקופת השושלת העשרים אפשרה את הקמתה של ממלכת כוש שהתרכזה בנוביה, במרכז נפאטה. כוש נחלה הצלחה תחת פיענח'י (Piye), שכבש את מצרים והקים את השושלת ה-25 של מצרים. עם זאת, כוש נהדפה בהדרגה חזרה לנפאטה על ידי פלישת אשור ומרד של מלכי השושלת ה-26 של מצרים.
ההיסטוריה הצבאית של קיסרות אקסום העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיסרות אקסום החזיקה את אחד הצבאות החזקים בעולם בתקופתה. הצבא שלה היה בר השוואה עם צבא רומא ושאר הצבאות של המעצמות באותו הזמן. אימפריה זו שלטה בשטחים עצומים במערב תימן, ג'יבוטי, ערב הסעודית, מזרח סודן, רוב אריתריאה וצפון ומרכז אתיופיה של תקופתנו.
ההיסטוריה הצבאית של אפריקה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות אדאל-אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המערכה הצבאית של אחמד אבן איברהים אל-גאזי (1529-1543), אשר הביא לכיבוש שלושת-רבעי שטחה של חבש הנוצרית (אתיופיה של היום) על ידי סולטנות אדאל (סומליה של היום). עם צבא המורכב בעיקר מסומלים, אשר היה מגובה על ידי האימפריה העות'מאנית עם מוסקטרים וחיילים. עם זאת, בקרב של ויינה דגה, בשילוב אתיופי-פורטוגזית כוח (שכלל מוסקטרים פרטוגזים) הצליח להרוג את האימאם אחמד אבן איברהים אל-גאזי כנקמה על מותו של המפקד הפרטוגזי, כריסטובו דה גאמה, ולקחת בחזרה שטחים מסולטנות אדאל.
בשנת 1579, האימפריה העות'מאנית ניסתה לפלוש לאתיופיה שוב, הפעם מצפון בבסיס החוף של מאסאווה. עם זאת, היא הובסה על ידי הצבא האתיופי. ב-1652, עם הדרדרות הכח הפורטוגזי, חברת הודו המזרחית ההולנדית שלחה צי של שלוש ספינות קטנות תחת פיקודו יאן ואן ריבק על מנת להקים את קולונית הקבע ההולנדי הראשון בדרום יבשת אפריקה במפרץ השולחן בדרום אפריקה שלימים נהפך לעיר קייפטאון, לאחר מכן החל להרחיב את הקולוניה צפונה. בשנת 1868, אתיופיה ומצרים, יצאו למלחמה אחד נגד השני בגורה, אתיופיה. בהובלתו של הקיסר האתיופי יוהנס הרביעי, הביסו האתיופים את המצרים ביד רמה.