היסטוריה של אפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת לוויין של אפריקה

ההיסטוריה של אפריקה היא שם כללי לתיאור הזמן מהנוכחות האנושית הראשונה ביבשת אפריקה ועד ההווה.

על פי הדעה המקובלת כיום במחקר האבולוציה של האדם, מקור המין האנושי (הומו סאפיינס) הוא במזרח אפריקה.

ההיסטוריה של חלקה הצפוני של היבשת קשור בעיקר בהתפתחויות שהתרחשו באסיה ובאירופה. אזור זה הצמיח בהעת העתיקה מספר ממלכות וישויות אחרות, שהגיעו לרמת פיתוח גבוהה מאוד, כגון מצרים העתיקה וקרתגו. לעומת זאת ההיסטוריה של חלקה הדרומי של היבשת, מעבר למדבר סהרה, התרחשה במנותק מההיסטוריה של שאר חלקי העולם. בניגוד לצפון אזור זה הצמיח בעיקר חברות שבטיות, כגון הבנטו והבושמנים.

בשנים שלאחר מכן, במאות הראשונות שלפני הספירה, נכבשה צפונה של היבשת בתחילה בידי יוון ולאחר מכן בידי ורומא. אלה שירשו באזור את הנצרות והרחיקה את הפוליתאיזם לפנים היבשת. אח דת זו לא נשארה לשליטת האזור לאורך זמן, וכבר כמה מאות שנים לאחר מכן (המאה ה-7), נכבש האזור בידי האימפריה המוסלמית, והאסלאם הפך לדת השלטת באזור עד ימינו אלה. עם זאת, אפריקה שמדרום לסהרה, נשארה נחשלת מבחינה כלכלית ותרבותית, ומנותקת משאר העולם. תחת זאת, האזור כן הצליח להצמיח מספר ממלכות עצמאיות.

כאלף שנה לאחר כיבוש האזור בידי האימפריה המוסלמית, במהלך המאות ה-16 וה-17, אוחד רוב האזור שוב לידי ישות מדינית אחת תחת האימפריה העות'מאנית. בינתיים החלו האימפריות האירופאיות לבחוש בנעשה באפריקה שמדרום לסהרה, שכמו תמיד סבלה מריק שלטוני. מעצמות אלו, בתחילה חקרו את היבשת, לאחר מכן שלחו מיסיונרים ומתיישבים, ולבסוף כבשו את האזור. עד אמצע המאה ה-19, כבר כל היבשת למעט אתיופיה וליבריה, היו תחת שלטון זר, בין אם אירופאי או עות'מאני. במהלך המאה ה-20, החל תהליך נרחב יותר יותר של דה-קולוניזציה. רבים במערב החלו למאוס באימפריאליזם, ותנועות לאומיות רבות קמו ברחבי היבשת. בשני מלחמות העולם לחמו מדינות אירופה ברחבי היבשת, בעיקר בחלקה הצפוני, ובעשורים שלאחר מכן, החלו להשתחרר רוב ארצות היבשת מהשלטון האירופאי.

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים. אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגיפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה כמוצא האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הדעה המקובלת כיום במחקר האבולוציה של האדם, מקור המין האנושי הוא באפריקה.

המהפכה הנאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המהפכה הנאוליתית

העת העתיקה וימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישויות מדיניות באפריקה, טרם הכיבוש האירופאי

צפון אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העידן הקדם-קלאסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרים העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצרים העתיקה

בצפון ממזרחה של אפריקה, על גדות נהר הנילוס, קמה לה אחת הציוויליזציות העתיקות ביותר בהיסטוריה האנושית - מצרים העתיקה. ראשיתה של התרבות המצרית העתיקה בערך ב-3150 לפנה"ס, באיחוד הפוליטי של תרבויות עמק הנילוס הגדולות תחת הפרעה הראשון, והיא התפתחה במשך שלושת אלפי השנים הבאות. ההיסטוריה שלה מחולקת למספר תורי זהב, הידועים כ"ממלכות", ובהם תקופות של חוסר יציבות יחסית הידועות כ"תקופות ביניים". עם סוף תור הזהב האחרון, הידוע כ"ממלכה החדשה", תרבות מצרים העתיקה החלה להדרדר, ומצרים נכבשה בידי כמה כוחות זרים. שלטונם של הפרעונים הסתיים רשמית ב-31 לפנה"ס, כאשר האימפריה הרומית כבשה את מצרים ועשתה אותה לפרובינציה.

תרבות מצרים העתיקה הייתה מבוססת על איזון מבוקר של משאבי טבע ואדם תחת שלטונו של הפרעה, מנהיגים דתיים, ומושלים. התרבות המציאה חידושים רבים: השקיה מבוקרת של עמק הנילוס הפורה, ניצול של המינרלים בעמק ובאזורי המדבר הסובבים, התפתחות מוקדמת של ספרות ושל מערכת כתיבה עצמאית, ארגון של מיזמי בניה וחקלאות קולקטיביים, מסחר עם האזורים הסובבים באפריקה ובמזרח התיכון, ומסעות צבאיים שהביאו לניצחון על צבאות זרים והבטיחו את הדומיננטיות המצרית באזור. הארגון והייזום של פעילויות אלה נעשה בידי ביורוקרטיה של סופרים, מנהיגים דתיים ומושלים תחת הפרעה האלוהי, שהבטיח את האחדות ואת שיתוף הפעולה של העם המצרי דרך מערכת מורכבת של אמונות דתיות.

נוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נוביה

בצפון מזרחה של אפריקה, על גדות נהר הנילוס המרכזי, דרומית למצרים, בצפון שטחה של סודאן של ימינו, קמה לה אחת הישויות העתיקות ביותר בהיסטוריה האנושית - ממלכת נוביה. ראשיתה של התרבות הנובית בערך ב-3500 לפנה"ס. לממלכת נוביה הייתה השפעה עצומה על מצרים העתיקה בפרט ועל המדינות הסובבות אותה בכלל. דבר זה התבטא בעיקר בסחר המוגבר שקיימה עם המדינות הסובבות אותה. ממלכת נוביה סחרה בזהב, נחושת, נוצות יען, הָבְנֶה ושנהב, את סחורה זו רכשה ממדינות אפריקאיות בפנים היבשת ומכרה אותם בעיקר למצרים.

קרתגו[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרתגו

קרתגו, הייתה עיר ומעצמה באוטיקה (תוניסיה של היום), שנוסדה במאה ה-9 לפנה"ס על ידי מתיישבים פיניקים מהעיר צור. העיר נהרסה לחלוטין בשנת 146 לפנה"ס במהלך המלחמה הפונית השלישית, והרומאים הכריזו על השטח כמקולל ואסרו על התיישבות בו. כמאה שנה לאחר מכן חזרו הרומאים למקום והקימו עיר חדשה באותו שם, שאת הריסותיה ניתן לראות היום. קרתגו הרומית שימשה כבירת הפרובינקיה הרומית אפריקה, ובמהלך השנים הפכה לאחת הערים הגדולות באימפריה הרומית. קרתגו נהרסה שוב ולא שוקמה כתוצאה מפלישות ברברים, ביזנטים ומוסלמים.

סומליה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סומליה ממוקמת בקצה המזרחי של קרן אפריקה, לחוף האוקיינוס ההודי ובכניסה לים סוף. בעקבות מיקומה האסטרטגי מבחינה מסחרית, אבות אבותיהם של הסומלים כיום, היו ברובם סוחרים. רבות מהסחורות שרכשו המצרים, היוונים, הפיניקים והבבלים, הגיעו ממדינות אפריקאיות בדרום ובפנים היבשת, דרך סומליה ואף ממנה. הסומלים סחרו בעיקר במור, לבונה ותבלינים.

קיסרות אקסום[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיסרות אקסום
מפת קיסרות אקסום

קיסרות אקסום הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה בצפון מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו, שהתפתחה מהתקופה הפרוטו-אקסומית. הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה ושיאה היה במאה ה-1. אקסום הוקמה כממלכה קטנה שמרכזה בעיר אקסום (כיום בצפון אתיופיה) ולאחר מכן נהפכה לאימפריה וקיסרות באופן רשמי לאחר שהמלך סאמבראוטאס שינה את תואר שליטי אקסום ממלך לקיסר.

סוף המאה ה-3 אקסום החלה להטביע מטבעות משלה ונזכרה, על ידי הנביא מאני, כאחת מארבע המעצמות של התקופה, לצד פרס, רומא וסין. הממלכה קיבלה את הנצרות בין השנים 325-328 תחת שלטונו של הקיסר אזנה והייתה המדינה הראשונה שהשתמשה בצלב על מטבעותיה. בשיאה שלטה אקסום על צפון אתיופיה, אריתריאה, צפון סודאן, דרום מצרים, ג'יבוטי, תימן ודרום ערב הסעודית, שטחה הסתכם בכ-1.25 מיליון קמ"ר.

אקסום הייתה בעלת בריתה של האימפריה הביזנטית כנגד האימפריה הפרסית ושקעה מסיבות בלתי ברורות, שאת חלקן ניתן לייחס להתפשטות האסלאם, התמעטות הסחר באזורה ומיתון בשוקי אלכסנדריה, ביזנטיון ודרום אירופה.

העידן הקלאסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יוון העתיקה, מצרים התלמיית

בערך בשנת 631 לפנה"ס, היוונים הקימו את העיר קירנה בצפון-מערב לוב. קירנה הפכה למושבה יוונית משגשגת, למרות היותה מוקפת מכל צדדיה באזור מדברי.

עם השנים היוונים הגבירו את השפעתם התרבותית במצרים, אך נמנעו מלכבוש אותה. אלכסנדר הגדול כבש את מצרים מידי פרס בשנת 332 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר, חולקה האימפריה שכבש בין יורשיו הדיאדוכים, ומצרים נפלה בידיו של תלמי הראשון. בית תלמי שלט במצרים בין השנים 305 לפנה"ס עד 30 לפנה"ס. השושלת שלטה בחלק מהזמן גם על האי קפריסין ועל שטחי ארץ ישראל.

שלטונם של מלכי בית תלמי, התאפיין ביריבויות קשות בין האצילים, ומתנגדים רבים הוגלו ונרצחו. המלכה האחרונה לבית זה הייתה קלאופטרה, שנודעה כמאהבתו של יוליוס קיסר ומאוחר יותר גם של מרקוס אנטוניוס. קלאופטרה הצליחה לשמור על עצמאותה של מצרים, אך לאחר הפסדו של אנטוניוס בקרב אקטיום (31 לפנה"ס) וניצחונו של אוגוסטוס, היא התאבדה. לאחר מותה הקיץ הקץ על בית תלמי, ומצרים הפכה לפרובינקיה רומית.

רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – רומא העתיקה, מצרים (פרובינקיה רומית), אפריקה (פרובינקיה רומית), כרתים וקירנאיקה, מאוריטניה (פרובינקיה רומית), נומידיה

במהלך המאה הראשונה לפנה"ס ובמאה הראשונה לספירה כבשה הרפובליקה הרומית ולאחריה הקיסרות הרומית את חלקה הצפוני של אפריקה. הרומאים חילקו את צפון אפריקה לחמש יחידות מנהליות - פרובינקיות (מצרים, אפריקה, כרתים וקירנאיקה, מאוריטניה, נומידיה), ועד מהרה החלו לנהל את האזור באופן ישיר על כל רובדי החיים. החל מזה המדיני ועד זה התרבותי. אותה התקופה התאפיינה בפריחה תרבותית וכלכלית. באופן כמעט קבוע, נהגו הברברים להתנגד לשלטון הרומאי ולתקוף את מוצבי הצבא הרומאי, שהיה דל יחסית בכוח, והוא נהג להחזיק באזור סדר כוח של כ-28,000 לוחמים.

באותה התקופה האזור עבר תהלכי עיור מתקדמים, וברים מן השבטים נושלו מאדמותיהם. השגשוג של רוב ערי האזור היה תלוי בחקלאות. האזור אף כונה "אסם האימפריה", ונהג לייצא תבואה בכמויות גדולות לשאר חלקי האימפריה, בעיקר לאיטליה וליוון. יבולים אחרים שיוצרו באזור כללו פרות, תאנים, ענבים ושעועית.

תחת השלטון הרומאי צפון באפריקה הייתה קהילה יהודית גדולה.

העידן הנוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוג באימפריה הרומית (284 לספירה) לאימפריה מזרחית (האימפריה הביזנטית) ולאימפריה מערבית

העידן הנוצרי בצפון אפריקה החל מעליית הנצרות בצפון אפריקה עם התנצרות האימפריה הרומית באופן שמי בשנת 380 לספירה, ועד הכיבוש המוסלמי של האזור במאה ה-7.

במהלך המאות ה-3 וה-4 קנתה לה הנצרות מעמד של בכורה באזור. בשנת 284 לספירה, התפלגה האימפריה הרומית לאימפריה לאימפריה מזרחית (האימפריה הביזנטית) ולאימפריה מערבית. כך היה גם בצפון אפריקה, והגבול באזור זה בין שני המדינות עבר באמצע לוב של ימינו, כך שמצרים וקירנאיקה במזרח היו תחת שלטונה של האימפריה המזרחית, וחלקו המערבי של האזור (מערב לוב, טוניסיה, אלג'יריה ומרוקו של ימינו) היה תחת האימפריה המערבית.

במהלך המאה ה-5 איבדה האימפריה הרומית המערבית את שטחי שלטונה במערב צפון אפריקה, ובמאה ה-7 איבדה האימפריה הרומית המזרחית את שטחי שלטונה במזרח צפון אפריקה. את הריק השלטוני באזור תפסו מספר שבטים ברברים אשר פרסו את חסותם באזור, לצד ערים אשר החלו צוברים כוח והשפעה. בשנים אלו המשיכה הנצרות להוות את הדת המשמעותית באזור.

העידן המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האימפריה המוסלמית

הנצרות לא נשארה הדת השלטת בצפון אפריקה לאורך זמן. במהלך המאה ה-7, במקביל להתפוררותה של האימפריה הרומית המזרחית, נכבש האזור בידי האימפריה המוסלמית, ותושבי האזור, חלקם ברצון חלקם בכוח, התאסלמו וקיבלו את האסלאם כדת השלטת. דת זו היא הדת הרווחת באזור כמעט באופן מלא עד ימינו אלה. ימים אלו היו ימים של פריחה תרבותית באזור, אך עד מהרה, עם התמוטטותה של האימפריה המוסלמית, הוא שקע לסכסוכים בין שושלות מוסלמיות על השליטה באזור.

אפריקה שמדרום לסהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט הבנטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בנטו (עמים)

מאמינים שלפני הבנטו, החצי הדרומי של אפריקה היה מיושב על ידי דוברי שפות החויסאן, שנמצאים כיום באזורים הצחיחים בסביבת מדבר קלהארי ובכמה אזורים מבודדים בטנזניה. פיגמים יישבו את מרכז אפריקה, בעוד שכושים (בני-כוש) ואנשים אחרים דוברים שפות אפרו-אסיאתיות יישבו את צפון אפריקה וצפון-מזרח אפריקה. אפריקה הצפון-מערבית, מדבר סהרה וסודאן יושבו על ידי אנשים דוברי מאנדה ושפות אטלנטיות (כמו פוּלָני ו-וולוף) ואנשים אחרים דוברי שפות נילו-סהריות.

ישנן שתי תאוריות בסיסיות על המוצא של הבנטו. הראשונה קודמה על ידי ג'וזף גרינברג בשנת 1963. הוא חקר והשווה כמה מאות שפות אפריקאיות ומצא שקבוצה של שפות שמדוברות בצפון-מזרח ניגריה הן השפות הקרובות ביותר לשפות מקבוצת הבנטו. הוא פיתח תאוריה שפרוטו-בנטו (שהיא לכאורה שפת המקור של שפות הבנטו) הייתה אחת מן השפות הללו, שהתפשטה דרומה ומזרחה במשך מאות שנים.

התאוריה הזו נסתרה במהרה על ידי מלקולם גאתרי, שחקר שפות בנטו רבות ומצא שהניב האופייני ביותר מצוי בשפות המדוברות בזמביה ובדרום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. כך נוצר ההסבר החלופי, שדוברי בנטו התפשטו מהאזור הזה לכל עבר.

יש היסטוריונים שעדיין מקבלים שילוב של התאוריות שלעיל, אך ההתלהבות שבה משטר האפרטהייד בדרום אפריקה ניצל את הרעיונות הללו השאיר אותם בערפל במידה מסוימת. הבנטו הגיעו בתחילה מדרום-מזרח ניגריה, מאזור הנהרות בנואה-קרוס, והתפשטו באפריקה לכיוון זמביה. בשלב מסוים באלף השני לפני הספירה, אולי בעקבות לחץ של אנשים שהיגרו מהסהרה לאזור, הם נאלצו להתפשט לתוך יערות הגשם של מרכז אפריקה. כאלף שנים מאוחר יותר הם החלו בשלב שני ומהיר יותר של התפשטות מעבר ליערות ולתוך מזרח ודרום אפריקה. לאחר מכן, באלף הראשון לספירה, פותחו בזמביה שיטות חקלאיות וצמחים חדשים, שכנראה הובאו מדרום-מזרח אסיה דרך מדגסקר. החידושים הללו הביאו להתפשטות נוספת של הבנטו באזור. עד שנת 1000 לספירה הגיעו אנשי הבנטו לאזורים של זימבבואה ודרום אפריקה של היום. בזימבבואה הייתה אחת האימפריות הגדולות של דרום כדור הארץ, ובירתה הייתה זימבבואה הגדולה. היא שלטה בנתיבי סחר מדרום אפריקה לצפון הזמבזי, וסחרה בזהב, נחושת, אבנים יקרות וטובין אחרים, עם סוחרים ערבים בחוף הסוואהילי. עד אמצע האלף השני לספירה האימפריה כילתה את משאביה והתמוטטה, וזימבבואה הגדולה ננטשה.

ממלכות מערב אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מערב אפריקה#האימפריות הגדולות
המלך מנסה מוסא מחזיק עדי זהב על רקע מפה של אירופה ואפריקה משנת 1395.

האזור המשמעותי ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, אשר הצמיח ישויות מדיניות מפותחות, היה מערב אפריקה. התפתחות הכלכלה באזור איפשרה את התפתחותם של משטרים ריכוזיים. התרבות המוקדמת ביותר באזור היא תרבות הנוק ששלטה באזור משנת 1000 לפני הספירה עד שנת 200 לספירת הנוצרים. הנוקאים היו התרבות הראשונה מדרום לסהרה שיצרה פסלי טרקוטה בגודל אדם. היסטוריונים מקשרים את התרבות האבודה לשבט היורובה.

במאה השמינית לספירה השתלטה על מרבית האזור האימפריה הגאנאית שהשתרעה עד לגבול האימפריה המאלית. העיר המרכזית באימפריה - קומבי סלאח היא כיום עיר במאוריטניה של ימינו. האימפריה שלטה על מרבית האזור עד הכיבוש האל-מורבידי של האזור ב- 1052.

אימפריית סוסו ניסתה למלא את החלל הפוליטי באזור עד שהובסה על ידי המנדיקים מקימי האימפריה המאלית החדשה במחצית המאה ה-13. האימפריה המאלית המשיכה לשגשג כמה מאות שנים אך שלטונם של שליטים חלשים בתקופה מאוחרת יותר הובילו להפסדים קשים מול שבטי הטוארג, הסונגהאי והמוסי. במאה ה-15 ייצבו הסונגהיי מדינה חדשה סביבה גאו המנהיגים המובילים של אימפריה זו הם סוני עלי ואסקייה מוחמד.

דרומית לאימפריה הסונגהית הקימו אוסיי טוטו ואוקמפו אנוקייה את אימפריית האשנטי. דרומית לסודאן התפתחו ערי מדינה חזקות - איפה,בונו, בנין. מזרחה משם התפתחה אויו להיות העיר המרכזית של בני הירובה. קונפדרציית ארו התפתחה כגוף הפוליטי המשפיע ביותר באזור בין המאה ה-17 ועד התקופה הקולוניאלית ונשלט על ידי בני האיגבו באזור שהוא ניגריה המודרנית כיום.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה האירופית של אפריקה בראשית מלחמת העולם הראשונה (1914).

אפריקה תחת השלטון האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המרוץ לאפריקה, קולוניאליזם, אימפריאליזם

במאה ה-15 החלו האירופיםפורטוגזים היו הראשונים שבהם) להקים תחנות מסחר ביבשת על חופי האוקיינוס האטלנטי ומדרום לארצות הים התיכון. האירופים, בשיתוף סוחרים מוסלמים וכמה מנהיגי שבטים מקומיים, תפסו אפריקנים רבים (בעיקר מאפריקה המערבית והמשוונית) וסחרו בהם ברחבי העולם, פעילות שכונתה מאוחר יותר "סחר העבדים הגלובלי". לאחר גילוי אמריקה, כאשר כוח האדם של הילידים שם לא ענה על ביקוש המתיישבים האירופים, והתקשה לשרוד בתנאי עבדות, גדל הביקוש לכוח אדם אפריקני, והגיע למיליוני עבדים שנשלחו בעיקר ליבשת החדשה.

בתחילת המאה ה-19 החלו מדינות אירופה במרוץ לאפריקה. והן כבשו את רוב שטחי היבשת, שהפכו לקולוניות מערביות. יוצאות דופן מבחינה זו היו אתיופיה, ששמרה על עצמאותה מאות בשנים, וליבריה, מדינה חדשה שייסדו ב-1847 עבדים אמריקאים משוחררים, בסיוע הנשיא האמריקני החמישי ג'יימס מונרו.

הכיבוש הקולוניאליסטי נמשך עד סוף מלחמת העולם השנייה, שלאחריה זכו כל הקולוניות בהדרגה בעצמאות. כיום יש באפריקה (כולל האיים הסמוכים לה) 53 מדינות עצמאיות. גבולותיהן של רוב המדינות האלה נשארו כפי שהיו כששורטטו וחולקו בצורה שרירותית למדי בין המדינות הקולוניאליסטיות השונות במאה ה-19. הדבר גרם לסכסוכים על רקע אתני בחלק מהמקרים שבהם הוגדרה מדינה שבשטחה נכללו כמה קבוצות אתניות שונות.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה

המושבות הגרמניות במהלך מלחמת העולם הראשונה במערבה של אפריקה כללו את קמרון, וטוגולנד (כיום טוגו). במהלך המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה נפלו אלה בידי כוחות מדינות ההסכמה בפיקודן של בריטניה, צרפת ובלגיה. דרומה משם דרום אפריקה ניהלה את המערכה בדרום-מערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, ובה כבשה את דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה). המושבות הגרמניות במערב ובדרום מערב אפריקה נפלו לידי מדינות ההסכמה עד 1916.

החזית המזרח אפריקאית במלחמת העולם הראשונה: את מזרח אפריקה הגרמנית (כיום, בקירוב, טנזניה, רואנדה ובורונדי) כבשו כוחות מדינות ההסכמה עד לסתיו 1917, אלא שכוחות גרמנים קטנים, יחד עם כמה אלפי ילידים נאמנים, בפיקודו של לטו-פורבק (Lettow-Vorbeck), המשיכו לנהל מלחמת גרילה עיקשת ומוצלחת עד סוף המלחמה ממש, ואפילו מעט לאחריה, נגד כוחות עדיפים בהרבה. הקרבות האלה התפשטו גם לטריטוריות סמוכות: מזרח אפריקה הבריטית (כיום קניה), אוגנדה, מוזמביק ורודזיה הצפונית (כיום זמביה).

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנקים בריטים שועטים לעבר העמדות בצפון אפריקה ב-26 בנובמבר 1941
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המערכה בצפון אפריקה

חזית צפון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה, התאפיינה בהתקדמויות ונסיגות נשנות של שני הצדדים הלוחמים (בעיקר הגרמנים והבריטים). בספטמבר 1940 התקדמו כוחות איטליה מלוב, שהייתה בשליטה איטלקית, למצרים, שהייתה בשליטה בריטית. הכוחות הבריטיים בפיקוד ארצ'יבלד ויוול הצליחו להדוף את האיטלקים וכעבור חצי שנה לקחו בשבי כ-113,000 חיילים איטלקיים. במרץ 1941 נחתו בצפון אפריקה שתי דיוויזיות גרמניות ("קורפוס אפריקה") בפיקודו של רומל. רומל הצליח להדוף את בעלות הברית לגבול לוב-מצרים, פרט לנמל טוברוק שבלוב, שנשאר כמובלעת של בעלות הברית. הגנרל הבריטי אוקינלק החליף את ויוול בפיקוד על הזירה וניסה לתקוף את הגרמנים בנובמבר 1941. עד ינואר 1942 הוא התקדם עד בנגזי שבלוב, ושחרר את המצור על טוברוק. אחר כך הוא נאלץ לסגת. ביוני 1942 כבשו מדינות הציר את טוברוק, והתקדמו עד לאזור אל עלמיין מזרחה לגבול המצרי - לובי.

המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה הקרה

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. כאשר מדינה קיבלה את עצמאותה לראשונה, ציפו ממנה כי תחבור לאחת משתי מעצמות העל הללו. מדינות רבות בצפון אפריקה קיבלו עזרה צבאית סובייטית, בעוד שמדינות במרכז אפריקה ובדרומה קיבלו את עזרתן של ארצות הברית וצרפת. הסלמה אירעה בשנות ה-70, כאשר אנגולה ומוזמביק, שזכו לעצמאותן בשנים אלה, קשרו את עצמן לברית המועצות, בעוד שמערב אפריקה ודרומה חברו לבלום את ההשפעה הסובייטית. סכסוכי גבול וטריטוריה היו נפוצים אף הם, כאשר הגבולות שקבעו האירופים עורערו שוב ושוב בידי מדינות האזור.

לאחר המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים.

אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגיפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. קליניקות ניידות באפריקה שמדרום לסהרה הן דוגמה לניסיון לספק מענה לחוסרים אלו. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.


היסטוריה של מדינות אפריקה
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה


היסטוריה של העולם
היסטוריה של אירופה | היסטוריה של אסיה | היסטוריה של אפריקה | היסטוריה של אמריקה הלטינית | היסטוריה של אנגלו-אמריקה | היסטוריה של אוסטרליה ואוקיאניה תצלום של כדור הארץ מהחלל