טיוטה:כיכר לה פאייט
 | |
| מבט של פארק לאפייט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | פארק |
| על שם | המרקיז דה לאפייט |
| תאריך הקמה | 1804 |
| אדריכל | אנדרו ג'קסון דאונינג |
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 28,191 מ"ר קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | ארצות הברית |
| מיקום | גובל ברחוב H שמצפון לפארק, ברחוב ג'קסון פלייס שממערב לו, ברחוב מדיסון פלייס שממזרח לו, ובשדרת פנסילבניה שמדרום לפארק. וושינגטון די.סי |
| רחובות סמוכים | רחוב H |
כיכר לה פאייט היא פארק ציבורי, הממוקם בסמוך מצפון לבית הלבן. שטחו של הפארק 28,191 מטרים רבועים, והוא גובל ברחוב H שמצפון לפארק, ברחוב ג'קסון פלייס שממערב לו, ברחוב מדיסון פלייס שממזרח לו, ובשדרת פנסילבניה שמדרום לפארק.
הכיכר והמבנים ההיסטוריים המקיפים אותה, הוכרזו כאתר היסטורי לאומי בשנת 1970. כשהכיכר הוקמה, היא תוכננה להיות חלק מהגן הפרטי של הנשיא, ולכן היא מהווה חלק מ"פארק הנשיא".
שטח הפארק הופרד משטח הבית הלבן בשנת 1804, בעקבות החלטת הנשיא השלישי של ארצות הברית, תומאס ג'פרסון לאפשר לשדרות פנסילבניה לעבור בין המדשאה הצפונית של הבית הלבן, לבין שטח הפארק.
בשנת 1824 הוענק לפארק באופן רשמי שמו הנוכחי על שמו של המרקיז דה לאפייט, הקצין הצרפתי שלחם במלחמת העצמאות האמריקאית.
הפארק שימש כאתר למרוצים, כבית קברות, גן חיות, שוק עבדים, קסרקטין במהלך מלחמת 1812, וכן שימש אתר הפגנות רבות.
אדריכל הנוף אנדרו ג'קסון דאונינג, עיצב את הפארק בשנת 1851.
עקב קרבתו לבית הלבן משמש הפארק מפגינים בעת כינוס הפגנות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שכיום פארק מעוצב באלגנטיות עיצובית, כיכר לאפייט הייתה תחילה צנועה. במהלך המאה ה-17, זה היה חלקת אדמה ששימשה ושימוש חוזר כבית קברות משפחתי, מסלול מרוצים, גן חיות, מטע תפוחים ושוק עבדים.
זה השתנה כאשר הקרקע נרכשה כחלק משטח הבית הלבן. צוותים שבנו את הבית הלבן המקורי השתמשו בו להיערכות בנייה, למטרה שלשמה הוא שימש שוב, לאחר שהבית הלבן הוצת על ידי הבריטים במהלך מלחמת 1812.
בשנים שלאחר מלחמת העצמאות, השטח נוקה, מדורג ונשתל בעצים. האדריכל צ'ארלס בולפינץ' הגה את התוכנית של מה שכונה "פארק הנשיא", קריצה לסמיכותו לבית הלבן.
הנשיא תומאס ג'פרסון עסק באופן אישי בפיתוח פארק הנשיא; הוא החליט להקים גדרות וחומות אבן בגובה 12 רגל בגבול הדרומי. הוא גם דאג לעיצוב הנוף של שטח האחוזה. בשנת 1803, ג'פרסון הורה ששדרת פנסילבניה יחתכו את פארק הנשיא ויצר שני חלקים.[1]
בגלל הקרבה הזו, החלו לצוץ עד מהרה בתים מסביב לכיכר עם דיירים בולטים, ביניהם: הבנקאי וויליאם ווילסון קורקורן; שני מזכירי המדינה, מרטין ואן בורן והנרי קליי; הגברת הראשונה דולי מדיסון, מזכירת הנשיא, ג'ון היי, וההיסטוריון והסופר הנרי אדמס, נינו של הנשיא ג'ון אדמס ונכדו של הנשיא ג'ון קווינסי אדמס. אדמס הביע את המשמעות העצומה של הכיכר, וכתב כי "מעבר לכיכר, המדינה התחילה".
בשנת 1851 הזמין הנשיא מילארד פילמור את מעצב הנוף אנדרו ג'קסון דאונינג לפתח תוכניות חדשות עבור שטחי הפארק של העיר, כולל כיכר לאפייט. דאונינג היה חסיד של סגנונות התחייה הגותית והציורית. העיצוב שלו לפארק כולל שבילים ציוריים של אליפסות צומת העוברות ליד מזרקות ושטחים פתוחים. אלה יהפכו להגדרות אידיאליות עבור פסלים.
שנתיים לאחר מכן, פסל הרכיבה של הפסל קלארק מילס של הגנרל אנדרו ג'קסון הפך לפסל הראשון בפארק; זה היה גם פסל הברונזה הראשון שנוצק בארץ, והפסל הראשון בעולם לרכיבה על סוסים שמציג סוס המתרומם על שתי רגליו האחוריות.
בשנת 1891 נחשף בדרום-מזרח הפארק פסל המכבד את שירותו של לאפייט במהפכה האמריקאית, הראשון מבין ארבעה פסלי ברונזה משמעותיים בפינות הפארק, כל אחד מהם מתאר גיבור זר של מלחמת העצמאות ששירת תחת הגנרל ג'ורג' וושינגטון: לאפייט (צרפת), הרוזן דה רושאמבאו (צרפת), פרידריך וילהלם, הברון פון סטיובן (גרמניה), וטדקוס קושצ'יושקו (פולין).[2]
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככל שהממשלה התרחבה במאה ה-20, השכונה שמסביב של כיכר לאפייט הפכה פחות למגורים. האזור סיפק יותר ויותר מקום עבודה לעובדי ממשלה ועמותות מקצועיות. כבר ב-1901 הציע האדריכל קאס גילברט קבוצה של בנייני משרדים בצמוד לפארק, ולמרות שמעולם לא הוצא לפועל, הרעיון נשאר פעיל בשנות ה-50.
כשהעולם נכנס לשפל הגדול, כיכר לאפייט ראתה את מותו של בעל בית המגורים האחרון שלה; מרי צ'ייס מוריס, התושבת האחרונה של בית אוטול ב-730 ג'קסון פלייס. הבית הוסב לחלל משרדים. מלחמת העולם השנייה באה בעקבות השפל; שיפורים ושינויים בכיכר לאפייט נותרו בלא מעט. מלחמת העולם השנייה באה בעקבות השפל הגדול; רבים מהחומרים ששימשו בבנייה, והעבודה הדרושה לבנייה, הופנו למאמץ המלחמתי, והאטו את קצב השינוי לכיכר לאפייט ולמדינה.[1]
לאחר סיום המלחמה, בתקופת ממשל דווייט אייזנהאואר, חודשו תוכניותיו של גילברט למשרדים מסביב לפארק לאפייט והצעה לבנייני משרדים מונומנטליים ומודרניים להפליא שבצדדי כיכר לאפייט קיבלה מימון מהקונגרס. המשמעות היא הרס הבתים שהגדירו את השכונה.
זמן קצר לפני הגשמת התוכנית, באירוע פרשת מים עבור תנועת השימור ההיסטורית, הגברת הראשונה ג'קלין קנדי התערבה והפעילה לובי למינהל השירותים הכלליים של ארצות הברית להפסיק את ההריסה הקרובה של הבתים ההיסטוריים. לבקשת הממשל של ג'ון פ. קנדי, האדריכל ג'ון קרל וורנקה תכנן תוכנית שבאמצעותה שוחזרו הבתים הקיימים של מדיסון פלייס וג'קסון פלייס והוסיפו להם בניינים פדרליים חדשים שנועדו להשלים את הסביבה ההיסטורית.
כיכר לאפייט הוגדרה כנקודת ציון היסטורית לאומית בשנת 1970, והבניינים שמסביב מאוכלסים כעת על ידי מגוון סוכנויות פדרליות.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Lafayette Square, Washington, DC, www.gsa.gov (באנגלית)
- ^ "The Snob's Chaldron": Alexander Davison and the Private Patronage of History Painting in Early Nineteenth-Century Britain, British Art Studies
- ^ Orbital Mechanics of Apollo 8: Reconstruction through a STEM Project, dx.doi.org, 2022-10-24