טיוטה:מזרק (בית המקדש)

מזרק מכסף שהוכן על ידי מכון המקדש ומוצג בבית הכנסת במושב נוב

מִזְרָק היה כלי שרת ששימש במשכן ובבית המקדש לצורך קבלת דם הקרבנות וזריקתו (ומכאן שמו).

במשכן

המזרק מוזכר בציווי על הכנת המשכן כאחד מכלי מזבח העולה:

וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת

—

וכן בתיאור עשיית המזבח:

וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַמַּחְתֹּת כָּל כֵּלָיו עָשָׂה נְחֹשֶׁת

—

המזרק מוזכר גם כחלק מקרבנות הנשיאים לחנוכת המשכן:

קַֽעֲרַת־כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ

—

בבית המקדש הראשון

בתיאור מקדש שלמה נאמר שהוכנו מזרקים מנחושת ומכסף

בין כלי המקדש שהשיב כורש לששבצר לאחר שנבזזו מהמקדש הראשון בידי נבוכדנצאר מוזכרים:

כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת

—

לפי חז"ל והפרשנות המסורתית, 'כפורים' הם המזרקים, והם נקראו כפורים משום ש"כיפור" משמעותו "קינוח", ובמזרק הכהן היה מקנח את הדם שניתז על אצבעו.

בבית המקדש השני

בבית המקדש השני היו מזרקי כסף ומזרקי זהב. בעת הקרבת קרבן פסח, עמדו הכהנים לקבל את דם הקרבנות בשתי שורות: שורה אחת של מזרקי כסף (בלשון המשנה "בזיכים") ושורה אחת של מזרקי זהב.

תיאור

המזרק היה עשוי, כאמור, מנחושת, כסף או זהב. בית הקיבול של המזרק נועד להכיל את כל 'דם הנפש' של הקרבן, דהיינו הדם שיוצא בזמן השחיטה. בעל החיים הגדול ביותר שקרב על המזבח הוא פר, ולפי בדיקת מכון המקדש כמות 'דם הנפש' של פר היא כארבעה ליטרים, וזהו נפחם של המזרקים שאותם הם ייצרו.

מאפיין מיוחד של המזרקים הוא העובדה שלא היו להם "שוליים", כלומר בסיס, כדי שלא ניתן יהיה להניח אותם. הסיבה לכך היא שאם יניחו את המזרק עם הדם, הדם עלול להיקרש ולא יוכלו לזרוק אותו על המזבח. כדי לענות על צורך זה, במכון המקדש ייצרו מזרקים עם בליטה חדה בתחתיתם המונעת מהם לעמוד.

בארכאולוגיה

לפי חוקרים מסוימים, כלי חרס שנתגלו במקדשים אליליים מסוימים בם למעשה מזרקי דם

שימושים נוספים

בספר עמוס מוזכרים "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן", ולפי פירוש רד"ק הכוונה לאנשים השותים יין מתוך מזרק, שהוא גדול, ולא מתוך כוס או גביע.

לפי חק מהפרשנים, מזרק מחרס שימש לקיבול המים ששימשו לטהרת מצורע.

הערות שוליים

בתיאור הכלים שנעשו עם מזבח העולה נאמר, כי המזרקים עשויים מנחושת[4]. כך גם נאמר לגבי שלמה המלך, שחירם הכין עבורו מזרקי נחושת לבית המקדש[5]. פרט לכך, שלמה המלך הכין מאה מזרקי זהב[6]. בקרבנות הנשיאים נזכרו מזרקים עשויים כסף[7]. עוד מצינו, שבימי בית שני החזיר כורש לעם ישראל כלים שנלקחו מהמקדש, ביניהם שלושים "כפורי זהב", כלומר, מזרקי זהב, כן החזיר להם ארבע מאות מזרקי כסף[8]. בימי בית שני הוסיפו מזרקי כסף וזהב, ומתואר בהקרבת הפסח, כי הכהנים היו מחזיקים 'בזיכים' לקבלת הדם, כשהכהנים מסודרים בשורות נפרדות ומעבירים את הדם במזרקים למזבח: שורה שכולה כסף, כסף, ושורה שכולה זהב, זהב[9].

כפורי כסף וכפורי זהב
הכינוי בספר עזרא למזרקים הוא "כפורי", שהוא לשון קינוח, שכן היו היו מקנחים את הדם בשפת המזרק[10].

שולי המזרק

לא היה למזרק תחתית ישרה למטה, אלא תחתית מחודדת, שכן, דם הבהמות נקרש במהירות, לפיכך היה המזרק עם תחתית מחודדת, כדי שלא יניחו אותו על הרצפה ובכך יקרש הדם ויפסל לזריקה[11].

מן המדרש
מזרק אחד כסף' - לכפרה על מכירת יוסף למצרים "'מזרק אחד כסף' - זה היה יוסף, שנזרק מאביו ונמכר למצרים. 'אחד' - שהיה מלך במצרים... שנאמר: 'ויוסף הוא השליט על הארץ'. 'כסף' - על שם - 'כסף נבחר לשון צדיק', שעל ידי חכמתו זכה למלכות... 'שבעים שקל בשקל הקדש' - שבא גבריאל... ולימדו שבעים לשון... 'שניהם מלאים סולת'... יעקב ויוסף שניהם היו צדיקים גמורים" (במדבר רבה נשא יד).
הערות שוליים
שמות כז, ג.
במדבר פרק ז.
ראה לדוגמה: יומא פרק ה משנה ד.
שמות שם.
מלכים א' ז, מה: "נחושת ממורט".
דברי הימים ב' ד, ח.
במדבר שם.
עזרא א, י.
משנה פסחים סד, א.
זבחים כה, א וראה ברש"י שם ד"ה כפורי, וברמב"ם מעשה הקרבנות ד, ח.
משנה פסחים סד, א. ובגמרא סד, ב. וברמב"ם קרבן פסח א, יג.