שומשום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןשומשום
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שומשומיים
סוג: שומשום (סוג)
מין: שומשום
שם מדעי
Sesamum indicum
ליניאוס, 1753

שֻׁמְשֹׁם (בשין ימנית[1], בשפת הדיבור: סוּמְסוּם[2]; שם מדעי: Sesamum indicum) הוא צמח חד-שנתי ממשפחת השומשומיים. השומשום הוא גידול שמן הראשון בעולם, ותורבת לפני כ-5500 שנה בתת היבשת ההודית ממין הבר Sesamum indicum subsp. malabaricum. גרעיני השומשום משמשים כחומר גלם למגוון רחב של מוצרים בתעשיית המזון, כגון: שמן, טחינה וציפוי מאפים. רוב הייצור העולמי מגודל בסודאן, מיאנמר, הודו, טנזניה, סין, ניגריה ואתיופיה. פרחיו בצבע לבן וורוד. צמח השומשום עמיד מאוד לתנאי יובש ובצורת ויכול לשגשג בתנאים שלא מאפשרים גידולים אחרים, ומסיבה זו נפוץ גידולו במקומות חמים ויבשים. השומשום אינו עמיד לקור[3].

זנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מגוון גוונים טבעיים של זרעי שומשום: לבן בהיר, חום, ושומשום שחור הנפוץ בארצות המזרח הרחוק ומשמש בהכנת סושי וסלטים אסייתים.

מחקר שנערך בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים הביא לפיתוח של זני שומשום חדשים בעלי יבול ואיכות משופרים, המותאמים לקציר ממוכן. הזנים שפותחו יאפשרו להתמודד עם הבעיה העיקרית של גידול השומשום, שהיא התבקעות ההלקט של השומשום בעת הבשלתו, מה שמאפשר קציר בקומביין[4][5].

הזנים המגודלים באפריקה הם ברובם זני בר, לעומת הודו, שבה נפוץ הזן המתורבת Sesame Indicum.

גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומשום גדל בעיקר בסודאן, בורמה, הודו, סין ואתיופיה. לפני מלחמת העולם השנייה הגיע הייצור העולמי לכ-1.75 מיליון טון בשנה[6].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומשום גֻּדַּל בארץ ישראל בימי המשנה והתלמוד[3]. בימי המנדט הבריטי גודל שומשום על שטח של כ-200,000 דונם והיבול הגיע לבין 30–50 קילוגרם לדונם[6]. נסיונות לגדל שומשום בישראל נמשכו אל תוך שנות ה-80 של המאה ה-20. למשל, בשנת 1982 גודלו 30 דונם של שומשום מזן עדי, הניתן לקצירה בקומביין, בכפר חיטים[5].

שומשום כמזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמן שומשום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שמן שומשום

השומשום הוא הגידול החקלאי הראשון לצורכי שמן הידוע לאדם, וישנם ממצאים ארכאולוגיים המעידים על זרעי שומשום בשימוש האדם כבר לפני כ-5,000 שנים. בדומה לאגוזים וגרעינים, זרעי שומשום מכילים אחוזי שמן גבוהים, בחלק מהזנים יותר מ-50%. לשם השוואה, זרעי סויה מכילים כ-20% בלבד.

במטבח הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השומשום פופולרי מאוד במטבח הישראלי כמרכיב העיקרי בטחינה, המשמשת גם בפני עצמה וגם בחומוס ובחלווה. בנוסף משמש השומשום בצורתו הגולמית כתוספת דקורטיבית למאפים רבים כמו בורקס וכעכים וכתיבול לסלטים.

בסדר ליל ראש השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל חלק מקהילות יהודי צפון אפריקה, נהוג לאכול שומשום בסדר ראש השנה, ולומר: שירבו זכויותינו.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]