שקרים אמיתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שקרים אמיתיים
True Lies
כרזת הסרט שקרים אמיתיים
בתמונה: ארנולד שוורצנגר
בימוי ג'יימס קמרון
הפקה ג'יימס קמרון
סטפני אוסטין
תסריט ג'יימס קמרון
עריכה קונרד באף ה-IV, ג'יימס קמרון, ריצ'רד א. האריס, מארק גולדבלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ארנולד שוורצנגר
ג'יימי לי קרטיס
טום ארנולד
ביל פקסטון
ארט מאליק
טיה קררה
מוזיקה בראד פידל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ראסל קרפנטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ פוקס המאה ה-20
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 ביולי 1994, ארצות הברית
משך הקרנה 144 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט קומדיה ופעולה, סרט ריגול, סרט מותחן, קומדיה רומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 115,000,000‏$
הכנסות 378,882,411‏$
הכנסות באתר מוג'ו truelies
פרסים פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה בסרט קומי או מוזיקלי;
3 פרסי סאטורן - שחקנית, במאי ואפקטים מיוחדים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שקרים אמיתייםאנגלית: True Lies) הוא סרט קולנוע אמריקני רב אפקטים שנע בין קומדיה לסרט פעולה. את הסרט ביים ג'יימס קמרון, שלקח חלק גם בכתיבה ובהפקה. הסרט עוסק בסוכן ביון בכיר של ממשלת ארצות הברית, הארי טסקר (ארנולד שוורצנגר), אשר מנסה לסכל את מזימתם המרושעת של קבוצת טרוריסטים ערבים, בעוד אשתו הלן (ג'יימי לי קרטיס) ובתו דיינה (אלייזה דושקו) משוכנעות שהוא בסך הכול איש מכירות בחברת מחשבים. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ביולי 1994. את הטרוריסטית יונו משחקת טיה קררה.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת טסקר המתגוררת בפרבר של בירת ארצות הברית נראית כמשפחה רגילה לחלוטין. הארי האב הוא כביכול סוכן מכירות בחברת מחשבים גדולה ומבוססת, אשתו הלן, היא מזכירה משפטית במשרד עורכי דין גדול ובתם היחידה דיינה היא תלמידת תיכון. אך הארי הוא למעשה איש ביון בכיר של "אומגה" (האות האחרונה באלף-בית היווני), אחת הסוכנויות האמריקניות המכונה "קו ההגנה האחרון". חברו הטוב ושותפו הוא אלברט גיבסון (טום ארנולד); ביחד הם מנסים לפענח את כוונתה של חוליית טרור חדשה בראשותו של סאלים אבו עזיז (ארט מאליק), אשר על פי החשד מתכננת להבריח נשק גרעיני מאוזבקיסטן לאדמת ארצות הברית בעזרת ארכאולוגית אסייתית בשם יונו.

הארי מפתיע את אשתו ביום עבודה רגיל אבל מגלה שהיא יוצאת לפגוש אדם מסתורי בשם סיימון. הארי וגיבס עוקבים אחריו ומגלים שהוא סוכן מכוניות משומשות שלוקח קרדיטים על עבודות של סוכנויות ביון אמיתיות ותופסים אותו ואת הלן "על חם". ב"חקירה" הלן אומרת (בלי לראות את החוקרים) שהיא מעולם לא בגדה בהארי והיא אוהבת אותו. היא בסך הכל חיפשה ריגושים. הארי מארגן לה "משימה" רומנטית איתו בלי שתדע שזה הוא אבל הבריונים של יונו וסלים תופסים אותם ולוקחים אותם לאיי פלורידה. שם מתגלות ארבע פצצות אטום בתוך מיצגים ארכאולוגים. הארי מנסה להכחיש את זהותו, אבל אחרי שסלים מאיים על הלן הוא נאלץ לגלות שהוא יודע מה הן הפצצות ולחשוף את האמת בפני הלן: "מה אומר? אני מרגל". הלן רותחת ומכה אותו.

השניים נלקחים לחקירה אבל הארי מצליח להרוג את המענה ועוד כמה טרוריסטים. סלים משגר עליו RPG והארי נאלץ לקפוץ לים. יונו לוקחת את הלן בלימוזינה ושלוש מפצצות האטום נלקחות במשאיות צפונה לכיוון היבשה. גיבס מגיע עם מסוק ולוקח את הארי לכיוון הגשרים תוך שהוא מגייס שלושה מפציצים. המפציצים משמידים שתי משאיות עם הגשר והשלישית נופלת מהתהום שנפערה. בלימוזינה הלן מצליחה להשתלט על יונו והארי שולף אותה מהלימוזינה רגע לפני שהיא נופלת לאוקיינוס.

סלים לוקח את הפצצה הרביעית במסוק לגורד שחקים במיאמי עם דיינה כבת ערובה, אבל היא גונבת את המפתח. הארי לוקח אחד מהמפציצים ומשמיד קומה שלמה מלאה בטרוריסטים. דיינה וסלים נאבקים על הגג והארי אוסף אותה עם המפציץ. סלים נופל בסוף ונתלה על אחד הטילים של המפציץ. הארי יורה את הטיל דרך הקומה ההרוסה לעבר המסוק המלא טרוריסטים.

בסצנת הסיום הארי והלן, כעת שניהם מרגלים, מוצאים את סיימון שוב מפתה בחורה ומפחידים אותו עד שהוא שוב עושה במכנסיו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל מספר מועמדויות לפרסים, ואף גרף מספר מהם. החשובים שבהם הם פרס גלובוס הזהב לשחקנית ראשית, בו זכתה ג'יימי לי קרטיס, ושלושה פרסי סאטורן: שחקנית ראשית (פרס נוסף לג'יימי לי קרטיס), בימוי ואפקטים.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת יציאתו למסכים ב-1994 זכה הסרט בעיקר לביקורות חיוביות. מבקר הקולנוע ג'יימס ברארדינלי כתב (עבור ה־Reelviews) כי הוא טרם החליט אם מדובר בקומדיה או בסרט פעולה. לדבריו הסרט הוא בעל אלמנטים רבים של שתי סוגות אלה, וטוב בשתיהן. הוא נתן לסרט 3.5 כוכבים (מתוך ארבעה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שקרים אמיתיים בוויקישיתוף