טנסי ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טנסי ויליאמס, 1965

תומאס לנייר ויליאמסאנגלית: Thomas Lanier Williams;‏ 26 במרץ 1911 - 25 בפברואר 1983), הנודע יותר בשמו הספרותי טנסי ויליאמס, הוא אחד מגדולי המחזאים האמריקאים. ויליאמס, שכתב גם סיפורת ושירה, נודע בעיקר במחזות שיצר בשנות הארבעים והחמישים. מחזות אלו תורגמו לשפות רבות והם זוכים להצלחה ברחבי העולם גם כיום. חלק גדול ממחזותיו זכו לעיבודים קולנועיים והפכו לקלאסיקות של הקולנוע האמריקאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס נולד ב-1911 במיסיסיפי ארצות הברית.אמו בת לכומר, אישה נמרצת קיבלה חינוך פוריטני והשתייכה לאריסטוקרטיה הדרומית. אביו היה גבר קשוח, תוקפני ואלים. תומאס חיי בבית שהיה בו מתח תמידי, ואחותו רוז שהייתה רגישה, חלשה, ומסוגרת אושפזה במוסד לחולי נפש. בשינויים מסוימים, הרבה מאורעות וחוויות בחייו של המחבר משתקפים במחזותיו. סיפורו הראשון התפרסם כשמלאו לו 17, והמחזה הראשון שלו ("Cairo, Shanghai, Bombay") התפרסם והופק כשהיה בן 28. בשנת 1938 סיים את לימודיו באוניברסיטת איווה וזכה בפרס על המחזה "אמריקן בלוז".

לאחר שהתנסה בקשרים רומנטיים הטרוסקסואלים החליט לבסוף שהוא הומוסקסואל ואף היה בקשר עם מספר גברים בתחום האומנות והבידור כמו קיפ קיירמן ופנצ'ו רודריגז.

ב-1983 מת בגיל 72, בעת שהותו במלון בניו יורק, לאחר שנחנק משאיפת פקק של בקבוק טיפות עיניים באמצע הלילה. חקירה נוספת מצביע על כך שהשימוש בסמים ואלכוהול שלו אולי תרמו למותו על ידי דיכוי רפלקס ההקאה שלו. תרופות מרשם, כולל כדורי שינה, נמצאו בחדר. יש אנשים שהטילו ספק בגרסה הרשמית למותו של וויליאמס. בלש זיהוי פלילי ומומחה מייקל באדן סקרו את התיקים הרפואיים בהקשר למותו של ויליאמס, וציינו כי התוצאות הראו כי וויליאמס מת ממנת יתר של סמים ואלכוהול, לא ממחנק.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של ויליאמס מתארת ארכיטיפים אוטוביוגרפיים למחצה, כמו: אם מבוגרת ושתלטנית, שדמותה מבוססת על אימו של ויליאמס, אדווינה; בת נכה, שדמותה מבוססת על אחותו האהובה, רוז, שאושפזה רוב חייה במוסד לחולי נפש; ובן מרדן בעל נטיות אומנותיות, בדידות, כאב אישי ורמזים להומוסקסואליות המייצג את ויליאמס עצמו. ברבים ממחזותיו באה לידי ביטוי מיניות חבויה הפורצת אל פני השטח, אלמנטים של אלימות ומגוון דמויות הסובלות מבדידות ומחרדות עמוקות המתקשות למצוא את מקומן במערך החברתי הסובב אותם.

יצירתו המוקדמת משלבת יסודות מטפוריים, כגון ביבר של זכוכית, באר מים, חשמלית ששמה תשוקה, תמונה הגדולה מהחיים וכדומה עם אלמנטים ריאליסטיים המהדהדים את מציאות החיים בשנות החמישים. דמויותיו של ויליאמס נושאות אלמנטים ריאליסטיים המשולבים בארכיטיפיות-סימבוליות.

ויליאמס זכה בפרס פוליצר לדרמה על מחזותיו חשמלית ושמה תשוקה וחתולה על גג פח לוהט. אף על פי שבראשית דרכו היה תסריטאי צעיר ובלתי מצליח בהוליווד, זכה להצלחה מזהירה עם המחזה השני שהעלה על במה, "ביבר הזכוכית" (1944). רבים ממחזותיו המוקדמים עובדו לסרטים, ביניהם "ביבר הזכוכית" (גם בהפקה מאוחרת יותר של פול ניומן), "חשמלית ושמה תשוקה" (בבימוי של איליה קאזאן ובהשתתפות מרלון ברנדו), "חתולה על גג פח לוהט" (עם אליזבת טיילור), "ליל האיגואנה" ועוד.

לעומת מחזותיו המוקדמים, שכולם מלבד קמינו ריאל (1953) נחלו הצלחה גדולה הן בקופה והן בקרב המבקרים, מחזותיו המאוחרים של ויליאמס, החל מרכבת החלב אינה עוצרת כאן עוד (1963) נחלו כישלון חרוץ, והוצגו בתיאטראות שוליים מחוץ לברודוויי. מחזות אלו, שנכתבו בסגנון האבסורד, מהווים ניגוד ללשון הפואטית שאפיינה את מחזותיו המוקדמים של ויליאמס.

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]