איליה קאזאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תוספות מבולגנות וציטוטים לא ברורים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איליה קאזאן
Elia Kazan NYWTS.jpg
איליה קאזאן, 1967
תאריך לידה: 7 בספטמבר 1909
מקום לידה: איסטנבול שבטורקיה
תאריך פטירה: 28 בספטמבר 2003 (בגיל 94)
עיסוק במאי קולנוע
פרסים:

איליה קאזאןאנגלית: Elia Kazan;‏ 7 בספטמבר 1909 - 28 בספטמבר 2003) היה במאי קולנוע אמריקני ממוצא יווני.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאזאן נולד באיסטנבול שבטורקיה בשם איליה קאזאנטסוגלויוונית: Ηλίας Καζαντζόγλου). בילדותו היגרה משפחתו לארצות הברית. קאזאן גדל כבן מהגרים טיפוסי, מנוכר ורחוק מאביו; חש נחות מבחינה חברתית ומינית, בחוויית קיפוח. "נמשכתי לסוג הנערה שהנערים האחרים בתיכון זכו בה ואני לא". לדבריו כאשר התהפך גורלו, התמחה "בגזילת נשים מגברים, במיוחד מן החתיכים הצעירים שגילמו תפקידים ראשיים בסרטים, שהיו גבוהים ושריריים, בטוחים בעצמם או לפחות נראו כך".

הוא זכה בשני פרסי אוסקר על בימוי.

בשנת 1951 ביים קזאן את הסרט "חשמלית ושמה תשוקה", לאחר בימוי הפקה מקורית בברודוויי של המחזה שכתב טנסי ויליאמס. בסרט נתגלה מרלון ברנדו, והיה מועמד עליו לפרס האוסקר.
את האוסקר הראשון קיבל קאזאן על הסרט "הסכם ג'נטלמני" בשנת 1947. באותה שנה ביים את ההפקה המקורית של המחזה "כולם היו בניי". כן ביים את ההפקה המקורית של המחזה "מותו של סוכן" (1949).

קאזאן עבד בשיתוף פעולה הדוק עם סופרים ותסריטאים מהשורה הראשונה, ובהם ארתור מילר, טנסי ויליאמס, ויליאם אינג', באד שולברג (חופי הכרך ופנים בקהל), ג'ון סטיינבק (ויוה זפאטה!), והרולד פינטר (הטייקון האחרון).

בעת "ציד המכשפות" של ועדת מקארתי לא עמד קאזאן בלחץ, ומסר שמות של חלק מחבריו, שלטענתו היו ידועים גם ללא עדותו. רבים לא סלחו לו על כך.

קאזאן ביים בשנת 1954 את הסרט חופי הכרך. כמו כן ביים את הסרטים: קדמת עדן (1955), "ביבי דול" (1956), "ויוה זאפאטה!" (1952), ""נהר פראי" (1960), "זוהר בדשא" (1961), "ההסדר" (1969), "הטייקון האחרון" (1976), "בהלה ברחובות" (1950), "אמריקה אמריקה"(1963), "אילן גדל בברוקלין" (1945), "בומרנג" (1947), "פנים בהמון" ( 1957), "אדם על חבל מתוח" (1953 ), "פינקי" (1949) וסרטים נוספים.

בשנת 1999 זכה באוסקר על מפעל חיים.

איליה קאזאן היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה מולי דיי תצ'ר. "נשאתי אותה לאישה מפני שחששתי שאין לי ערך והיא נבחרה לחזק את ביטחוני - תמיד אהבתי אותה. אבל חיינו המשותפים היו, בין השאר, בלתי אפשריים. לא יכולתי להסכים איתה אפילו על סידור הרהיטים בדירתנו - "שני בני אדם דפוקים נצמדו זה לזו והולידו ארבעה ילדים מצוינים- - -. אפילו הערכתה כלפי עוררה בי ניכור אחרי זמן מה; לא רציתי בתכונות שבגינן שיבחה אותי"[1] תוך כדי נישואיו ניהל מערכות יחסים מקבילות; הוא התגרש מאשתו הראשונה למען השחקנית קונסטאנס דאולינג, אבל אחרי תקופה של חיים משותפים חזר למסגרת הנישואין אליה התגעגע ("אינך מתחתן רק עם אדם, אלא גם עם אורח חיים")[1]; מבלי שהפסיק לנהל מערכות יחסים מקבילות מחוץ לנישואיהם, עד למותה. "נראה שה"ניסוי" שלי עבד; חיים מקצועיים יציבים, רעיה אהובה, מאהבת מגרה, וכל אחת מהן מביאה לי יתרונות שונים[1]" נישואיו השניים היו לשחקנית ברברה לודן, שילדה את בנו כאשר עדיין היה נשוי לאשתו הראשונה, והם נמשכו בין השנים 1969 עד למותה ב 1980. נישואיו לאשתו השלישית נמשכו מ 1982 עד למותו, ב-2003.

בין השאר ניהל ידידות רומנטית עם מרילין מונרו[1]. הוא אביו של התסריטאי ניקולס קאזאן וסבם של השחקניות זואי קאזאן ומאיה קאזאן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איליה קאזאן, חיי, מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש, תל אביב: הוצאת דביר, 1994.
  • איליה קאזאן, ההסדר, תרגום מקסים גילן, הוצאת ביתן 1969, 1978. ;

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איליה קאזאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 איליה קאזאן, חיי, דביר, 1994 בעברית, באנגלית 1988


Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.