איליה קאזאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איליה קאזאן
Elia Kazan
Elia Kazan NYWTS.jpg
איליה קאזאן, 1967
לידה 7 בספטמבר 1909
איסטנבול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בספטמבר 2003 (בגיל 94)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע
מקום לימודים ויליאמס קולג', בית הספר לדרמה של ייל, בית הספר ג'וליארד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ניקולס קזן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איליה קאזאןאנגלית: Elia Kazan; 7 בספטמבר 1909 - 28 בספטמבר 2003) היה במאי קולנוע ותיאטרון אמריקני ממוצא יווני. הוא זכה בשני פרסי אוסקר על בימוי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאזאן נולד באיסטנבול שבטורקיה בשם איליה קאזאנטסוגלויוונית: Ηλίας Καζαντζόγλου). בילדותו היגרה משפחתו לארצות הברית. קאזאן גדל כבן מהגרים טיפוסי, מנוכר ורחוק מאביו; חש נחות מבחינה חברתית ומינית, בחוויית קיפוח.

בשנת 1951 ביים קזאן את הסרט "חשמלית ושמה תשוקה", לאחר בימוי הפקה מקורית בברודוויי של המחזה שכתב טנסי ויליאמס. בסרט נתגלה מרלון ברנדו, והיה מועמד עליו לפרס האוסקר.
את האוסקר הראשון קיבל קאזאן על הסרט "הסכם ג'נטלמני" בשנת 1947. באותה שנה ביים את ההפקה המקורית של המחזה "כולם היו בניי". כן ביים את ההפקה המקורית של המחזה "מותו של סוכן" (1949).

קאזאן עבד בשיתוף פעולה הדוק עם סופרים ותסריטאים מהשורה הראשונה, ובהם ארתור מילר, טנסי ויליאמס, ויליאם אינג', באד שולברג (חופי הכרך ופנים בקהל), ג'ון סטיינבק (ויוה זפאטה!) והרולד פינטר (הטייקון האחרון).

בעת "ציד המכשפות" של ועדת מקארתי לא עמד קאזאן בלחץ, ומסר שמות של חלק מחבריו, שלטענתו היו ידועים גם ללא עדותו. רבים לא סלחו לו על כך.

קאזאן ביים בשנת 1954 את הסרט חופי הכרך. כמו כן ביים את הסרטים: קדמת עדן (1955), "בייבי דול" (1956), "ויוה זפאטה!" (1952), ""נהר פראי" (1960), "זוהר בדשא" (1961), "ההסדר" (1969), "הטייקון האחרון" (1976), "בהלה ברחובות" (1950), "אמריקה אמריקה"(1963), "אילן גדל בברוקלין" (1945), "בומרנג" (1947), "פנים בהמון" ( 1957), "אדם על חבל מתוח" (1953 ), "פינקי" (1949) וסרטים נוספים.

בסוף שנות השישים החל כוכבו לדעוך והוא פנה לכתיבת רומנים, אחדים מהם הפכו לרבי-מכר, בהם "ההסדר" (1967), אך לא זכו לאהדת הביקורת. עם זאת פרסום האוטוביוגרפיה שלו "חיים" (ב-1988) החזירו לאור הזרקורים. הספר התקבל בהתלהבות רבה בעולם כולו ונחשב כאחת מהאוטוביוגרפיות הטובות שנכתבו אי פעם.

בשנת 1999 זכה באוסקר על מפעל חיים.

איליה קאזאן היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה מולי דיי תצ'ר.[1] תוך כדי נישואיו ניהל מערכות יחסים מקבילות; הוא התגרש מאשתו הראשונה למען השחקנית קונסטאנס דאולינג, אבל אחרי תקופה של חיים משותפים חזר למסגרת הנישואין שאליה התגעגע[1]; מבלי שהפסיק לנהל מערכות יחסים מקבילות מחוץ לנישואיהם, עד למותה. נישואיו השניים היו לשחקנית ברברה לודן, שילדה את בנו כאשר עדיין היה נשוי לאשתו הראשונה, והם נמשכו בין השנים 1969 עד למותה ב 1980. נישואיו לאשתו השלישית נמשכו מ 1982 עד למותו, ב-2003.

בין השאר ניהל ידידות רומנטית עם מרילין מונרו[1]. הוא אביו של התסריטאי ניקולס קאזאן וסבם של השחקניות זואי קאזאן ומאיה קאזאן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איליה קאזאן, חיי, תרגום: עדי גינצבורג-הירש, תל אביב: דביר, 1994
  • איליה קאזאן, ההסדר, תרגום: מקסים גילן, ביתן, 1969, 1978

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איליה קאזאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 איליה קאזאן, חיי, דביר, 1994 בעברית, באנגלית 1988


Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.