איליה קאזאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איליה קאזאן
Elia Kazan
צילום מ- 1967
צילום מ- 1967
לידה 7 בספטמבר 1909
קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בספטמבר 2003 (בגיל 94)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1934 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג
  • ברברה לודן (19671980)
  • Frances Kazan (19822003)
  • מולי קאזאן (19321963) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ניקולס קאזאן, כריס קאזאן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איליה קאזאןאנגלית: Elia Kazan; 7 בספטמבר 190928 בספטמבר 2003) היה במאי קולנוע ותיאטרון אמריקני. הוא זכה בשני פרסי אוסקר על בימוי, ובפרס אוסקר לשם כבוד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אליאס קאזאנדזולויוונית: Ηλίας Καζαντζόγλου) בקונסטנטינופול שבאימפריה העות'מאנית (לימים, איסטנבול שבטורקיה), למשפחה יוונית-נוצרית-אורתודקוסית. בילדותו היגרה משפחתו לארצות הברית. קאזאן גדל כבן מהגרים טיפוסי, מנוכר ורחוק מאביו; חש נחות מבחינה חברתית ומינית, בחוויית קיפוח.

את האוסקר הראשון קיבל קאזאן על הסרט "הסכם ג'נטלמני" בשנת 1947. באותה שנה ביים את ההפקה המקורית של המחזה "כולם היו בניי". כן ביים את ההפקה המקורית של המחזה "מותו של סוכן" (1949).

בשנת 1951 ביים קזאן את הסרט "חשמלית ושמה תשוקה", לאחר בימוי הפקה מקורית בברודוויי של המחזה שכתב טנסי ויליאמס. בסרט נתגלה מרלון ברנדו, והיה מועמד עליו לפרס האוסקר.

קאזאן עבד בשיתוף פעולה הדוק עם סופרים ותסריטאים מהשורה הראשונה, ובהם ארתור מילר, טנסי ויליאמס, ויליאם אינג', באד שולברג (חופי הכרך ופנים בקהל), ג'ון סטיינבק (ויוה זפאטה!) והרולד פינטר (הטייקון האחרון).

בעת "ציד המכשפות" של ועדת מקארתי לא עמד קאזאן בלחץ, ומסר שמות של חלק מחבריו, שלטענתו היו ידועים גם ללא עדותו. רבים לא סלחו לו על כך.

קאזאן ביים בשנת 1954 את הסרט חופי הכרך. כמו כן ביים את הסרטים: פינקי (1949), קדמת עדן (1955), "בייבי דול" (1956), "ויוה זפאטה!" (1952), "נהר פראי" (1960), "זוהר בדשא" (1961), "ההסדר" (1969), "הטייקון האחרון" (1976), "בהלה ברחובות" (1950), "אמריקה אמריקה" (1963)[1], "אילן גדל בברוקלין" (1945), "בומרנג" (1947), "פנים בהמון" (1957), "אדם על חבל מתוח" (1953), וסרטים נוספים.

בסוף שנות השישים החל כוכבו לדעוך והוא פנה לכתיבת רומנים, אחדים מהם הפכו לרבי-מכר, בהם "ההסדר" (1967), אך לא זכו לאהדת הביקורת. עם זאת פרסום האוטוביוגרפיה שלו "חיים" (ב-1988) החזירו לאור הזרקורים. הספר התקבל בהתלהבות רבה בעולם כולו ונחשב כאחת מהאוטוביוגרפיות הטובות שנכתבו אי פעם.

בשנת 1999 זכה באוסקר על מפעל חיים. במעמד קבלת הפרס נערכו הפגנות מחאה, הן של קהילת הקולנוע והן של אזרחים מהמחנה הליברלי, אשר התקוממו על הענקת פרס למי שנתפס בעיניהם כ-"מלשין ומשתף-פעולה".

איליה קאזאן היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה מולי דיי תצ'ר[2]. תוך כדי נישואיו ניהל מערכות יחסים מקבילות; הוא התגרש מאשתו הראשונה למען השחקנית קונסטאנס דאולינג, אבל אחרי תקופה של חיים משותפים חזר למסגרת הנישואין שאליה התגעגע[2]; מבלי שהפסיק לנהל מערכות יחסים מקבילות מחוץ לנישואיהם, עד למותה. נישואיו השניים היו לשחקנית ברברה לודן, שילדה את בנו כאשר עדיין היה נשוי לאשתו הראשונה, והם נמשכו בין השנים 1969 עד למותה ב-1980. נישואיו לאשתו השלישית נמשכו מ-1982 עד למותו, ב-2003.

בין השאר ניהל ידידות רומנטית עם מרילין מונרו[2]. לקאזאן יש חמישה ילדים, ביניהם התסריטאי ניקולס קאזאן והוא סבם של השחקניות זואי קאזאן ומאיה קאזאן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איליה קאזאן, תרגום: עדי גינצבורג-הירש, חיי, תל אביב: דביר, 1994
  • איליה קאזאן, תרגום: מקסים גילן, ההסדר, ביתן, 1969, 1978

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איליה קאזאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתן גרוס, היכן אמריקה, היכן ישראל?, על המשמר, 25 בדצמבר 1964
  2. ^ 1 2 3 איליה קאזאן, חיי, דביר, 1994 בעברית, באנגלית 1988


הקודם:
1953: פרד זינמן (מעתה ועד עולם)
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע
1954: איליה קאזאן (חופי הכרך)
הבא:
1955: דלברט מאן (מרטי)
ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.