טפה סיאלכ

טפה סיאלכ
تپه سیلک
היסטוריה
נבנה האלף ה־7 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים רומן גירשמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 33°58′08″N 51°24′17″E / 33.968888888889°N 51.404722222222°E / 33.968888888889; 51.404722222222
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טפה סיאלכפרסית: تپه سیلک) הוא אתר ארכאולוגי גדול בפרבר של כאשאן (במרכז איראן), קרוב לגן פין (باغ فین). התושבים הקדומים של האזור קשורים לתרבות נהר הזאינדה.[1]

טפה סיאלכ

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזיגוראט בטפה סיאלכ נבנה בסביבות 3000 לפני הספירה. מחקר משותף של הארגון למורשת תרבותית באיראן, הלובר, והמכון הצרפתי למחקר באיראן מאשר כי ההתיישבות המוקדמת ביותר בסיאלכ מתוארכת ל־5500–6000 לפנה"ס.

חוקרים משערים כי סיאלכ וכל השטח סביב לה נוצרו כתוצאה ממקורות מים סמוכים, שעדיין קיימים היום. "מעיין סולימאן" הזרים מים לאזור זה מן ההרים הסמוכים במשך אלפי שנים. "גן פין", שנבנה במתכונתו הנוכחית במאה ה־17, הוא אתר תיירות פופולרי. במקום זה מלכי השושלת הספווית בילו את חופשותיהם, הרחק מערי הבירה שלהם. כאן גם קבור פירוז נהאוונדי (אבו לואלואה), המתנקש הפרסי בחייו של הח'ליף עמר. 

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי חרס מטפה סיאלכ
כד חרס מטפה סיאלכ

 טפה סיאלכ נחפרה במשך שלוש עונות (1933, 1934, 1937) על ידי צוות בראשות רומן גירשמן.[2] מחקרים הקשורים באתר נערכו על ידי ד"א מקואן (McCown), י' מג'ידזאדה (Majidzadeh) ;ופ' אמייה (Amieh).[3][4] החפירה חודשה במשך מספר עונות בין השנים 1999 ו־2004 על ידי צוות משותף של אוניברסיטת פנסילבניה ושל הארגון למורשת תרבותית באיראן בראשות צאדק מלכ שהמירזאדי, שנקרא "הפרויקט לבדיקה חוזרת של סיאלכ".[5][6]

ממצאים מן החפירה הראשונית נמצאים ברובם בלובר, בעוד אחרים ניתן למצוא במוזיאון הבריטי, במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו־יורק, במוזיאון הלאומי של איראן ובידיהם של אספנים פרטיים.

ממצאים אלה כללו כמה כלי חרס מעוטרים נאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טפה סיאלכ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הארגון למורשת תרבותית באיראן (CHN) מדווח: " תרבות הזיאנדה רוד קשורה למרוודשת ולסיאלכ".
  2. ^ Roman Ghirshman, Fouilles de Sialk près de Kashan, 1933, 1934, 1937, vol. 1, Paul Geuthner, 1938. Ghirshman, Fouilles de Sialk, vol. 2, Paul Geuthner, 1939
  3. ^ D. E. McCown, "The Comparative Stratigraphy of Early Iran," Studies in Ancient Oriental Civilization 23, Oriental Institute of Chicago, 1942.
  4. ^ Yousef Majidzadeh, "Correction of the Internal Chronology for the Sialk III Period on the Basis of the Pottery Sequence at Tepe Ghabristan," Iran 16 (1978), pp. 93-101.
  5. ^ S.M. Shahmirzadi, The Ziggurat of Sialk, Sialk Reconsideration Project Report No. 1, Archaeological Research Center. Iranian .Cultural Heritage Organization, 2002, (Persian)
  6. ^ S.M. Shahmirzadi, The Smelters of Sialk, Sialk Reconsideration Project Report No. 4, Archaeological Research Center. Iranian Cultural Heritage Organization, 2005, (Persian).