עילם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
מפת מסופוטמיה
תבליט המתאר את כיבוש שושן בירת עילם בידי אשורבניפל מלך אשור ב-647 לפנה"ס. החיילים האשורים מפילים את החומות ומוציאים ממנה שלל

עֵילָם הייתה תרבות קדומה שהתקיימה בדרום-מערב פרס בין האלף השלישי לפנה"ס, ועד לשנת 539 לפנה"ס, בה נכבשה על ידי הממלכה הפרסית ונטמעה בה.

עילם היה עם לוחם עוד מימי קדם, והמקרא מספר על מלכם כדרלעומר, שיצא למסע כיבוש לעבר הירדן והנגב. כמו כן, העילמים נלחמו מלחמות רבות גם נגד האשורים. בימיו של יהויקים רצו העילמים להילחם בכשדים ולמנוע מהם את כיבוש ארצם. שנה אחת לאחר גלות יהויכין, נלחמו הבבלים בעילם, ובמלחמה זו ניצחו הבבלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עילם נחשבת כאחת מהתרבויות העתיקות ביותר בעולם. רוב המידע המצוי בידינו כיום על תולדות העילמים מגיע ממקורות בבליים ואשוריים בעת שנלחמו בהם וכן מהפרסים שהיו יורשיהם. החוקרים מסתמכים על מקורות אלה מכיוון שהכתב העילמי ובעקבותיו השפה העילמית פוענחו בצורה חלקית בלבד, ומפני שהמקורות הכתובים מעילם מעטים יחסית למקורות הבבליים, האשוריים והפרסיים. היסטוריונים וארכאולוגים מחלקים באופן גס את ההיסטוריה העילמית לשלוש תקופות עיקריות:

  • הממלכה העילמית העתיקה
  • הממלכה העילמית האמצעית
  • והממלכה העילמית החדשה

לכל תקופה מאפיינים התרבותיים ייחודיים. הדבר ניכר בעיקר בצורות הכתב שהושפעו מתרבויות מסופוטמיה האחרות.

הממלכה העילמית העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של עילם הייתה בהתיישבויות עירוניות בקנה מידה קטן שנתגלו במישורים של קוז אשר נמצאים בצפון המפרץ הפרסי. התיעוד ההיסטורי אודות עילם מתחיל רק משנת 2700 לפנה"ס לערך. מהכתבים ידוע שלמעט תקופה קצרה של כיבוש שומרי על ידי הערים לגש ואדב שלטו בתקופה זו בעילם שלוש שושלות עיקריות, הראשונה נקראת שושלת אוואן (הנקראת גם שוסטאר), השנייה נקראת שימשקי והשלישית נקראת אפרטי או אפרתי. כמו כן אנו יודעים על שושלת קטנה יותר בשם האמאזי. 12 שמות מלכים בלבד ידועים לנו משושלת אוואן ושושלת שימשקי. העימותים המתועדים הראשונים שבהם השתתפה עילם הם מול הערים השומריות אור וקיש. רוב התקופה מתאפיינת בעימותים בין העילמים והשומרים, כאשר כל צד משתלט על השני לעתים תכופות וקצרות.

מבין שלוש השושלות הראשיות בתקופה זו, השושלת הראשונה אוואן נחשבת בחלקה כבת זמנו של סרגון הגדול מאכד. ידוע שאחד ממלכי השושלת, לוהי אישן, נלחם נגדו והובס על ידו מה שהוביל לעוד תקופה של השפעה מסופוטמית ובעיקר אכדית. כאשר הדבר מתבטא בעיקר בניסיונו הבלתי פוסק של סרגון להפוך את השפה האכדית לשפה הרשמית של עילם. מעתה והלאה האזכורים על עילם בתעודות מסופוטמיות הופכים לתכופים יותר ויותר בעיקר הודות לעניין שהיה למסופוטמיה במחצבים העילמים (אבן, מתכת, עץ וכיוצא בזה). כל זה השתנה כאשר אכד התמוטטה בזמנו של שאר קאלי שארי, נכדו של סרגון. אז הכריזה עילם על עצמאות תחת הנהגתו של אחרון מלכי אוואן, קוטיק אינשושינאק, שבין השאר ביטל את השפה האכדית כשפתה הרשמית של עילם, השליט את הכתב הקווי העילמי (החדש אך קצר המועד) והשפה העילמית על עילם, כבש מחדש את שושן ואיחד את עילם שוב.

לאחר מותו של קוטיק אינשושינאק הסתיימה תקופת הסדר העילמית כמו גם שושלת אוואן. במקומה עלתה לשלטון השושלת החדשה הלוא היא שושלת שימשקי. החצי הראשון לתקופת שלטונה של שושלת שימשקי ידוע כתקופת אי סדר בעילם כאשר בכמה מאות השנים שחלפו מאז מותו של קוטיק אינשושינאק סבלה עילם מפלישות חוזרות ונשנות של המסופוטמים ועם בשם גותים (שהתחלפו מידי פעם בתקופות שקט של הסכמים דיפלומטיים). האחרונים היו הסיבה לנפילתה של שושלת אוואן. מבין המסופוטמים האיום הכי גדול על עילם בתקופה בא בדמותו של שולגי, מלך אור, אשר חידש את השליטה המסופוטמית על שושן והאזור. לעומת זאת לאחר מותו של שולגי החלו השומרים לאבד מעוצמתם. דוגמה לכך היא המלך השומרי בן המאה ה-21 לפנה"ס איבי-סין שלא הצליח לכבוש מחדש את עילם וכתוצאה מכך במתקפת הנגד העילמית שנערכה בהנהגתו של קינדאטו, המלך השישי לבית שימשאקי, אור נבזזה, נכבשה, ומלכה איבי-סין נלקח בשבי על ידי קינדאטו, מה ששם סוף לשושלת השלישית של מלכי אור. אך זמן לא רב לאחר מכן, מלכה של עיר המדינה השומרית איסין, היורשת של אור מבחינת העוצמה והמעמד סילק את העילמים מאור ושיקם את העיר.

התקופה של השושלת השלישית והאחרונה בממלכה העילמית הישנה, שושלת אפארטי (הידועה גם כ"מהסוקהלמה") ידועה כתקופה של הידרדרות אי סדר וחוסר יציבות כאשר מדינות מסופוטמיות כדוגמת לרסה, יותר מתמיד, מנסות להשתלט מחדש על עילם ללא יותר מדי הצלחה.

חשוב לציין שאף על פי שתקופת שלטונו של בית אפארטי נחשבת כתקופה של ירידה משמעותית בכוחה של עילם עדיין היו לשושלת זו כמה תרומות לשימור מעמדה של עילם כמעצמה באותה תקופה. דוגמאות בולטות לתרומות כאלו הם פעולתיו של שירוקדוק (1850 לפנה"ס) שהיה מלכה השלישי של השושלת והיה ידוע יותר בתור קוק סאניט. שירוקדוק היה גם ידוע בתור חבר במספר קואליציות צבאיות ומדיניות שנוצרו על מנת לעצור את כוחה העולה של בבל. יותר מאוחר לתקופה קצרה בלבד הפכה עילם למעצמה החזקה ביותר במזרח הקדום כאשר למלכה שיווה פאלאר קופאק (או שיווה פאלאר הופאק) היה מעמד בהתאם. מעידה על כך העובדה שמלכים מסופוטמים שונים כולל זימרילים ממארי וחמורבי המפורסם פנו אליו בתואר הכבוד "אבא" - תואר השמור רק למלכים בעלי כוח יוצא דופן. אך כאמור הייתה זו תקופה קצרה בלבד. כי כבר בסביבות 1760 לפנה"ס הצליח חמורבי לסלק את הכוחות העילמים ממעוזיהם, להדיח את מלכה של לארסה רים-סין מהשלטון, ולבסס את מעמדה של בבל כמעצמה החזקה ביותר במזרח הקדום.

לאחר מותו של חמורבי החלה התדרדרות בבלית מהירה מה שנתן לעילמים הזדמנות להתאושש ולהתארגן מחדש. בעקבות האירוע התארגנו הכוחות העילמים לתקוף מחדש את בבל בהנהגת קוטיר נהנטה הראשון שתקף את בנו של חמורבי שאמסוילונה (1749-1712 לפניה"ס) אך בקרב הזה העילמים נחלו תבוסה כה משפילה עד שהמאורע עדיין נזכר כאלף שנה לאחר מכן בכתביו של המלך האשורי המפורסם אשורבניפל אך גם אחרי התבוסה המשפילה לא הצליחה בבל לכבוש מחדש את עילם. האירועים שקרו במאתיים השנים שלאחר מכן כולל נפילתה של שושלת אפארטי נשארים בערפל הודות לעובדה שלאחר תבוסת העילמים עוברים המקורות הבבלים והמסופוטמיים בכלל להתמקד בעיקר בהשתלטות הכשים על בבל ופחות ופחות במה שקורה בעילם.

הממלכה העילמית התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הממלכה העילמית האמצעית נפתחת בשנת 1500 לפנה"ס לערך עם עלייתם של השושלות האנשניות (שושלות שקבעו את בירתם באנשאן ופעלו ממנה) לשלטון. מקורם של השושלות שוכן כנראה בהרים שמצפון מזרח למחוז קוזסטאן באיראן של היום. תקופת השלטון של שושלות אלה מתאפיינת בעידוד התרבות העילמית המקומית במיוחד בשושן וסילוקן של השפעות זרות. כמו כן מלכי השושלות לקחו על עצמם את התואר מלכי שושן ואנשאן. אמנם בהתחלה השושלת הראשונה מבין אלה. קידינויד. עדיין השתמשה בשפה האכדית ובכתב האכדי אך השושלות שבאו אחריה האיגיהלקיד והשוטרוקיד השתמשו יותר ויותר בכתב ובשפה העילמים המקומים ופחות ופחות בכתב ובשפה האכדית הזרים.

תקופת השושלת הראשונה מבין השושלות האנשאניות. שושלת קידינויד. ידועה לא רק כתקופת פריחתה של התרבות העילמית אלא גם כתקופת השבתה של העוצמה העילמית על כנה. דוגמאות לכך אפשר לראות תחת שלטונו של המלך קומבנומנה (ידוע גם בשם "שלה") שהיה המלך הרביעי לשושלת קידינויד. והרחיב את גבולותיה של עילם לאין שיעור כאשר ניצחונותיו הצבאיים הונצחו בכך שלקח על עצמו את הכינוי "מרחיב האימפריה". וגם בתקופת בנו אונטש גל (אונטש הובאן או תפתי אהר) המשיכה עילם להתחזק. כאשר אונטש גל תפקד כיריב ומתחרה רב עוצמה לשלמאנאסר הראשון מאשור וכמייסדה של העיר דור אונטש (בימינו צ'וגהה זנביל).

מלכי השושלת התחתנו עם בנות המלוכה הכשיות. המלך הכשי "כוריגלזו השני" כבש את עילם זמנית בשנת 1320 לפנה"ס. מלך כשי אחר כשתיליאש הרביעי לחם בעילם בשנת 1230 לפנה"ס בהצלחה. בשנת 1155 לפנה"ס כבשו העילמים את בבל הכשית ולקחו את מלכם האחרון בשבי לעילם, ובכך פסקה השושלת הכשית להתקיים.

הממלכה העילמית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכה העילמית החדשה התקיימה מ-1100 עד 540. בתקופה זאת נאבקה הממלכה באשור, בבל, מדי, ובפרסים שהחלו להופיע בגבולותיה המזרחים והצפונים של עילם. תקופה זאת היא הקשה לעילם בה נכבשו ערים רבות על ידי אסרחדון ואשורבניפל (מלכי אשור) וגם שושן נכבשה אבל אחר כך חזרה לחיק הממלכה לאחר התפוררות אשור. בגבול המזרחי העיר אנשן נכבשה על ידי הפרסים. הדרדרותה של עילם נמשכה עד שבשנת 540 לפנה"ס נכבשה שושן בידי הפרסים ועילם ירדה מעל במת ההיסטוריה.

חוקרים נוהגים לחלק את תקופת שלטון הממלכה העילמית החדשה לשלש:

  • התקופה הראשונה - 1100-770 לפנה"ס תקופה של 430 שנה, מעט ידוע על תקופה זו, ביניהם על ברית לא מוצלחת עם בבל נגד ממלכת אשור.
  • התקופה התיכונה - 770-646 לפנה"ס תקופה של 124 שנה, פלישת שבטים פרסיים (איראניים) מהצפון, וברית עם מרודך בלאדן (כשדי) בבבל נגד אשור.
  • תקופת הדעיכה - 646-539 לפנה"ס, תקופה של התפוררות, כנראה בעקבות בצורת ארוכה.

הממלכה העילמית החדשה - תקופה א[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע מעט מאוד על תקופה זו בת 430 שנה, מ-1100 לפנ"ס ועד 770 לפנה"ס, על פי המקרא זוהי תקופה מתחילת ימי שאול המלך ועד ימי יואש (מלך ישראל) ועוזיהו מלך יהודה.

שמשי-הדד מלך אשור

ידוע שאוכלוסיית אנשאן הורכבה בחלקה מעילמים. נראה שהיו בריתות בין עילם לבבל נגד אשור. מלך בבל מרבתי בלאסר (984-979 לפנה"ס) היה ממוצא עילמי, וברשומות המלך האשורי שמשי-הדד מוזכר מרד בלתי מוצלח של העילמים עם בעלי בריתם המלך הבבלי מרדוך בלאסו-עקבי.

הממלכה העילמית החדשה - התקופה התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה זו בת 124 שנה בשנים 770-646 לפנה"ס, על פי המקרא ימי גלות ישראל וסוף ממלכת יהודה עד המלך מנשה. בתקופה זו הייתה פלישה גדולה של שבטים פרסיים הודו-אירופיים. הרשומות האשוריות מבדילות בין ה"מדיים החזקים" - פרתים בכתיארים ועוד, ובין המדיים הפרסיים. הם נחשבו נתינים של הממלכה האשורית.

במאה השמינית לפנה"ס העילמים ומלכם חומבניגש כפי הנראה נחלו כישלון כשחברו למרדוך-אפלה-אידינה השני במלחמתם למען עצמאות בבל מידי סרגון השני מלך אשור. יורשו שותרוק נקחונתה השני נחל שתי תבוסות בידי חיילי סרגון. בנו של סרגון סנחריב הנחיל תבוסה שנייה למרדוך-אפלה-אידינה השני, כבש את בבל והמליך את בנו אשור נדין-שומי עליה בשנת 700 לפנה"ס.

שותרוק נקחונתה השני אחרון העילמים שנשא את התואר מלך אנשאן ושושן, נרצח בידי אחיו חלושו, שכבש את בבל מידי אשור נדין-שומי (בנו של סנחריב) בשנת 694 לפנה"ס. סנחריב מלך אשור נקם על כך בכיבוש עילם והריסת עריה הראשיות.

חלושו נרצח בידי כותיר-נחונתה שתפס את השלטון לזמן קצר אך הודח בידי חוממננו השלישי שארגן צבא בבלי נגד האשורים, והשתתף בשנת 691 בקרב חלול לצידו של מזייב מרדוך הבבלי נגד סנחריב. שני הצדדים טענו שניצחו, אך שנתיים מאוחר יותר סנחריב החריב את בבל וכבש את ערי עילם.

תחת שלטונם של שני מושלי עילם חומה כלדש הראשון (688-681 לפנ"ס) והשני (680-675) היו יחסים מתוחים עם בבל. ידוע ששני המלכים כבשו את ספרוים (מצפון לבבל) ופלשו אליה.

בתחילת שלטונו של אסרחדון באשור (סביבת 680 לפנה"ס) נבוזיר קיטיליסיר, מושל ממוצא עילמי בדרום בבל מרד באשורים וצר על אור נרדף בידיהם, וברח לעילם. מלך עילם, בפחדו מנקמת האשורים, אסר את המורד ולבסוף המית אותו.

אורטקו מלך עילם ששלט במשך עשור (674-664 לפנה"ס), שמר תחילה על יחסי קרבה עם האשורים, ואף קיבל מאשורבניפל משלוח חיטה בעקבות בצורת. אך הוא נהרג בקרב תוך ניסיון למרוד באשורים, כאשר מלך בבל שמש שומוכין אחיו של אשורבניפל קרא לו לעזרה.

לאחר כיבוש מצרים בידי אשורבניפל בשנת 663 לפנה"ס, אחיו מרד בו בעזרת העילמים ובראשם תמפתיחומה אינשושנך שנהרג בקרב על נהר אולי בשנת 653 לפנה"ס (הנהר מוזכר בספר דניאל "בארץ עילם"). שושן נכבשה בידי אשורבניפל והוחרבה. באותה שנה האשורים כבשו חלקים ממדי, והגלו תושבים פרסים אל אנשן, ובכך יצרו מצב של רוב פרסי באוכלוסיית האזור, ואת הגרעין למה שעתידה להיות הממלכה האחמנית.

בלוח "הקינה על שושן" שנחשף ב1854 בידי הארכאולוג הבריטי אוסטן הנרי לייארד נכתב:

שושן עיר הקודש כיסא אלהים, מחסה בסתר, אני כבשתי
באתי בארמנותיה, פיתחתי אוצרותיה כסף וזהב, טוב ושבע העמסתי
ואתוץ את מגדל (זיכוראת) שושן, קרני בהק נחושתה שיברתי, ומקדשי עילם הישמתי כלה,
אליהם ואלותיהם לרוח זריתי.
קברות מלכיהם מאז ועד עתה הרסתי ואגלה לשמש, ואגלה את עצמותיהם אשורה,
את ארצות עילם הפכתי ואזרה אותם מלח.

תקופת הדעיכה של הממלכה העילמית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 649-539 לפנה"ס, עילם המשיכה לשמש כמקור כח ושלטון. ההרס לא היה מוחלט כפי שהציג אשורבניפל, ובמהרה שושן קמה מההריסות תחת שלטון שותר נחונתה בן אִיל. בשנים אלו לא נוצרה ממלכה, אלא שברי ממלכות, אך השליטים בהן קראו לעצמם מלכי שושן ואנזן או אנשן, אף שבתקופה זו הפרסים כבר שלטו באנשן.

הממלכה האשורית החלה להתפורר בסדרה של מלחמות אחים, ובשנת 616 לפנה"ס הפרסים ובראשם כורש מלך מדי ופרס עם בעלי ברית כמו נבופלאסר מלך בבל ניצלו את המצב ומרדו בסנשרישקון מלך אשור, ועד 605 השתלטו על הממלכה כולה. עילם הפכה לחלק מהממלכה המדית.

הנביא יחזקאל אומר בנבואתו "משא מצרים":

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ... בֶּן אָדָם: נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם...
שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ -
כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲ‍שֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת,
אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר!