ידידי רועי מקימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי הוא פיוט שחיבר רבי ישראל נג'ארה (1628-1555). הפיוט מבטא את הכיסופים של עם ישראל בגלותו לאלוהיו כצאן המשתוקק לידו המכוונת והתומכת של הרועה, ולגאולה.

הפייטן קורא לאורך השיר לרועה לשוב ולגאול את צאנו, תוך שילוב קטעי פסוקים העוסקים בצאן בסיומו של כל בית. בראש הבתים, האקרוסטיכון: ישראל חזק.

ישנן קהילות בהן נהוג לשורר את הפיוט כחלק מזמירות השבת. השיר נדפס פעמים רבות בשינויי נוסח קלים, וזכה למספר לחנים.

ידִידִי רוֹעִי מְקִימִי


יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי / מִמִּרְמַס אַנְשֵׁי לָצוֹן
     הַגִּידָה נָא לִי אַתָּה עַל מִי / נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן;[1]
שׁוּב וֶאֱסֹף נִדָּחֶיךָ / כִּי הֵם זֶרַע אֲהוּבֶיךָ[2]
     רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ / וְגַם אֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן;[3]
רְעֵנִי בִּנְאוֹת דְּשָׁאִים / תֵּן מִרְעִי עַל כָּל שְׁפָאִים[4]
     בִּזְרוֹעֲךְ קַבֵּץ טְלָאִים[5] / וּסְחַב צְעִירֵי הַצֹּאן;[6]
אֱמֹר נָא פּוֹדִי מַצִּילִי / עַד אָן עֲוִילִי מַנְהִילִי
     יִרְעֵנִי רוֹעֶה אֱוִילִי[7] / וַיְהִי הֶבֶל רוֹעֵה צֹאן;[8]
לְעִירִי יַד הוֹרַי בָּנוּ / הֲבִיאֵנוּ וּמְשׁוֹל בָּנוּ
     נֹאמַר לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ / כִּי שָׁם אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן;[9]
חוֹן עֲנִיִּים מְרוּדִים[10] / צָבְאוּ עֲלֵיהֶם גְּדוּדִים
     הַבֵּט וּרְאֵה הָעַתּוּדִים / כָּל הָעוֹלִים עַל הַצֹּאן;[11]
זְכֹר כִּי אַתְּ לָמוֹ נֶצַח / וְזָר יְדוּשֵׁם כְּקֶצַח[12]
     לָמָּה זָנַחְתָּ לָנֶצַח / יֶעֱשַׁן אַפְּךָ בַצֹּאן;[13]
קַבֵּץ אֲלָפִים וְצֹאנֶה / וְחַלְּצֵם מִיַּד שׂוֹנֵא
     מְהֵרָה עַל יְדֵי מוֹנֶה / עוֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן;[14]
בְּנֵה מִקְדָּשׁ אֲרִיאֵל / וּשְׁלַח מְבַשֵּׂר יִשְׂרָאֵל
     וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל[15] / וְהִנֵה רָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן;[16].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]