יודית ארנדט

יודית ארנדט
Judith Arndt
	ארנדט ב-2012
לידה	23 ביולי 1976 (בת 47); קניגס ווסטרהאוזן, מזרח גרמניה
גובה	173 ס״מ
משקל	58 ק"ג
תחום	כביש
התמחות	רב גונית
קבוצות עבר	Equipe Nurnberger (2003–2005) ; T-Mobile (2006–2011) ; GreenEDGE-AIS (2012)
הישגי שיא	אליפות העולם (2004) ; אליפות העולם בנגד השעון (2011–2012) ; אליפות גרמניה (1999, 2002, 2012) ; אליפות גרמניה בנגד השעון (1989, 1999, 2001, 2003, 2004, 2005, 2010, 2011, 2012) ; רונדה ון פלנדרן (2008, 2012) ; טור דה ל'אוד (2002, 2003) ; גרציה-אורלובה (2005–2007)
	www.juditharndt.de
	מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניה
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם
מייצגת את קבוצת GreenEDGE-AIS
אליפות העולם במסלול

יודית ארנדט (בגרמנית: Judith Arndt; נולדה ב-23 ביולי 1976) היא לשעבר רוכבת אופני כביש ומסלול גרמנית. בתחום הכביש, היא אלופת העולם בכביש (ורונה 2004) ובנגד השעון (קופנהגן 2011, ואלקנבורג 2012). היא סגנית אלופת העולם בנגד השעון (המילטון 2003, ורונה 2004, מלבורן 2010) ומדליסטית הארד באליפות העולם בכביש (וארזה 2008) ובנגד השעון (וארזה 2008, סן סבסטיאן 1997). היא סגנית האלופה האולימפית בכביש (אתונה 2004) ובנגד השעון (לונדון 2012). בתחום המסלול, היא אלופת העולם (פרת' 1997), סגנית אלופת העולם (ברלין 1999, מנצ'סטר 2000) ומדליסטית הארד (בורדו 1998) ברדיפה אישית. בנוסף לכך היא סגנית אלופת העולם במקצה הנקודות (ברלין 1999, מנצ'סטר 2000) ומדליסטית הארד ברדיפה אישית באולימפיאדת אטלנטה (1996). הישגים אלו ועוד, מחשיבים אותה לאחת מרוכבות האופניים הגרמניות הטובות אי פעם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנדט נולדה בקניגס ווסטרהאוזן שבמזרח גרמניה. היא התחילה להתחרות באופן מקצועי בשנות התשעים, וכבר ב-1995 סיימה שנייה באליפות גרמניה בנגד השעון, אחרי האנה קופפרנגל. ארנדט התחרתה באותה עונה באליפות העולם באופני כביש שנערכה באותה שנה בדויאטמה שבקולומביה, כשהיא מסיימת במקום ה-16 במקצה נגד השעון ובמקום ה-50 במקצה הכביש.

ב-1996, שוב סיימה שנייה באליפות גרמניה בנגד השעון, אחרי אותה קופפרנגל. היא נכללה בסגל גרמניה לאולימפיאדת אטלנטה (1996) וזכתה במדליית הארד במקצה הרדיפה האישית ל-3000 מטרים, לאחר שהגיעה אחרי מריון סלין הצרפתית שזכתה בכסף ואנטונלה בלוטי שזכתה במדליית הזהב.

1997: אלופת העולם ברדיפה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1997, התחרתה באליפות העולם גם בכביש וגם במסלול וזכתה בשני האירועים במדליות. באליפות העולם במסלול זכתה במדליית זהב ברדיפה אישית, לאחר שהקדימה את נטליה קמירובה הרוסייה ואיבון מקגרגור הבריטית. באליפות העולם בכביש, זכתה במדליית ארד בנגד השעון, לאחר שהגיעה אחרי זוכת מדליית הזהב ז'נין לונגו וזוכת מדליית הכסף זולפיה זאבירובה ב-29 שניות. בנוסף לכך באותה עונה, סיימה שלישית באליפות גרמניה, אחרי האנה קופפרנגל וורה הולפלד.

1998: אלופת גרמניה בכביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998, ניצחה ארנדט את אליפות גרמניה, לאחר שהקדימה את ז'קלין ברבנץ ואת מנדי המפל^[1]. במקצה נגד השעון באליפות גרמניה, סיימה שנייה. באליפות העולם באופני כביש, ארנדט סיימה שמינית במקצה נגד השעון, 1:05 דקות אחרי לאונטין ז'יליארד-ואן מורסל.

1999: סגנית אלופת העולם בנקודות וברדיפה אישית ואלופת גרמניה בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999, ניצחה ארנדט את אליפות גרמניה בנגד השעון לראשונה, כשהיא מקדימה בשנייה אחת בלבד את פטרה רוסנר ואת ז'קלין ברבנץ. במקצה הכביש באליפות גרמניה, סיימה רביעית. לאחר מכן התחרתה בטור "הולנד ליידיז" וסיימה שנייה אחרי לאונטין ז'יליארד-ואן מורסל, כשארנדט גם ניצחה את הקטע הראשון במרוץ. באליפות העולם במסלול שנערכה בברלין, ארנדט זכתה בשתי מדליות כסף, ברדיפה אישית ובמקצה הנקודות. כשבשני המקצים הקדימה אותה מריון סלין הצרפתית. באליפות העולם בכביש שנערכה בורונה, סיימה שישית במקצה נגד השעון, 50 שניות אחרי לאונטין ז'יליארד-ואן מורסל המנצחת.

2000: סגנית אלופת העולם בנקודות וברדיפה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2000, איבדה את תוארה כאלופת גרמניה בנגד השעון, לאחר שאיבדה את התואר להאנקה קופפרנגל. היא נכללה בסגל גרמניה לאולימפיאדת סידני (2000) וסיימה שביעית בנגד השעון, 1:31 דקות אחרי זוכת מדליית הזהב, לאונטין ז'יליארד-ואן מורסל. באליפות העולם בכביש, סיימה תשיעית בנגד השעון, 1:38 דקות אחרי מארי מולדן המנצחת. באליפות העולם במסלול שנערכה במנצ'סטר, שחזרה ארנדט את ההישג שלה מ-1999, כשזכתה שוב במדליית כסף במקצה הנקודות וברדיפה אישית, כשבמקצה הנקודות הקדימה אותה מריון סלין ובמקצה הרדיפה האישית הקדימה אותה איבון מקגרגור.

2001: אלופת גרמניה בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001, ניצחה ארנדט את אליפות גרמניה בנגד השעון וסיימה רביעית במקצה הכביש באליפות. היא ניצחה את המרוץ החד יומי "טור רוטרדהם". באליפות העולם בכביש שנערכה בליסבון, היא סיימה חמישית במקצה נגד השעון, 55 שניות אחרי ז'נין לונגו המנצחת. אך לראשונה בלטה ארנדט גם במקצה הכביש, כשסיימה רביעית, 6 שניות אחרי Rasa Polikevičiūtė.

2002: אלופת גרמניה בנגד השעון בפעם השנייה ברציפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002, ניצחה ארנדט את שני מרוצי הקטעים בארצות הברית, Redlands Bicycle Classic ו-Women's Challenge וניצחה לראשונה את הטור דה ל'אוד. ביוני, ניצחה שוב את אליפות גרמניה בנגד השעון, מקדימה את פטרה רוסנר ורג'ינה שליישר. באליפות העולם בכביש, סיימה תשיעית בנגד השעון, 48 שניות אחרי זולפיה באבירובה הרוסייה שניצחה.

2003: סגנית אלופת העולם בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 הצטרפה לקבוצת Equipe Nurnberger, בה רכבה עד סוף 2005. ארנדט ניצחה את אליפות גרמניה בנגד השעון בפעם השלישית. היא ניצחה שלושה קטעים במרוץ Grande Boucle Féminine Internationale בצרפתנוסיימה שלישית במרוץ, היא ניצחה בפעם השנייה ברציפות את הטור דה ל'אוד. באליפות העולם שנערכה בהמילטון, זכתה לראשונה במדליה במקצה נגד השעון, כשזכתה בכסף, 10 שניות אחרי ג'ואנה סומריבה, זוכת מדליית הזהב. גם במקצה הכביש בלטה ארנדט, כשסיימה שמינית, 12 שניות אחרי סוזן ליונגסקוג השוודית.

2004: אלופת העולם בכביש וסגנית האלופה האולימפית בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 ערכה ארנדט את אחת מהעונות היותר זכורות שלה. זה התחיל כשסיימה חמישית בלה פלש ואלון, ושנייה ב"מונטריאול וורלד קאפ". לאחר מכן היא ניצחה את "לה טור דו גרנד מונטריאול", כשניצחה גם קטע אחד במרוץ. לאחר מכן ניצחה את אליפות גרמניה בנגד השעון בפעם הרביעית ברציפות, מקדימה את טריקסי ווראק ופטרה רוסנר. היא נכללה בסגל גרמניה לאולימפיאדת אתונה (2004) וזכתה במדליית כסף במקצה הכביש, 8 שניות אחרי שרה קאריגן האוסטרלית. לאחר שחצתה את קו הסיום, עשתה ארנדט תנועה מגונה בדמות אצבע משולשת, ככל הנראה בשל סגנון רכיבתה של קאריגן. במקצה נגד השעון באולימפיאדה, סיימה ארנדט במקום ה-11, 1:35 דקות אחרי לאונטין ז'יליארד-ואן מורסל. באליפות העולם שנערכה בוורונה, רשמה ארנדט מרוץ מוצלח מאוד, כשזכתה במדליית זהב במקצה הכביש, מקדימה את טטיאנה גודרזו האיטלקית שזכתה בכסף ב-10 שניות, ואת אניטה ואלן הנורווגית ב-12 שניות ובכך הפכה ארנדט לאלופת העולם^[2] ומדליית כסף במקצה נגד השעון, 51 שניות אחרי קתרין תוריג השווייצרית. בזכות הישגיה הרבים של ארנדט בעונה זו, היא הובילה את דירוג ה-UCI לנשים בעונה זו.

2005: אלופת גרמניה בנגד השעון בפעם החמישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההישג הבכיר הראשון של ארנדט בעונת 2005 היה מקום שלישי בלה פלש ואלון, לאחר שהגיעה אחרי ניקול קוק המנצחת ואונן ווד. היא ניצחה לראשונה את Gracia - Orlová לאחר שניצחה שני קטעים במרוץ. לאחר מכן סיימה שנייה בגראן פרמיו קאסטיליה לאון. ביוני ניצחה בפעם החמישית את אליפות גרמניה בנגד השעון, ולאחר מכן ניצחה שני קטעים בטור דה פמינין וסיימה שישית כללית. לאחר מכן ניצחה שני מרוצים חד יומיים, "Luk Challenge" בגרמניה וגרנד פרי ווילס בבריטניה. לאחר מכן סיימה ארנדט תשיעית בטור הולנד ליידיס. באליפות העולם, לא הצליחה לשחזר את הישגה משנה קודמת, כשסיימה במקום ה-35. במקצה נגד השעון, סיימה ארנדט רביעית, 56 שניות אחרי קתרין תוריג.

2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

את 2006 פתחה ארנדט באוסטרליה, כשסיימה עשירית בטור ג'ילונג ושישית בטור של ניו זילנד. היא סיימה תשיעית ברונדה ון פלנדרן ושנייה בלה פלש ואלון, 2 שניות אחרי ניקול קוק המנצחת. לאחר מכן סיימה רביעית ב-Tour de Berne. ארנדט ניצחה בפעם השנייה ברציפות את גרציה-אורלובה, לאחר שניצחה שלושה קטעים במרוץ וגם את קטגוריית הנקודות. לאחר מכן סיימה שנייה בגראן פרמיו קאסטילי ה לאון ושביעית בטור דה ל'אוד. לאחר מכן ניצחה ארנדט את המרוץ החד יומי La Coupe du Monde Cycliste Féminine de Montréal וסיימה שלישית בלה טור דה גרנד מונטריאול. היא התחרתה שוב בטור הולנד ליידיס וסיימה שלישית, כשהיא מנצחת את הקטע השישי והאחרון. באליפות העולם, סיימה ארנדט במקום השביעי בנגד השעון, ובמקום ה-14 בכביש.

2007: ניצחון שלישי בגרציה-אורלובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם את 2007 פתחה ארנדט באוסטרליה, כשסיימה שלישית בטור ג'ילונג וניצחה לראשונה את הטור של ניו זילנד. היא סיימה שוב בפעם השלישית בלה פלש ואלון וניצחה בפעם השלישית בגרציה-אורלובה, כשהיא מקדימה את אלכסנדרה בורצ'נקובה הרוסייה ואת אנדרה בוסמן. בנוסף לכך, ניצחה ארנדט שני קטעים ואת קטגוריית הנקודות. היא השתתפה בטור דה ל'אוד וניצחה את החלק הראשון של הקטע השמיני, כשהיא מסיימת שלישית כללית. לאחר מכן סיימה שלישית ב-La Coupe du Monde Cycliste Féminine de Montréal ורביעית בלה טור דו גרנד מונטריאול, כשניצחה את הקטע השלישי. לאחר מכן סיימה שלישית באליפות גרמניה בנגד השעון וחמישית במקצה הכביש באליפות. היא השתתפה בג'ירו רוסה וניצחה את הקטע השישית, כשסיימה שביעית כללית. לאחר מכן ניצחה את טור תורינגה–רונדפראט, לאחר שגם ניצחה את הקטע השלישי. היא סיימה שנייה בטור הולנד ליידיז, אחרי קריסטין ארמסטרונג האמריקאית וניצחה את הקטע השלישי. בג'ירו דל טוסקנה, סיימה שלישית וניצחה את הקטע החמישי. באליפות העולם, סיימה במקום ה-21.

2008: שתי מדליות ארד באליפות העולם בכביש וניצחון ברונדה ון פלנדרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם עונת 2008 הייתה רווית תארים עבור ארנדט. היא סיימה תשיעית בטור ג'ילונג ורביעית בטור של ניו זילנד. לאחר מכן התחרתה באיטליה, וסיימה שלישית ב-GP Costa Etrusca - Giro Comuni Castellina Marittima - Santa Luce וחמישית ב-GP Costa Etrusca - Giro Comuni Montescudaio - Ribardella. לאחר מכן רשמה את אחד ההישגים הגדולים שלה באותה עונה, כשניצחה את המהדורה החמישית של הרונדה ון פלנדרן, לאחר שגברה על קריסטין ארמסטרונג בספרינט הסיום. בהמשך העונה סיימה שוב במקום השלישי בלה פלש ואלון, תשיעית בגרנד פרי שווייץ ושנייה ב-Tour de Brene. לאחר מכן סיימה שנייה בטור דה ל'אוד, 3:35 דקות אחרי סוזן ליונגסקוג המנצחת. ארנדט גם ניצחה את הקטע התשיעי והאחרון במרוץ. לאחר מכן ניצחה את שני המרוצים בקנדה, La Coupe du Monde Cycliste Féminine de Montréal ולה טור דו גרנד מונטריאול, כשניצחה שלושה קטעים. לאחר מכן סיימה שישית בג'ירו דל טרנטינו, כשניצחה גם את קטגוריית הנקודות במרוץ. ארנדט סיימה שנייה באליפות גרמניה בנגד השעון, אחרי האנקה קופפרנגל. לאחר מכן סיימה עשירית בג'ירו רוסה וניצחה את טור תורינגה–רונדפארט. ארנדט נכללה בסגל גרמניה לאולימפיאדת בייג'ינג (2008), היא לא בלטה במרוץ הכביש לאחר שסיימה במקום ה-41, אך במקצה נגד השעון סיימה שישית, 1:08 דקות אחרי קריסטין ארמסטרונג המנצחת. לאחר מכן היא סיימה רביעית בג'יפי קווסט פראנס–פלואה וחמישית בטור הולנד ליידיז. לאחר מכן התחרתה ארנדט בגרמניה, וניצחה את Rund um die Nürnberger Altstadt. לאחר מכן היא התחרתה בג'ירו דלה טוסקנה שהיווה עבורה הכנה לאליפות העולם שתיערך באיטליה, וסיימה את המרוץ שלישית, כשהיא מנצחת את הקטע החמישי. באליפות העולם שנערכה בוארזה, היא זכתה במדליית ארד גם בנגד השעון וגם בכביש. במקצה נגד השעון, 22 שניות אחרי אמבר נבן. במקצה הכביש, היא נכנעה לניקול קוק שזכתה בזהב ולמריאנה ווס שזכתה בכסף בספרינט הסיום.

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009, סיימה שנייה ב-Durango-durango Emakumeen Saria בספרד וניצחה את מרוץ הקטעים Iurreta-emakumeen Bira, ביחד עם שלושה קטעים. לאחר מכן סיימה חמישית בג'ירו דל טרנטינו ושנייה באליפות גרמניה בנגד השעון, אחרי טריקסי ווראק. היא ניצחה את הקטע השביעי בג'ירו רוסה ובאליפות העולם, סיימה רביעית במקצה נגד השעון, 1:24 דקות אחרי קריסטין ארמסטרונג, ושישית במקצה הכביש, 1:07 אחרי טטיאנה גודזרו.

2010: סגנית אלופת העולם בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את 2010 פתחה ארנדט עם מקום שלישי באליפות אוסטרליה הפתוחה. היא סיימה שמינית בטרופאו אלפרדו בינדה וברונדה ון פלנדרן, ותשיעית בלה פלש ואלון. לאחר מכן סיימה שנייה בגרנד פרי שווייץ וב-Gp Ciudad De Valladolid. לאחר מכן סיימה רביעית Durango-durango Emakumeen Saria, שלישית ב-Iurreta-emakumeen Bira ושנייה בג'ירו דל טרנטינו. היא החזירה לעצמה את התואר כאלופת גרמניה בנגד השעון, וסיימה שנייה במקצה הכביש. לאחר מכן השיגה ארנדט את המיקום הכי גבוה שלה בג'ירו רוסה, כשסיימה שנייה, 2:05 דקות אחרי מארה אבוט האמריקאית. היא השתתפה ב"לה רוט דה פראנס" וסיימה שנייה, כשניצחה את הקטע השישי במרוץ שהיה נגד השעון. לאחר מכן סיימה רביעית בג'י.פי דה פלואה-ברטאן ושנייה ב-Chrono Champenois - Trophée Européen. לקראת סוף העונה, ניצחה בפעם הראשונה את הג'ירו דלה טוסקנה. באליפות העולם שנערכה במלבורן, זכתה ארנדט במדליה נוספת במקצה נגד השעון, לאחר שזכתה בכסף, 15 שניות אחרי אמה פוליי המנצחת. גם במקצה הכביש בלטה ארנדט לאחר שסיימה חמישית, שנייה אחת אחרי ג'ורג'ה ברונזיני המנצחת ושלוש רוכבות נוספות.

2011: אלופת העולם בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ב-2011 בלטה ארנדט וזכתה בתארים רבים. היא החלה את עונתה עם מקום רביעי באליפות אוסטרליה הפתוחה וניצחה בפעם השנייה את הטור של ניו זילנד, כשהיא מנצחת שלושה קטעים במרוץ. לאחר מכן סיימה שביעית בטרופאו אלפרדו בינדה וחמישית ברונדה ון פלנדרן. היא סיימה עוד פעם במקום השלישי בלה פלש ואלון, ובמקום השני בשני מרוצים חד יומיים בלוקסמבורג - גרנד פרי אלזי יעקובס וגרנד פרי ניקולה פרנץ, כשבשני המרוצים הקדימה אותה ההולנדית מריאנה ווס. היא סיימה רביעית ב-Gp Ciudad De Valladolid ושלישית ב-Durango-durango Emakumeen Saria ו-Iurreta-emakumeen Bira. לאחר מכן ניצחה את הג'ירו דל טרנטינו, וקטע בודד במרוץ. היא ניצחה את אליפות גרמניה בנגד השעון בפעם השמינית, וסיימה שנייה במרוץ הכביש, אחרי אינה-יוקו טוטנברג. לאחר מכן סיימה שלישית בג'ירו רוסה. בהמשך העונה ניצחה את Memorial Davide Fardelli - Chronometro Individuale ו-Chrono Champenois - Trophée Européen, שני מרוצים חד יומיים. היא ניצחה שני קטעים בג'ירו דל טוסקנה, אך פרשה מהמרוץ לפני הקטע השישי. באליפות העולם שנערכה בקופנהגן, הצליחה סוף סוף ארנדט, לאחר שנים של ניסיונות, לנצח את מקצה נגד השעון, מקדימה את לינדה וילומסן ב-21 שניות ואת אמה פוליי ב-24 שניות^[3]. במקצה הכביש לא בלטה, וסיימה במקום ה-49.

2012: עונת הפרישה: סגנית האלופה האולימפית ואלופת העולם בפעם השנייה ברציפות בנגד השעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת האחרונה בקריירה שלה העבירה ארנדט בקבוצת Orica - AIS האוסטרלית ורשמה עוד עונה מצוינת. היא פתחה אותה עם ניצחון ראשון בטור של קטר ומקום תשיעי בטור של ניו זילנד. בהמשך העונה סיימה רביעית בטרופאו אלפרדו בינדה וניצחה בפעם השנייה את מרוץ הרונדה ון פלנדרן, לאחר שגברה על קריסטין ארמסטרונג ב-2 שניות והקדימה אותה, בעוד ג'ואל נומאינווילה מנצחת את הספרינט מהפלוטון ולוקחת את המקום השלישי. היא התחרתה בעוד קלאסיקה, לה פלש ואלון, וסיימה שישית. בהמשך התחרתה בספרד וסיימה שלישית ב-Durango-Durango Emakumeen Saria וניצחה את Emakumeen Euskal Bira. באפריל ניצחה את אליפות גרמניה גם במקצה נגד השעון בפעם התשיעית וגם במקצה הכביש בפעם השלישית. לאחר מכן סיימה שישית בג'ירו רוסה, 8:30 דקות אחרי מריאנה ווס המנצחת וניצחה את טור תורינגה–רונדפארט. היא נכללה בסגל גרמניה לאולימפיאדת לונדון (2012) וזכתה במדליית כסף במקצה נגד השעון, לאחר שהגיעה 15 שניות אחרי זוכת מדליית הזהב קריסטין ארמסטרונג. במקצה הכביש סיימה במקום ה-37 ולא התבלטה. ארנדט סיימה שלישית ב"טור בריינוואש ליידיז" (לשעבר טור הולנד ליידיז). היא הגנה על תוארה בהצלחה כאלופת העולם בנגד השעון, לאחר שניצחה את התחרות שהתקיימה בואלקנבורג, מקדימה את זוכה מדליית הכסף אוולין סטיבנס ב-34 שניות, ואת לינדה וילומסן ב-41 שניות. גם במקצה הכביש בלטה והייתה דומיננטית, כשסיימה שמינית, 4:37 דקות ממריאנה ווס המנצחת. ארנדט זכתה לראשונה גם במדליית כסף בנגד השעון לקבוצות באליפות העולם, לאחר שקבוצתה סיימה 24 שניות אחרי קבוצת Specialized-lululemon.

בתום עונת 2012, פרשה ארנדט מרכיבה תחרותית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנדט התגוררה רוב השנים בלייפציג. היא לסבית והייתה בזוגיות עם רוכבת האופניים ויריבתה לשעבר פטרה רוסנר. ב-2012 עברה לגור במלבורן עם בת זוגה החדשה, אנה וילסון האוסטרלית, עורכת דין ורוכבת אופניים בעצמה לשעבר.