יחיאל בן אורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יחיאל ברבי אורי (ד'תתק"ע, 1210[1] - כ"א בתשרי ה'כ"ד, 26 בספטמבר 1263) היה רב מגדולי יהדות אשכנז, פוסק הלכה ומקובל בסגנון חסידי אשכנז.

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא נותרו אודותיו פרטים רבים, אך ידוע שהיה רבו הראשון של בנו רבי אשר בן יחיאל (הרא"ש), שנודע לימים כאחד מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים וכבעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.

חיד"א[2] כתב שייתכן כי היה חתנו של הראב"ן למרות פער השנים ביניהם, אך הדעה המקובלת[3] היא שהיה חתן של אחד מצאצאיו. ולדעת אביגדור אפטוביצר[4] כלל אין מדובר בראב"ן זה.

הוא עמד בקשרי מכתבים בהלכה עם כל גדולי דורו, ומהם עם בעלי התוספות: רשב"ם, ריב"ם ורבנו תם.

בשמו נקשרו אגדות מופת, חלקן לוקטו בידי חיד"א בספרו "שם הגדולים".

על שמו נקרא נכדו רבי יחיאל בן הרא"ש.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת בניו של רבי יחיאל, היו רבנים גדולי תורה:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי מכתב נכדו רבי יהודה בן הרא"ש, מצוטט אצל חיד"א, שם הגדולים, א, קצט. ערך ראב"ן.
  2. ^ שם הגדולים, א, קצט. ערך ראב"ן.
  3. ^ שלום אלבק, הקדמה לראב"ן.
  4. ^ מבוא לספר הראבי"ה עמ' 51.
  5. ^ רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים, ה, תשל"ח, פריט 2026.
  6. ^ הוא נפטר בגיל צעיר, ואחיינו רבי יהודה בן הרא"ש כתב שהיה גדול בתורה כמו שני אחיו הגדולים. ראו: רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים, ה, תשל"ח, פריט 2006.