יהודה בן הרא"ש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יהודה בן הרא"ש (ט' באב ה'ל', 1270 - 1349), פוסק הלכה מהראשונים, בנו וממלא מקומו של הרא"ש. מחבר שו"ת זכרון יהודה.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתשעה באב ה'ל' (1270) בעיר קולוניא שבאשכנז (כיום בגרמניה), לרב אשר בן יחיאל (הרא"ש). אחיו הוא רבי יעקב בן אשר בעל הטורים. בגיל 13 נשלח על ידי אביו לטוליטולה שבספרד בעקבות רדיפות שהיו אז נגד היהודים באשכנז, ובעקבות מאסרו של רבו של אביו המהר"ם מרוטנבורג. בהמשך הצטרפה אליו משפחתו, ואביו כיהן בטולדו כראש בית הדין וראש ישיבה. לעת זקנתו של אביו נתמנה לסגנו, למשך שש שנים עד לאחר פטירת הרא"ש בשנת ה'פ"ח (1327) אז מונה בנו רבי יהודה לממלא מקומו.

הוא אושר כראש הרבנים גם מטעם ממלכת קסטיליה, ומתוקף זה דן גם בדיני נפשות, על מקרה אחד כתב: "אם ח"ו יארע דבר כזה כאן בטוליטולה, היו מסכימים לחתוך שתי ידיו בשביל שתי ההכאות שהכה לדיין"[1]

תשובותיו ההלכתיות נדפסו בשו"ת "זכרון יהודה" המצוטט רבות בספרי האחרונים, כדוגמת רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף. בנוסף חיבר גם פירוש על מסכת שבת שלא הגיע לידינו; גורל דומה עלה בחלקו של ספרו "חוקת התורה".

עם תלמידיו נמנה רבי מנחם בן זרח, בעל ספר "צידה לדרך", ורבי מכיר בעל ספר "אבקת רוכל".

רבי יהודה בן הרא״ש נפטר בי"ז בתמוז ה'ק"ט (1349) בימי המגפה השחורה, ונקבר בבית הקברות היהודי בטולדו.

על מצבתו נחרז:

"אב חכם בן ישמח,
ותחתיו פרי צדיק עץ חיים יצמח,
יחסה ויתלונן בצל אלוקי ישראל, אשר בו בטח והאמין,
וינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין"

צוואתו בשם "אגרת תוכחת" נדפסה, והיא מצוטטת בספרות הרבנית.

תקופת חייו של הרב יהודה בן הרא"ש על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שניאור זלמן שכטר (עורך), צוואות ר' יהודה בן הרא"ש ואחיו ר' יעקב בעל הטורים על פי כ"י עם הגהות והערות, בית תלמוד, הדפסה ראשונה 1885
  • מנחם אלון (עורך), מפתח השאלות והתשובות - שו"ת הריטב"א, שו"ת זכרון יהודה, הוצאת המכון לחקר המשפט העברי - האוניברסיטה העברית, 1973.
  • יהודא דב גלינסקי, על מורשתו של ר' יהודה בן הרא"ש רבה של טולדו: פרק בחקר ספרות השו"ת של חכמי ספרד הנוצרית, פעמים 128, 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שו"ת זכרון יהודה סימן ע"ט