יחסי ארגנטינה–פינלנד
| יחסי ארגנטינה–פינלנד | |
|---|---|
|
|
| |
| ארגנטינה | פינלנד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,780,400 | 338,145 |
| אוכלוסייה | |
| 45,987,184 | 5,548,797 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 632,770 | 280,826 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 13,760 | 50,610 |
יחסי ארגנטינה–פינלנד הם היחסים הדו-צדדיים שבין הרפובליקה הארגנטינאית לבין רפובליקת פינלנד, ולהם היסטוריה ארוכה, שראשיתה במתן העצמאות לפינלנד במאי 1918. מאז, שתי המדינות מקיימות יחסים דיפלומטיים טובים ביניהן. לארגנטינה שגרירות בהלסינקי[1] ואילו לפינלנד שגרירות בבואנוס איירס[2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהגרים הפינים הראשונים הגיעו לארגנטינה בשנת 1906 וייסדו את "הקולוניה הפינית" בעיר אוברה שבמחוז מיסיונס. במאי 1918, עם תום מלחמת האזרחים הפינית, פינלנד קיבלה עצמאות מרוסיה. ארגנטינה הכריזה על הכרתה במדינה החדשה ב-11 במאי אותה שנה, מה שהפך אותה למדינה הלא-אירופית הראשונה בעולם שהכירה בה. זמן קצר אחר כך יוסדו יחסים דיפלומטיים בין המדינות ופינלנד פתחה קונסוליה בבואנוס איירס. בשנת 1923 ארגנטינה האמינה את השגריר שלה בוורשה שהפך לשגריר גם בפינלנד, שבמקביל עשתה כן בשגרירות שלה במדריד. ב-1929 פינלנד פתחה שגרירות בבואנוס איירס, שהייתה לשגרירות הראשונה שלה בדרום אמריקה.
במלחמת העולם השנייה הייתה פינלנד מעורבת במלחמה נגד ברית המועצות, בתחילה במלחמת החורף ולאחר מכן במלחמת ההמשך. ארגנטינה תמכה בפינלנד במלחמתה נגד ברית המועצות ודרשה מחבר הלאומים לסלק אותה מהארגון. זמן קצר אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, בינואר 1946, צי הסוחר הפיני שב לעגון בנמלי ארגנטינה, מייצא למדינה סחורה תוצרת פינלנד. ב-1997 ערך נשיא פינלנד דאז מרטי אהטיסארי ביקור רשמי ראשון של בכיר פיני בארגנטינה. בשנה לאחר מכן נשיא ארגנטינה קרלוס מנם ערך גם כן ביקור בפינלנד.
בשנת 2007 פתחה חברה פינית בית חרושת לנייר בפראי בנטוס שבאורוגוואי, לא הרחק מנהר אורוגוואי העובר דרך ארגנטינה. במהלך בניית המפעל הגישה ארגנטינה תלונה נגד החברה וממשלת אורוגוואי וטענה כי המפעל עלול לזהם את הנהר. נהר אורוגוואי המשותף לשתי המדינות מחייב לפי אמנות בינלאומיות את שני הצדדים לעדכן את הצד השני בדבר פעולות שעשויות להשפיע על הנהר. מלבד סוגיית הזיהום, ארגנטינה טענה כי ממשלת אורוגוואי לא יידעה אותה בדבר הקמת המפעל. האירוע הדיפלומטי הידרדר לכדי סכסוך דיפלומטי בין שתי המדינות. המחלוקת הגיעה לבית הדין הבינלאומי לצדק שקבע כי אורוגוואי הפרה את התחייבויותיה ליידע את ארגנטינה על תוכניותיה אך לא הפרה את ההתחייבות לשמור על הסביבה ועל כן בית החרושת יוכל להמשיך לפעול. הסכסוך נגמר ב-2010 כשנשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר ונשיא אורוגוואי חוסה מוחיקה חתמו על הסכם להקמת ועדת תיאום שתפקח על הנעשה בנהר.
באוקטובר 2016 ביקר ראש ממשלת פינלנד יוהה סיפילה בארגנטינה ופגש את נשיא ארגנטינה מאוריסיו מאקרי ודן עמו באפשרויות חדשות לשיתוף פעולה בין המדינות. במאי 2018 חגגו שתי המדינות 100 שנות יחסים דיפלומטיים.
הסכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים חתמו שתי המדינות על מספר הסכמים ביניהן.
- 1935 – הסכם סחר
- 1938 – הסכם אי-לוחמה
- 1961 – הסכם המבטל את הצורך בוויזות לבעלי דרכוני שתי המדינות
- 1980 – הסכם שיתוף פעולה מסחרי, טכנולוגי ותעשייתי
- 1993 – הסכם על הגנת השקעות
- 1994 – הסכם למניעת כפל מס
סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2018 הסתכם היקף הסחר בין המדינות ב-83 מיליון דולר. עיקר הסחורות שארגנטינה ייצאה לפינלנד בסך של 75.5 מיליון דולר כללו נייר ועיסת נייר, מכונות ופלסטיק[3]; עיקר הסחורות שפינלנד ייצאה לארגנטינה בהיקף של 8.4 מיליון דולר כללו משקאות חריפים, טובין שונים וירקות ופירות[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Finlandia y la Argentina, una relación de 100 años, (בספרדית)
- Exposición: “Argentina & Finlandia – 100 años, (בספרדית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Embassy in Finland, משרד החוץ של ארגנטינה
- ^ EMBASSY OF FINLAND IN BUENOS AIRES, ARGENTINA, Embassy Pages
- ^ Finland exports from Argentina, Trading Economics
- ^ Argentina exports from Finland, Trading Economics
