יינג-דזונג, קיסר סין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יִינְג-דְזונְג
英宗
Portrait assis de l'empereur Ming Yingzong.jpg
לידה 29 בנובמבר 1427
בייג'ינג, שושלת מינג
פטירה 23 בפברואר 1464 (בגיל 36)
בייג'ינג, שושלת מינג
מדינה שושלת מינג Flag of Ming Dynasty.svg
מקום קבורה קברי שושלת מינג
עיסוק שליט עריכת הנתון בוויקינתונים
דת בודהיזם
בן או בת זוג הקיסרית קיאן
Empress Xiaosu עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת ג'ו
אב Xuande Emperor עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Empress Xiaogongzhang עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Chenghua Emperor
Zhu Jianpei
Princess Jiaxiang
Zhu Jianshu
princezna I-sing
Princess Longqing
Princess Chongqing
Zhu Jianchun
Princess Chongde
Princess Chun'an
Princess Jiashan
Princess Guangde
בפסקה זו 5 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר סין ה־6 ו-8 בשושלת מינג
7 בפברואר 14351 בספטמבר 1449
(14 שנים)
קיסר סין ה־11 בשושלת מינג
11 בפברואר 145723 בפברואר 1464
(7 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יִינְג-דְזונְגמנדרינית: 英宗, שמו הפרטי היה ג'וּ צִ'יגֶ'ן;‏ 29 בנובמבר 1427 - 23 בפברואר 1464) היה קיסר סין השישי והשמיני משושלת מינג. שלטונו הראשון, במסגרתו נודע בתואר הקיסרי גֶ'נְגְטונְג (正統), נמשך בין השנים 14351449 ונקטע כאשר נתפס ונלקח בשבי במסגרת מלחמתו נגד המונגולים. לאחר שחרורו שב לתקופת שלטון שנייה בין השנים 1457–1464 במסגרתה נודע בתואר טְייֵנְשׁוּן (天順). יינג-דזונג היה הקיסר היחיד בשושלת מינג שמשל בצורה לא רציפה והאחרון שהנהיג את צבאו במלחמה נגד המונגולים בערבה האסייתית, מצפון לחומה הגדולה של סין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וּ צִ'יגֶ'ן (朱祁鎮) היה בנו הבכור של שׂוֵאנְדֶה, הקיסר החמישי משושלת מינג ורעייתו המלכותית, העלמה סוּן. מספר חודשים לאחר הולדתו ניתן לו התואר הנסיך המלכותי והוא הפך ליורש העצר של אביו. לאחר שנפטר הקיסר שׂוֵאנְדֶה בגיל 35, ג'וּ ירש את אביו בגיל 8 (שנת 1435) והוכתר בטקס רשמי בתור קיסר סין. עם הכתרתו ניתן לו התואר הקיסרי גֶ'נְגְטונְג (正統; משמע "ממשל צדק") והתואר הדתי הרשמי יִינְג-דְזונְג (英宗). הקיסרית האלמנה גַ'אנְג, סבתו של יִינְג-דְזונְג (אלמנתו של חונְגּשִׂי, קיסר סין, אביו של שׂוֵאנְדֶה ובנו של יוֹנְגָּלֶה, קיסר סין), פעלה בתפקיד עוצרת עקב גילו הצעיר של הקיסר החדש. הקיסרית האלמנה הייתה פוליטיקאית מנוסה ומכאן חשדה ברבים מהפקידים בחצר הקיסרית ונתנה אחריות וסמכות שלטונית רק לאנשי סודה, בכך שמרה על יציבות האימפריה לאורך התבגרותו של יִינְג-דְזונְג הצעיר. בתוך עשור שנים נפטרה הקיסרית האלמנה גַ'אנְג (בשנת 1442) ואיתה גם רוב הפקידים המבוגרים בני דורה, מה שהותיר את יִינְג-דְזונְג בן ה-18 בתור השליט האבסולוטי היחיד של האימפריה הסינית.

שלטון ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל פנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצר הקיסרית נוהלה בעיקר בידי פקידים וסריסים, שהיו רבי השפעה על קבלת ההחלטות של הקיסר המכהן. יִינְג-דְזונְג נהל להעלות לתפקידי מפתח סריסים שהיו מקורבים אליו ועליהם סמך. בראש הסריסים הללו עמד וָאנְג גֶ'ן (王振), איש סודו של הקיסר. הקיסר מדד את הפקידים והסריסים לא על פי יכולותיהם כפי שהפגינו בבחינות הקבלה לחצר הקיסרית אלא לפי הקשרים האישיים שהיו להם אליו. תחת שלטון העוצרות של הקיסרית האלמנה גַ'אנְג, נשמר וָאנְג גֶ'ן מחוץ לפוליטיקה הפנימית שכן הקיסרית האלמנה נהגה לחשוד במחויבותו למוסד הקיסרי. לאחר פטירתה החל וָאנְג גֶ'ן לעלות בתפקידים תחת ממשלו של יִינְג-דְזונְג. בפועל, וָאנְג גֶ'ן סחט הונאות מפקידים רבים בזכות הסמכות שניתנה לו בידי הקיסר. וָאנְג גֶ'ן הנהיג משטר קלפטוקרטי ועשה זאת מתחת לשולחן כדי שהדבר לא יגיע לאוזניו של הקיסר. בלי שום קשר, הקיסר הצעיר סמך רבות על שיקול דעתו של וָאנְג גֶ'ן ונהג להתייעץ עמו בכל ההחלטות בנושאי הממשל ולעיתים אף נתן לו לקבוע צווים קיסריים בעצמו.

מאבק במונגולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אָסַן טָאִישִׁי, צ'יף מונגולי, איחד את השבטים האווירוטים (המונגולים המערביים, כיום ממוקמים בעיקר בקלמיקיה) בערבה האסייתית והנהיג אותם מחדש בתור כוח צבאי מרכזי המהווה איום על גבולה הצפוני של האימפריה הסינית. טָאִישִׁי איחד מחדש את השבטים המונגולים והוכתר בתפקיד קיסר שושלת יואן הצפונית, משמע שאתגר את נכונותו של יִינְג-דְזונְג למנדט השמיים. תחת פיקודו, פשט הצבא המונגולי על יישובים סיניים לאורך הגבול. בתגובה החל הקיסר בהעלאת התקציב השנתי למימון הצבא וקרא לפיתוח תשתיות בנייה לחיזוק ממושך של החומה הגדולה של סין. בעידודו של הסריס וָאנְג גֶ'ן, החליט הקיסר יִינְג-דְזונְג להוביל את צבא מינג להילחם נגד המונגולים בעצמו, אף על פי שהפעולה זאת נתקלה בהתנגדות מצידם של פקידי ממשל רבים. ב-16 ביולי 1449, יומיים לאחר קבלת ההחלטה, היה הקיסר בדרך אל הגבול הצפוני מבייג'ינג לחומה הגדולה עם 220,000 חייליו, מלווה בלמעלה ממאה גנרלים בכירים ופקידי החצר הקיסרית.

ב-19 ביולי 1449 צעד צבא מינג דרך מעבר גְ'יָאיוְּגְווָאן ("מעבר העמק הנעים") וב-1 באוגוסט הם הגיעו לדאטונג. באותה תקופה, כדי לפתות את צבא מינג להמשיך לצעוד צפונה מחוץ לחומה הגדולה, נסוגו החיילים המונגולים צפונה, לעבר הערבה. הפקח הצבאי של דאטונג הודיע ​​לוָאנְג גֶ'ן על האסטרטגיה המונגולית, אך וָאנְג גֶ'ן לא האמין בכך והורה על הצבא להמשיך להתקדם. זמן קצר לאחר מכן, הכוחות הקדמיים נפגעו קשות על ידי סדרת פשיטות של המונגולים. משומעו על פשיטות אלו הורה וָאנְג גֶ'ן על נסיגה מהירה. הצבא הסיני חנה לאחר נסיגה חלקית עקב גשמים עזים שהקשו על התנועה של הצבא הגדול. בעת חנו הסינים במבצר טוּמוּ, יצאו המונגולים במתקפת פתע והניסו את הצבא הסיני המבוהל. בתוך כל הנסיגה הלא מסודרת, נתפס בשבי הקיסר יִינְג-דְזונְג בן ה-21 ונפל לידי חצר הקיסרות של אָסַן טָאִישִׁי. האירוע, שנודע בתור קרב מבצר טוּמוּ (או בפי הסופרים הסינים, "משבר טוּמוּ"), היווה אסון נוראי לצבא הסיני וחצר הקיסרות הייתה בכאוס. המונגולים לא חששו יותר מעוצמת צבא מינג שלערך 70,000 מאנשיו נהרגו במהלך הקרב. צבא מינג אשר מאז לא יצא עוד במסעות עונשין צפונה שינה אסטרטגיה צבאית לכדי התגוננות והמונגולים כבשו את רמת אוֹרְדוֹס. הגנרל יוּ' צְ'ײֵן הצליח לארגן מחדש את כוחותיה הנותרים של שושלת מינג לכדי מערך הגנתי מסביב לבירה בייג'ינג, מה שמנע את המשך ההתקדמות המונגולית אל תוך הבירה הסינית.

חיים בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחצר הקיסרות מונה גִ'ינְגְטָאי, אחיו של יִינְג-דְזונְג, להיות לקיסר סין החדש. נוסף על כך, וָאנְג גֶ'ן, שהיה מבשר רצונו המרכזי של הקיסר יִינְג-דְזונְג בחצר הקיסרית, נהרג במהלך המשבר בידי גנרל משושלת מינג שתיעב את מדיניות השחיתות שלו. אָסַן טָאִישִׁי דרש כופר תמורת שחרורו של הקיסר יִינְג-דְזונְג. כדי להימנע מהבושה שבהעברת תשלום למונגולים העוינים, הפכו בחצר הקיסרית את גִ'ינְגְטָאי לקיסר רשמי. כאשר הביאו מפקדים מונגולים את הקיסר השבוי לחומה הגדולה ודרשו מן החיילים המוצבים במקום כופר בתמורה לשחרור הקיסר, הם נענו בסירוב כפי שהוסכם בידי חצר הקיסרות. יִינְג-דְזונְג, בשונה משליטים קודמים שנתפסו בידי צבאות אויב כגון חְװֵי-דְזונְג משושלת סונג, לא התחנן על חייו ביודעין כי המונגולים לא יוציאו להורג קיסר סיני. שנה מאוחר יותר, לאחר שהובן כי לא יקבלו כופר תמורת הקיסר השבוי, שחררו המונגולים את יִינְג-דְזונְג והותירו אותו ללא פגע. בעת שב יִינְג-דְזונְג לבייג'ינג, טענתו לכתר לא הייתה תקפה עוד מכיוון שנקבע גִ'ינְגְטָאי להיות הקיסר הרשמי, יתרה מזאת הוא, נשותיו וילדיו הוכנסו למעצר בית במטרה למנוע אופוזיציה לשלטונו של גִ'ינְגְטָאי. בארגון קבוצת תומכים מתוך החצר הקיסרית, יִינְג-דְזונְג היווה אופוזיציה לשלטונו של גִ'ינְגְטָאי. ישנו חשד כי ג'וּ גְּ'ייֵנגִּ'י, בנו ויורשו של גִ'ינְגְטָאי, הורעל למוות בידי תומכיו של יִינְג-דְזונְג. כאשר חלה הקיסר גִ'ינְגְטָאי ומותו קרב, השתמש יִינְג-דְזונְג בקשריו עם הצבא והנהיג הפיכה צבאית ב-11 בפברואר 1457 שבסופה שב לשלטון תחת השם הקיסרי החדש טְייֵנְשׁוּן (天順), משמע "ציות שמימי". חודש מאוחר יותר נפטר גִ'ינְגְטָאי בנסיבות חשודות.

שלטון שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יִינְג-דְזונְג החל בעלייתו המחודשת לכתר למנות שרים ופקידים לתפקידי מפתח לפי יכולותיהם כפי שהופגנו בבחינות הקבלה ולא לפי קרבתם האישית אליו. יִינְג-דְזונְג הנהיג מאבק נגד מוסד הדת של הדת הסינית העממית ובסופה הצליח להעביר חוק שמונע את קבורתן בעודן בחיים של פילגשות לצד בעליהם לאחר מותם של אלו. במאבק זה הוא נתמך בעיקר בידי פלג הקונפוציאניזם בחצר הקיסרית. אף על פי שהיה זה הגנרל יוּ' צְ'ײֵן שמנע את התקדמות המונגולים לעבר הבירה, הקיסר יִינְג-דְזונְג הורה על הוצאתו להורג עקב שיתוף הפעולה בינו לבין הקיסר לשעבר, גִ'ינְגְטָאי. כמו כן הקיסר יִינְג-דְזונְג הוציא להורג וגירש את כל תומכיו של הקיסר לשעבר. בהמשך שלטונו הצליח לשמור על הסדר והיציבות הפנימית בתוך סין אך לא הצליח להשיב את המוסד הצבאי לכוח שהיה לו קודם לכן ולא היה בכוחו לצאת במתקפת נגד אל מול המונגולים שבזזו את ערי הגבול הסיניות. למרות הניסיונות לבסס עצמאות וסמכות, חוסר ניסיונו הפוליטי של הקיסר יִינְג-דְזונְג אפשר את המשך היותו תחת השפעתם של הסריסים והפקידים בחצר הקיסרית. מעמדה הצבאי של שושלת מינג מעולם לא שב לזה שהיה לפני ההפסד למונגולים בטוּמוּ, מה שהיווה גורם מרכזי בשקיעתה הסופית של השושלת במהלך מלחמת מינג–צ'ינג.

מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר יִינְג-דְזונְג נפטר מחולי בשנת 1464, בגיל 36. בפי היסטוריונים נראה שלטונו הראשון כאסון קשה ליוקרתה של שושלת מינג ושלטונו השני כניסיון לחפר על טעויותיו. לאחר שלטונו, אימצו קיסרי שושלת מינג הבאים מדיניות של שימור סטטוס קוו בכל הנוגע לפיתוח יכולותיה הגאופוליטיות של שושלת מינג, דבר שעם הזמן החליש את מעמדה לעומת אימפריות עולות, בעיקר אירופאיות. בנו הבכור ירש אותו בתור צֶ'נְגּ-חְװַה, קיסר סין. הקיסר טְייֵנְשׁוּן נקבר באתר הקבורה יוּלִינְג, אתר הקבורה הרביעי בסדרו בקברי שושלת מינג הממוקמים סביב הר טיאנשו (40 ק"מ מבייג'ינג) שנבנו בידי הקיסר יוֹנְגָּלֶה. לאחר פטירתו של הקיסר גִ'ינְגְטָאי, יִינְג-דְזונְג הוריד אותו במעמדו מקיסר ל"נסיך", כך שהיה הקיסר היחיד בין 16 קיסרי שושלת מינג (מלבד חונְגְווּ, קיסר סין שקבור בקבר שיאולינג וגְּ'ייֵנװֶן, קיסר סין שנעלם בשנת 1402) שלא נקבר בקברי שושלת מינג שנבנו בידי יוֹנְגָּלֶה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]