יכין-חק"ל
 | |
 | |
| "קבוצת אריזה" של יכין בכפר סבא, 1939 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל |
| תקופת הפעילות | 1928–הווה (כ־98 שנים) |
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום המטה |
נתניה |
| שליטה בחברה | משפחת שמעון |
| ענפי תעשייה | חקלאות ונדל"ן |
|
www | |
  | |
יכין-חק"ל בע"מ היא חברה לעיבוד תוצרת חקלאית, יזמות ונדל"ן. ייסודה בתאגיד לעיבוד חקלאי שהוקם על ידי ההסתדרות הכללית והסוכנות היהודית ב-1952 על ידי איחוד החברות הקבלניות יכין וחק"ל. בשנת 1991 נקלע התאגיד לקשיים ונמכר לאיש העסקים סמי שמעון[1].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יכין
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת יכין הוקמה רשמית ב-1928 על ידי ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל בשם "יכין, חברה שיתופית לקבלנות חקלאית בע"מ"[2], עם כי פעילותה החלה כבר שנתיים קודם, לפני שנרשמה כחברה[2], במטרה לארגן מקומות תעסוקה קבועים לפועלים, תוך ביסוס עבודה עברית במושבות ואספקת תנאי עבודה נאותים לפועלים, זאת במקום שיצטרכו להישען על עבודה זמנית ולא יציבה בחקלאות על בסיס יומי; זאת בתקופה בה נקלטה בארץ העלייה הרביעית והחל פיתוח מהיר של ענף הפרדסים והמטעים[2]. בנוסף ביקשה החברה לאפשר למשקיעים יהודים מהעולם להשקיע בענף, תוך הקטנת הסיכון וניהול הפעילות עבורם[3].
החברה לקחה אחריות מלאה, כקבלן משנה, מחברות ויחידים שהיו להם אדמות לנטיעות בארץ־ישראל, את כל העבודות הדרושות, כולל: הכשרת הקרקע, חריש, נטיעת פרדסים של פרי הדר, מטעי בננות ונטיעות אחרות; הקמת מערכות השקיה; זיבול המטעים, השקאתם וכל העיבוד הדרוש במשך חמש שנים, עד שהם מתחילים לשאת פרי[3]. לאחר מכן החברה ארגנה את הקטיף והאריזה של הפרי וסייעה לייצוא פרי ההדר מארץ ישראל. החברה גם הכשירה פועלים חקלאיים בישראל ומחוצה לה (באמצעות תנועת החלוץ) לעבודה ולהתיישבות; והעסיקה אגרונומים מומחים בתחום[3].
עד סוף שנת חתמה החברה על חוזים לניהול 2,500 דונם של פרדסים, כולל נטיעה של פרדס בן 240 דונם עבור משקיעים מארצות הברית ו-170 דונם עבור משקיעים יהודים מאיטליה[4].
חק"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]חק"ל (חברה קבלנית לחקלאות) נוסדה ב-1942 תוך שיתוף פעולה בין הסוכנות היהודית להסתדרות במטרה לארגן את משרדי התעסוקה במבנה ארצי. חק"ל דאגה להעסקה הקבלנית של הפועלים, להכשרה ולהתיישבות בעוד יכין עסקה בעיבוד תוצרת חקלאית (למשל הפקת מיץ תפוזים, חומץ וכדומה) ובשיווק.
האיחוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1952 אוחדו יכין וחק"ל לתאגיד אחד שהקים בתי אריזה ובתי חרושת לעיבוד חקלאי, נטע מטעים, שיווק את התוצרת וגידל ירקות (לחמוצים ולמאכל בהמות). ליכין-חק"ל היה תפקיד חשוב בפרויקט פרדס בחיסכון שיזמה הממשלה. לצורך כך, הוחכרו לחברה על ידי מינהל מקרקעי ישראל כ-13,000 דונם של קרקע חקלאית במהלך שנות ה-50 וה-60[5].
הפרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות משבר האינפלציה בישראל בשנות ה-80 סבלה החברה מהפסדים וצברה חובות, על הלוואות שוטפות שלקחה בעיקר לצורך מימון פעילותה החקלאית (דוגמת רכישת זרעים ודשנים בתחילת כל עונה). את שנת 1987 סיימה עם הכנסות של 155 מיליון דולר, שמתוכן היו 45 מיליון דולר הכנסות מייצוא, אך הפסידה 4.5 מיליון דולר. באותה עת העסיקה החברה 1,500 עובדים קבועים ו-2,000 עובדים עונתיים; בבעלותה היו 10,000 דונם פרדסים, ועוד 9,000 דונם בחכירה. בנוסף 45 אלף דונם היו מעובדים על־ידי יכין עבור אחרים, תמורת שכר עבודה בלבד. היא החזיקה תשעה בתי־אריזה וחטיבה תעשייתית עם ארבעה מפעלים: מפעל רכזים בפתח־תקוה, מפעל שימורים באשקלון, מפעל פריכוז (למיצים) בהוד־השרון, ומפעל בפתח תקווה לייצור פקטין (חומר המופק מקליפות הדרים עבור תעשיות המזון)[6].
בסוף 1988 בעלי החברה, הסוכנות היהודית וחברת העובדים, החליטו להעמיד אותה למכירה במכרז[7]. בתחילת 1989 החל איש העסקים סמי שמעון להתעניין ברכישת החברה[8]. ביוני נפתחו ההצעות בסיבוב הראשון של המכרז למכירת החברה, בנוסף לשמעון הגישו הצעת גם חברת "אמפל - אמריקן ישראל קורפוריישן", איש העסקים גד זאבי חוברות נוספות[9]. בגלל המחירים הנמוכים שהצעו (פחות מ-20 מיליון דולר), הוחלט על ביצוע סיבוב שני במכרז, בשלב זה פרש שמעון ובגשו רק שתי הצעות של חברת "אמפל" של "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים"[10]. לבסוף נותרה רק הצעה של אמפל וגד זאבי, שהייתה נמוכה יחסית והוחלט לוותר על מכירת החברה. סך חובות החברה בשלב זה היו כ-10 מיליון דולר, רובם לבנק הפועלים[11].
בשנת 1991, לאחר שחובות החברה המשיכו לגדול עקב תשלומי ריבית גבוהים, הוחלט שוב להעמיד אותה למכירה. איש העסקים אלפרד אקירוב הגיש הצעה שכללה תשלום מזומן בסך 3 מיליון דולר וכיסוי חובות החברה[12]. לבסוף ביוני 1991 נמכרה החברה לסמי שמעון, תמורת כ-20 מיליון דולר, שמתוכם שולמו 10 מיליון דולר בעת המכירה ושאר התשלום בוצעה על פני ארבע שנים[13]. המכירה גררה ביקורת, מאחר ששווי נכסי החברה בניכוי החובות שלה היה גבוה בהרבה מהסכום ששולם. בנוסף נטען שזמעון ניצל את קשריו עם מנדל קפלן, יושב ראש חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, לביצוע העסקה למרות התנגדות של הנהלת הסוכנות לעסקה[1].
לאחר הרכישה בידי סמי שמעון החברה חזרה להיות רווחית, בעקבות תשלום חלק ניכר מחובתיה וירידה בתשלומי הריבית. במקביל החלה לקדם תכוניות לבנייה על מגרשים שבבעלותה, הראשון שבהם היה הקמת מרכז מסחרי במקום מפעל "פריכוז" בהוד-השרון[14].
המאבק על הפשרת קרקעות החברה לבנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד הנכסים הגדולים של החברה עם מכירתה היה נדל"ן רב. הן פרדסים באזורים נחשקים במרכז הארץ, הן שטחי מפעלים ו"בית יכין" במרכז העיר תל אביב (בצומת הרחובות אבן גבירול, קפלן). רשות מקרקעי ישראל הסכים לאחד את מועדי חידוש החכירה של הקרקעות באופן שהיטיב עם החברה. לטענת החברה, שר הבינוי והשיכון אריאל שרון גם הבטיח לשמעון שחוזי החכירה של הקרקעות יחודשו באותם תנאים של החוזים המקוריים, כך שלגבי חלק נכבד מהקרקעות תהנה החברה מעליית ערך הקרקעות עם שינוי ייעודם מחקלאות לבנייה[15]. שמעון התמקד בעיקר בניסיון להסב לבנייה למגורים שטח של פרדסים בסמוך לפארק עתידים בתל אביב[16]. שם חוזה החכירה של החברה על הקרקע פקע, ומינהל מקרקעי ישראל סירב לחדש אותו[17].
ב-2004 קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז שאריאל שרון ומנהלי מינהל מקרקעי ישראל לא היו מוסמכים להבטיח לשמעון הטבות אלו[18]. החברה החלה במאבק משפטי שנמשך שנים רבות ולבסוף, בדצמבר 2020, פסק בית המשפט העליון שהבטחה כזאת, גם אם ניתנה, ניתנה בחוסר סמכות ולכן בטלה[19][20]. במקביל כל אותן השנים ניסה שמעון לקדם את תוכניות בנייה על הקרקעות. בין השאר במאי 2005 החליטה מועצת מינהל מקרקעי ישראל להאריך את חוזי החכירה לכל הקרקעות של יכין חק"ל עד ינואר 2010 ואז לחדש את כל החוזים ל-49 שנים נוספות, בלחץ של יושב ראש המועצה שר התעשייה והמסחר אהוד אולמרט[21]. ההחלטה איפשרה לשמעון לקדם בנייה על הקרקע, אחרי שב-2007 אושרה תוכנית מתאר מחוזית של תל אביב להפשרת קרקעות למגורים ובהן גם הקרקע של החברה ליד פארק עתידים[21].
מכירת יכין תעשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1998 נמכרה פעילות חברת הבת "יכין תעשיות", הפועלת בתחום שימורי המזון, לחברת זנלכל בע"מ[22]. הממשיכה לייצר שימורים תחת שם המותג "יכין", שהפך למותג העיקרי שלה[23].
במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-20 יזמה החברה מספר פרויקטים לבנייה על הקרקעות שבהם היא מחזיקה, בין השאר:
פרויקט עבור חברת הטכנולוגיה סאיטקס (שהתמזגה באותה עת עם חברת "קריאו" ופעלה בשם "קריאו-סאיטקס"), להקמת קמפוס משרדים ומרכז פיתוח עבורה בשטח של כ-40,000 מ"ר, על שטח בית אריזה וקרקעות חקלאיות שלה בשטח המועצה האזורית חוף השרון (ליד מושב בני ציון)[24]. במקום גם תוכננה שכונת מגורים עבור עובדי החברה[25]. הפרויקט עורר התנגדות עזה מצד החברה להגנת הטבע וארגונים ירוקים, בטענה שמדובר בבנייה בלתי חוקית על קרקע חקלאית מוכרזת ללא שינוי ייעוד כחוק. למרות זאת, בפברואר 2001, מינהל מקרקעי ישראל החליט במפתיע, להתיר לחברה לפעול לשינוי ייעוד קרקע[26] באוקטובר 2001 בוטל הפרויקט, לאחר שבית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו המבטל את החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבנייה, וקבע כי אין להשתמש בקרקע לצרכים שאינם חקלאיים. וכי מותר לבנות על המתחם רק מבנים לחקלאות, ואסור לבנות עליו מבנים לתעשיית היי-טק[27].
ייזום פרויקט מסחרי על שטח מפעל "פריכוז" בהוד-השרון, אותו ניסתה לקדם מאז 1992[28]. לבסוף מכרה את המגרש ב-2003 לחברות גנדן השקעות ודלק נדל"ן[29], שמכרו אותו במחיר כפול, שנה אחר כך, לרשת המרכולים חצי חינם[30], שהקימה במקום פאוור סנטר וסניף שלה[31].
בניית מרכז הקניות והמשרדים "אלכסנדרה סנטר" (על שם בתו של סמי שמעון), באזור התעשייה קריית ספיר בנתניה. מרכז שנחנך ב-2007 על שטח של 33 דונם שסמי שמעון קיבל בפטור ממכרז בדצמבר 1992, לאחר שהציג לשר השיכון אריאל שרון תוכנית להקמת מרכז שיווק סיטונאי למזון, בשיטת "קאש אנד קארי בע"מ" (Cash and carry)[32], שאמור היה לשרת חנויות מכולת, בתי מלון ומסעדות, וההטבה שבפטור ממכרז ניתנה בנימוק שהמרכז יוזיל בשיעור ניכר את המחירים לצרכן בחנויות, כתוצאה מחיסכון בהוצאות הובלה, אחסנה וכו'[33]. בנובמבר 1999 אף הציג תוגנית להקים במתחם גם מבנים לתעשייה בהשקעה כוללת של 40 מיליון דולר[34]. במקום לתנאי הסכם החכירה הוקם במקום מתחם בשטח של 24 אלף מ"ר: 12 אלף מ"ר של משרדים ועוד 12 אלף מ"ר למסחר, לצד בית הקולנוע הכולל 11 אולמות ואלף מקומות חנייה. בספטמבר 2018 נדרשה להשיב לרשות מקרקעי ישראל תשעה דונמים מתוך 33 שהוקצו לה במתחם וזכויות בנייה בהיקף של 100 אלף מ"ר שעוד לא נוצלו[35]. המתחם פעל אחר כך בשם Y-CENTER ונמכר במאי 2025, תמורת 330 מיליון שקל[36].
פרשת רכוש נספי השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003 החלה בדיקה, ביוזמת חברת הכנסת קולט אביטל, יו"ר הוועדה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה, של רישומים היסטוריים של נכסים שניהלה החברה עבור אנשים שניספו בשואה, בעיקר פרדסים שניהלה עבור משקיעים יהודים מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה[37]. אחר כך הוקמה החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה שטיפלה בנושא. בנובמבר 2008 פרסמה דו"ח בדיקה בו חשפה כי החברה לא ניסתה לאתר את בעלי הנכסים או יורשיהם לאחר השואה[38]. החוקרים התקשו לאתר מסמכים במשרדי החברה, לאור העובדה ששריפה שפרצה בארכיון שלה כילתה חוזי רכישה של מקרקעין משנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. לטענת החברה הארכיון שלה נשרף בשריפה בבית צים ב-4 בפברואר 1966, שם היו משרדי החברה[38][39].
במרץ 2009 חויבה החברה בידי משרד המשפטים לפתוח את ארכיונה לבדיקה, לחשוף באופן גורף את מסמכיה הנוגעים לנכסים שרכשו ממנה יהודי אירופה, ואת עסקות המכירה של נכסים כאלה לגורמים אחרים, והתמורה שקיבלה[40]. זאת בעקבות מאבק של נכדים של אדם שנספה בשואה לאתר ולקבל את קרקע שרכש בתל-מונד ושהוחזקה על "יכין-חק"ל"[41]. במאי 2010 הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשם היורשים, על ידי החברה להשבת נכסים של נספי שואה נגד יכין חק"ל וחברת הבת שלה שהחזיקה בקרקע, זאת לאחר כעשור שבו ניסו היורשים לקבל לרשותם את הקרקעות שרכש הסב, או את שוויין, מיכין חק"ל והחברה הבת שלה - ללא הצלחה[41]. היורשים הפסידו בסופו של דבר במשפט, לאחר שלא הצליחו להוכיח את בעלותם על קרקע והחברה הוכיחה שאמם חתמה על הסדר ב-1948 בו נרשם על שמה מגרש בתל-מונד[42].
תחומי פעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חקלאות - בבעלות החברה פרדסים ומטעים בפריסה ארצית ובהיקף של אלפי דונמים. תמהיל הגידולים כולל בעיקר הדרים לסוגיהם (תפוזים, אשכוליות, קלמנטינות) וכן גידולים נוספים בהם: אבוקדו, אפרסמון, ליצ'י וסוגים שונים של ירקות.
- מסחר - בבעלות החברה שני מתחמי קניות והבילוי הפועלים תחת שם המותג "Y Center"
- נדל"ן - בבעלות החברה מספר בניני משרדים
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יכין-חק"ל
יכין חק"ל, דף שער בספרייה הלאומית
בית חרושת "פריכוז" למשקאות, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1958- הרצל לקס, סמי שמעון בוחן הנפקת יכין-חק"ל: שווי הנכסים הנקי שלה כ-150 מיליון דולר אך תג המחיר צפוי להיות נמוך בהרבה, באתר TheMarker, 25 בדצמבר 2003
- אריק מירובסקי, אריאל שרון, ההבטחה והמכתב: היועצת המשפטית לשעבר של המינהל מדברת על פרשת יכין חק"ל, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 יגאל לביב, הכל זהב - הסוכנות החליטה למכור את יכין־חק״ל, שבקופתה יהיו בסוף השנה 73 מיליון שקל בתוספת נכסים מניבים, בפחות מ־20 מיליון דולר, חדשות, 3 ביוני 1991
- 1 2 3 יכין, חברה שיתופית לקבלנות חקלאית בע"מ, העתיד (ורשה), 30 בנובמבר 1928
- 1 2 3 "יכין" זה שם המוסד שנוצר על־ידי המרכז החקלאי של הסתדרות העובדים העברים בארץ־ישראל, הדאר, 4 אוקטובר 1929
- ↑ בחברת "יכין", דבר, 28 בנובמבר 1929
- ↑ ע"א 5566/18 עזבון המנוח סמי שמעון ז"ל נ' רשות מקרקעי ישראל, ניתן ב־3 בדצמבר 2020, פסקה 12
- ↑ נווית זומר, יכין חקל: 24.6 מיליון דולר ברכוש, חדשות, 24 באוקטובר 1988
- ↑ נווית זומר, מחיר הכופר, חדשות, 1 בנובמבר 1988
- ↑ אלעזר לוין, חשב על השקעה של 50־100 מיליון - סמי שמעון, "מלך הנדל"ן של לונדון", ניסה לסגור בביקור מהיר בארץ כמה עיסקאות. למשל, רכישת יכין חקל. ביום שישי עזב מאוכזב. הוא לא רגיל לקצב של ראשי המשק, והם לא רגילים לשלו. הוא עוד יחזור, חדשות, 7 במרץ 1989
- ↑ נווית זומר, ח"כ תובע מהסוכנות למנוע מכירת מניות יכין חקל לזרים, חדשות, 13 ביוני 1989
- ↑ עידו טל, שמעון לא השתתף במכרז לרכישת מניות יכין חקל, חדשות, 31 באוגוסט 1989
- ↑ עודד שורר ואבשלום גינוסר, אמפל וגד זאבי יזרימו 6 מיליון דולר ליכין חק"ל. אם תימכר להם, מעריב, 1 בספטמבר 1989
- ↑ אסתר גולדברשט, אקירוב מציע 3 מיליון דולר במזומן תמורת יכין חק"ל, מעריב, 13 במאי 1991
- ↑ דוד ליפקין, סמי שמעון הצליח ברגע האחרון לרכוש את 'יכין חקל', מעריב, 19 בספטמבר 1991
- ↑ נווית זומר, יכין־חקל עברה מהפסד לרווח ברבעון האחרון, חדשות, 29 ביוני 1992
יכין־חקל הרוויחה בינ'-אם 92' 2.2 מיליון דולר, חדשות, 11 בינואר 1993 - ↑ אריק מירובסקי, למרות ההבטחה של אריק שרון - יכין חק"ל לא תוכל להפשיר את הקרקעות החקלאיות שלה, באתר TheMarker, 6 במאי 2018
- ↑ אורה קורן, הקרקע תוסב למגורים, המיליארדר סמי שמעון ירוויח עוד 100 מיליון ד', באתר הארץ, 5 בנובמבר 2007
- ↑ מאבק בין יכין חק"ל למינהל על 140 דונם בקרית עתידים, באתר TheMarker, 7 בדצמבר 2003
- ↑ אריק מירובסקי, מזוז: אריאל שרון ומנהלי המינהל לשעבר לא היו מוסמכים להבטיח לסמי שמעון ב-91' הטבות על אדמות יכין-חק"ל, באתר TheMarker, 1 בנובמבר 2004
- ↑ ע"א 5566/18 עזבון המנוח סמי שמעון ז"ל נ' רשות מקרקעי ישראל, ניתן ב־3 בדצמבר 2020, פסקאות 23-24
- ↑ גילי מלניצקי, מה שווה מילה של שר? העליון החזיר למדינה קרקעות בשווי מיליארדים, באתר TheMarker, 3 בדצמבר 2020
אריק מירובסקי, העליון לא הכיר בהבטחת המיליארדים של אריאל שרון לסמי שמעון, באתר גלובס, 3 בדצמבר 2020 - 1 2 שרון שפורר, כך סייע אולמרט לסמי שמעון לקדם עסקה בשווי 100 מיליון דולר: "אני מציע לאשר את זה, רבותי", באתר TheMarker, 27 באפריל 2010
- ↑ זנלכל - מתמזגת עם יכין, באתר גלובס, 19 באוגוסט 1998
- ↑ איילה צורף, יכין חוזרת לפרסם בטלוויזיה; מסרה תקציב בן כמיליון דולר לאדלר-חומסקי&ורשבסקי, באתר TheMarker, 8 במאי 2003
- ↑ מאת אלעזר לוין, קריו-סאיטקס עוברת מהרצליה לבני-ציון, באתר גלובס, 2 במאי 2000
הדס מגן, יכין חקל מבקשת לבטל הצו המונע עשיית כל שינוי במבנה בית האריזה שלה בחוף השרון, באתר גלובס, 1 במאי 2001 - ↑ אלעזר לוין, מסימני המשבר: סאיטקס תקטין את בנייניה החדשים; ביטלה גם הקמת שכונת קוטג'ים, באתר גלובס, 4 בספטמבר 2001
- ↑ מית שרביט, לאחר פגישה עם וייסגלס ושמעון אושר ליכין חקל לשנות ייעוד קרקע, באתר הארץ, 14 במרץ 2001
- ↑ גיא ימין, לאחר ביטול החוזה עם יכין-דקל: בקריאו סאיטקס מחפשים שטח לבניית 25 אלף מ"ר במקום 40 אלף מ"ר, באתר TheMarker, 4 בספטמבר 2001
אלעזר לוין, רשמית וסופית: בוטל פרויקט קריאו-סאיטקס בהוד השרון, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2001 - ↑ אסתר גולדברשט, סמי שמעון ישקיע 40 מיליון דולר בקניון בהוד השרון, מעריב, 11 בפברואר 1992
- ↑ אלעזר לוין, גנדן, דלק-נדל"ן וצרפתי ישקיעו 20 מיליון דולר בפאואר סנטר בהוד השרון, באתר גלובס, 16 במרץ 2003
אלעזר לוין, גנדן השלימה עסקה שבה רכשה מיכין חקל מתחם בהוד השרון ב-12.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 21 במרץ 2004 - ↑ מירי ריילי, חצי חינם רכשה קרקע למרכז קניות ב-25 מיליון דולר, באתר TheMarker, 18 ביולי 2004
- ↑ אילנית חיות, חצי חינם חונכת סניף שביעי בהוד השרון: מוטי קופרלי: "נגיע לפדיון של 40 מיליון שקל בחודש", באתר גלובס, 17 באוגוסט 2010
- ↑ "קאש אנד קארי" הוא כינוי נפוץ למתחמים מסוג זה באנגלית וסמי שמעון הקים לצורך הפרויקט חברה בישראל בשם "קאש אנד כארי שרותי מזון בע"מ"
- ↑ מיכל מרגלית, תחקיר "גלובס": כך קיבל סמי שמעון פטור ממכרז נדל"ן, באתר גלובס, 16 ביולי 2012
- ↑ אלעזר לוין, סמי שמעון ישקיע 40 מיליון דולר בהקמת איזור תעשייה בנתניה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 1999
- ↑ שלומית צור, "מתנה" לחג: יורשי סמי שמעון ישיבו למדינה 9 דונם, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2018
- ↑ דורון ברויטמן, תמורת 330 מיליון שקל: עמי גרופ רכשה מיכין את מתחם Y-CENTER בנתניה, באתר מרכז הנדל"ן, 8 במאי 2025
- ↑ צבי לביא, ח"כ אביטל: הכשרת היישוב, יכין-חק"ל ורסקו מתחמקות מטיפול בקרקעות קורבנות השואה, באתר גלובס, 18 בדצמבר 2003
צבי זרחיה, הכנסת תפרסם מכרז לבחירת עורכי דין ורואי חשבון לאיתור נדל"ן של נספי שואה, באתר הארץ, 22 ביולי 2004 - 1 2 תומר זרחין, דו"ח: "מוסדות המדינה פעלו כגנבים במחתרת ביחס לרכוש נספים בשואה", באתר הארץ, 8 בנובמבר 2008
- ↑ איש אחד נהרג ו~67 נפצעו קל - בנין צי"ם עלה באש בדליקת הענק בת"א העיריה מינתה ועדת חקירה-הליקופטרים השתתפו בפעולות ההצלה – שיקום הבנין נאמד במיליון ל"י, הארץ, 6 בפברואר 1966
- ↑ תומר זרחין, לראשונה חויבה חברה לחשוף מכירת רכוש של נספי שואה, באתר הארץ, 18 במרץ 2009
- 1 2 שרון שפורר, הקרב על ירושת המיליונים של נספי השואה: יכין חק"ל מסרבת להשיב, היורשים יוצאים למלחמה, באתר TheMarker, 7 במאי 2010
- ↑ יסמין גואטה, ביהמ"ש: קרקע בשווי 30 מ' ש' שבעליה נספה בשואה לא תועבר למשפחתו, באתר TheMarker, 7 באוקטובר 2013