שירות התעסוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירות התעסוקה
לוגו שירות התעסוקה
מנכ"ל בועז הירש
שנת הקמה 1962
http://www.taasuka.gov.il

שירות התעסוקה הישראלי הוא יחידת סמך של משרד הכלכלה האחראית על פי החוק (חוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959) ובהתאם לאמנה בינלאומית של שירותי התעסוקה הציבוריים בעולם על הסדרת שוק העבודה בישראל.

מטרת שירות התעסוקה לעזור לפונים למצוא תעסוקה ולעזור למעסיקים למצוא עובדים. שירות התעסוקה משרת את תושבי הארץ בעלי תעודת זהות ישראלית, וכן תושבים ארעיים בעלי אשרת שהייה מסוג א/1.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בתקופת העלייה השנייה הפעילו מפלגות הפועלים לשכות עבודה (כמו גם לשכת עלייה, קופת חולים וכו'), שדאגה לעבודה לחברי המפלגה. בשנת 1920 הקימו מפלגות הפועלים את ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל כמסגרת גג משותפת והעבירו לטיפולה את לשכות העבודה שלהן. בפסח 1922 (תרפ"ב) הוקמה הסתדרות הפועל המזרחי, במטרה להקים מסגרת דתית בדומה להסתדרות הכללית, ובין פעולותיה הייתה הקמת לשכת עבודה. בשנת 1935 פרשו אנשי ברית הציונים הרוויזיוניסטים מההסתדרות הכללית והקימו הסתדרות משל עצמם, ולשכת עבודה לאנשיהם.

לאחר קום המדינה, במסגרת הממלכתיות והעברת שירותים לידי המדינה הציגה הממשלה בסוף שנת 1956 את חוק שירות התעסוקה שנועד להעביר את לשכות התעסוקה למסגרת ממלכתית ולאסור קיום לשכות עבודה פרטיות. לחוק התנגדו משמאל אחדות העבודה ומפ"ם, אשר חששו לפגיעה בתנועות הפועלים, ומימין הציונים הכלליים[1]. כבר בשנת 1957 הקציבה המדינה רזרווה תקציבית לצורך מימוש החוק, אך "חוק שירות התעסוקה תשי"ט 1959" נתקבל לבסוף בינואר 1959 לאחר נפתולי חקיקיה רבים. בעת החקיקה זכה החוק לתמיכתם של מפ"ם ואחדות העבודה שהתנגדו לה קודם לכן‏[2]. בהצעת החוק המקורית נקבעה אפשרות ללשכות תעסוקה נפרדות לעובדים ערבים, אולם אפשרות זו בוטלה כאשר הסתייגות של חבר הכנסת אליעזר שוסטק נתקבלה, בהימנעות של חברי הכנסת הערביים שתמכו בהסתייגות אך לא רצו להרגיז את מפא"י‏[3]. החוק נכנס לתוקף ב-1 באפריל 1959‏[4] ולשכות העבודה הועברו לידי המדינה שהמשיכה לתת שרותי השמה. יחד עם העברת הבעלות שונה השם מ"לשכת עבודה" ל"שירות התעסוקה" ו"לשכת שירות התעסוקה" או "לשכת התעסוקה".

על פי סעיפים 32-35 לחוק, ניתנה בלעדיות ללשכת התעסוקה בהשמת עובדים בבנייה, תעשייה, חשמל, מים, כרייה, תחבורה, חקלאות, שמירה, ניקיון, מסעדנות, מלונאות, פקידות, הנהלת חשבונות, מכירות וכל עבודת כפיים, למעט בתפקידי ניהול, משרות אמון ותפקידים הדורשים השכלה גבוהה. החוק גם לא חל על העסקה של קרובי משפחה‏[5]. פקחים של שירות התעסוקה ביצעו סיורי פיקוח במקומות עבודה כדי לוודא שלא מעסיקים בהם עובדים שלא נשלחו דרך לשכות התעסוקה. מעסיקים שנתפסו מעסיקים עובדים שלא דרך שירות התעסוקה נקנסו והעובדים פוטרו‏[6]. תושבי מושבים וקיבוצים נחשבו לבעלי עבודה ועל כן היה אסור להם לקבל עבודה משירות התעסוקה. בעקבות המשבר בחקלאות בסוף שנות ה-50, נרשמו רבים בכתובות פקיטיביות בעיר כדי לקבל עבודה‏[7].

בשנת 1962 קבע בית המשפט המחוזי שיש לפרש את המונח "אמון אישי" באופן רחב, כך שגם משרה של מוכר בחנות הנדרש לנהל קופה יכולה להחשב כמשרה הפטורה מהשמה דרך הלשכה‏[8].

בשנת 1991, במסגרת חוק ההסדרים, נקבע שסעיפי החוק המחייבים העסקה רק דרך לשכת עבודה יחולו רק על מי שאינם אזרחי או תושבי ישראל‏[9]. בחוק ההסדרים שחוקק בסוף שנת 2002, הוסדר עניין העסקת עובדים זרים בחוק נפרד וסעיפי הבלעדיות של שירות התעסוקה בוטלו לגמרי‏[10].

בשנת 1962 הוחל במהלך של הקמת לשכות תעסוקה ביישובים ערביים ברחבי המדינה שעד אז לא טופלו על ידי שרות התעסוקה. בלשכות הועסקו פקידות לצורך טיפול בפועלות ערביות‏[11].

שירות התעסוקה נתון לביקורת על היותו בלתי יעיל. דו"ח של מבקר המדינה טען ש"התוצר העיקרי של שירות התעסוקה הוא מתן אישורים לצורך קבלת דמי אבטלה". לעומת זאת, שירות התעסוקה טוען שהוא עבר תהליך התייעלות והוא יעיל יותר מחברות השמת כוח אדם פרטיות. בשנת 2008 התאים שירות התעסוקה עבודה לכ-120,000 איש ‏‏[12].

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות התעסוקה עומד תחת פיקוחו הכללי של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ושל מועצה ציבורית המורכבת מנציגי ממשלה, נציגי מעסיקים ונציגי ארגוני העובדים.

תחומי פעולה עיקריים

תפקידו העיקרי של שירות התעסוקה על פי סעיף 2 בחוק הוא הסדרת שוק העבודה.

הסדרת שוק העבודה תיעשה על ידי הפעולות האלה:

  • ריכוז ידיעות ופרסום מגמות בשוק העבודה
  • תיווך בין מחפשי עבודה ומעסיקים
  • הפניה להכשרה והסבה מקצועית
  • ייעוץ, הכוונה והשמת בני נוער בעבודה

כמו כן לשירות הסמכות להעניק אישורי אבטלה לעניין הזכאות לקבלת דמי אבטלה או הבטחת הכנסה על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה 1995 וחוק הבטחת הכנסה תשמ"א 1980.

השירות ניתן ללא תשלום וללא התערבות ביחסי עבודה, באמצעות לשכות אזוריות ו/או סניפים הפרושים ברחבי הארץ.

סעיף 2 לחוק שירות התעסוקה

"שירות התעסוקה ירכז ידיעות על המצב בשוק העבודה ועל מגמות ההתפתחות בו על מנת להסדירו: הוא יעסוק בהשגת עבודה לדורשיה ובהפניית עובדים לדורשיהם באמצעות לשכות שירות התעסוקה שהוקמו לפי חוק זה, וישתף פעולה עם גופים אחרים בענייני הכשרה מקצועית והדרכה בבחירת מקצוע. כן יעסוק שירות התעסוקה בייעוץ לנערים דורשי עבודה בבחירת מקצוע ובהכוונתם לעבודה מתאימה ויקיים מעקב אחרי השמתם בעבודה והתמדתם בה".

שירותי לשכות התעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותים למחפשי עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלשכות נותנות שרות למחפשי עבודה, הן לכלל הציבור והן טיפול מיוחד לקבוצות הבאות:

  • חיילים משוחררים או מי שסיים שירות לאומי, השירות פועל למימוש זכויות החיילים המשוחררים בנושאי תעסוקה, נותן עדיפות בהפניה לעבודה ולקורסים מקצועיים.
  • אקדמאים בעלי תואר מוכר ממוסד להשכלה גבוהה בארץ או בחו"ל, דרך לשכות לאקדמאים והמרכז לתעסוקת אקדמאים בלשכות השונות.
  • עולים חדשים, מתן עדיפות בהפניה לעבודה ולהכשרה מקצועית.
  • תושבים חוזרים
  • בני נוער (בגילאים 15-18, ובחופשת הקיץ מגיל 14).
  • מוגבלים בכושר עבודתם.

בנוסף, אישורי הלשכה מקנים זכאות לקבלת קצבת אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי

שירותים למעסיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיוס כוח אדם, הן קבוע והן זמני.
  • הכשרת עובדים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]