ינאר מוחמד
_(cropped).jpg) | |
| לידה |
1960 בגדאד, עיראק  |
|---|---|
| פטירה |
2 במרץ 2026 (בגיל 66 בערך) בגדאד, עיראק |
| שם לידה |
ينار محمد |
| מדינה |
עיראק, קנדה |
| השכלה |
אוניברסיטת בגדאד (1993) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ינאר מוחמד (בערבית: ينار محمد; 1960 - 2 במרץ 2026) הייתה פמיניסטית עיראקית. הייתה חברה מייסדת ומנהלת של ארגון "חופש הנשים" (حرية المرأة) שפעל להגנה על זכויות נשים בעיראק.
בשנת 2008 היא קיבלה את פרס קרן גרובר להגנה על זכויות נשים.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ינאר מוחמד נולדה בבגדאד למשפחה ליברלית שבה אמה הייתה מורה בבית ספר ואביה היה מהנדס. סבהּ מצד אמהּ היה "מולא" (כהן דת) מכובד בשל אדיקותו והידע הרב שלו בדת האסלאם. בצעירותה היא התעמתה עם המסורת האסלאמית, שאפשרה לסבא שלה להתחתן ב"נישואי כפייה" עם נערה בגיל 14. המקרה גרם לה להחליט על רצונה להגן על זכויותיהן של נשים.[1]
מוחמד למדה באוניברסיטת בגדאד, וסיימה ב-1984 תואר ראשון בהנדסה ובשנת 1993 היא סיימה את לימודיה לתואר שני.[2] בתקופה זו היא הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית העיראקית אך לא ידוע על פעילותה הפוליטית לפני סיום לימודיה.
מיד לאחר סיום לימודיה, משפחתה החליטה להגר לקנדה. מוחמד תיארה את ההגירה כ"יציאה לגלות".[1]
בשנת 2003 ארצות הברית פלשה לעיראק ומוחמד החליטה לחזור למולדתה כדי להיאבק למען זכויות נשים. במכתב שכתבה לאמהּ היא כתבה: ”אני רואה את הפוליטיקה של הסדר העולמי החדש מחזירה את הכוח לידי הגברים, משאירה מיליוני נשים במצב כמו סבתא שלי, חשופות למצוקה ולחיים הרסניים. זו הסיבה העיקרית שאני חוזרת לבגדד. אני יודעת דבר אחד בוודאות: אם אני ונשים אחרות לא נפעל נגד זה, יתקיימו העידנים האפלים ונשים הן הקרבנות הראשונים”.[1]
נפטרה ב-2 במרץ 2026.
פעילותה בעיראק
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיד לאחר חזרתה לעיראק, מוחמד הקימה כמה ארגונים לקידום זכויות נשים בעיראק, כמו: הארגון לחירות נשים בעיראק (حرية المرأة; Organization of Women's Freedom in Iraq - OWFI) והוועדה להגנת זכויות הנשים העיראקיות (لجنة الدفاع عن حقوق المرأة العراقية). במקביל, היא הייתה העורכת הראשית של העיתון אל-מוסאווה (المساواة; בעברית: שוויון), שעסק במאבק פמיניסטי נגד הפונדמנטליזם האסלאמי, פטריארכיה וחוקים שבטיים, ושפך אור על סבלן של הנשים במהלך המלחמה.[3]
פעילות הארגונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגונים שהקימה, יחד עם ארגונים אחרים לשמירה על זכויות האדם בכלל וזכויות נשים בפרט, פעלו באותה התקופה, בתחומים כמו:[4][5]
- הקמת מקלטים סודיים לנשים המאוימות באלימות במשפחה.
- מאבק בסחר בנשים צעירות והגנה עליהן מעבדות מינית ומזנות.
- שיעורים לנשים בתחום ההתמודדות עם חוסר סובלנות.
- שמירת זכויות נשים בבתי כלא.
- זכויות ללהט"ב.
בראיון ל־CNN בשנת 2007 מוחמד ציינה שדווקא בזמן שלטונו הטוטליטרי של סדאם חוסיין הנשים נהנו מהגנה ומשוויון זכויות ואילו בזמן המלחמה ולאחריה, מצב הנשים הורע.[6]
בשנת 2015 מוחמד נאמה בפני מועצת הביטחון של האו"ם, בדיון פתוח בנושא "נשים ושלום וביטחון". היא נאמה מתוקף תפקידה כמייסדת שותפה ונשיאת ארגון חופש הנשים בעיראק (OWFI) ומטעם קבוצת עבודה של ארגונים לא ממשלתיים (NGO) בנושא נשים, שלום וביטחון.[4]
דעות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דת ופוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ינאר מוחמד לא התנגדה לדת אך היא סברה שהמדינה והממשלה חייבות להיות בעלות אופי חילוני, אחרת לא יושג שוויון. לדוגמה, דו"ח Human Rights Watch משנת 2008 מצביע על כך שנשים הותקפו ברחובות על ידי מי שראו את מעשיהן כבלתי מוסריים כגון אי כיסוי ראש והתקפות אלו אילצו נשים להישאר בבית.[7]
מוחמד תקפה את פלישת ארצות הברית לעיראק, וסברה שבמבחן התוצאה, הפלישה הפכה את הרחובות העיראקים לאזורים ללא נשים. בראיון ב-2007 היא הסבירה את השקפתה על הפלישה לעיראק, ובין היתר אמרה: ”הכוחות האמריקאים חייבים לעזוב מיד ללא תנאים, ואיננו מקבלים את הטיעון שמרחץ דמים יזרום. אין דבר גרוע יותר מהמלחמה העדתית שאנו חווים כעת...”[8]
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]איומים על חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתוצאה מפעילותה, ינאר מוחמד קיבלה ב-2004 איומים על חייה מגורמים אסלאמיים קיצוניים וקיבלה אבטחה חמושה.
- בשנת 2023 היא נאלצה לעזוב את עיראק, לאחר ש”הראו לי צו על שמי שאומר שצריך לעצור אותי מיד כי אני סוחרת בבני אדם. אנחנו מעניקות מחסות לנשים ומגינות עליהן מפני סחר בבני אדם, רק כדי לגלות שההאשמה מופנית אלינו. זו מציאות מעוותת מאוד...”[11]
- על אף גלותה, הארגונים שהקימה פעילים, אך נתונים לרדיפות של הממשלה. בעיראק חוקק חוק לפיו רק הממשלה רשאית להפעיל מקלטים לנשים שעברו התעללות או שרוצות לברוח מאלימות במשפחה ומכיוון שלממשלה אין תשתית לתמוך במקלטים אלה, היא מכניסה את הקרבנות לבתי כלא לנשים.[11]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ינאר מוחמד, ברשת החברתית פייסבוק
ינאר מוחמד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ינאר מוחמד, ברשת החברתית אינסטגרם
ינאר מוחמד, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 "Letters home: Iraq". 2003-12-30.
- ↑ Gruber Prize nomination (אורכב 18.02.2012 בארכיון Wayback Machine)
- ↑ Interview with Yanar Mohammed published in the Association for Women's Rights in Development (2006) (אורכב 11.01.2020 בארכיון Wayback Machine) (הקישור אינו פעיל)
- 1 2 Yanar Mohammad, NGO Working Group on Women, Peace and Security
- 1 2 Yanar Mohammed, interview-her.com
- ↑ "Fighting for women's rights in Iraq". אורכב מ-המקור ב-4 ינואר 2018.
- ↑ "World Report 2009: Iraq - Human Rights Watch". Human Rights Watch. 2009. אורכב מ-המקור ב-19 נובמבר 2018.
- ↑ Feminists Yanar Mohammed of Iraq and Dr. Sima Samar of Afghanistan on the Dire Situation for Women Under U.S. Occupation and Rising Fundamentalism, Democracy Now! (באנגלית)
- ↑ "The Gruber Foundation Homepage". אורכב מ-המקור ב-30 מאי 2019.
- ↑ Yanar Mohammed, The Rafto Foundation (באנגלית)
- 1 2 Women's Freedom in Iraq: A Conversation With Yanar Mohammed, 2023-05-04
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |