יעקב אשמן
 | |
| יעקב אשמן | |
| לידה |
4 בספטמבר 1926 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 1974 (בגיל 47) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| שם עט |
יורם נבו |
| מקום לימודים |
הגימנסיה העברית "הרצליה", האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
יעקב ישראל אַשְׁמַן (4 בספטמבר[1] 1926 – 19 ביוני 1974) היה סופר, עורך, מתרגם ועיתונאי ילדים ונוער ישראלי. עורך "הארץ שלנו" מ-1965 ועד מותו. אחיינו של המחזאי אהרן אשמן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשמן נולד, גדל ולמד בתל אביב, וסיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה". לאחר תום לימודיו התגייס למשטרת היישובים, ואף חבר בסתר לארגון הלח"י. מנעוריו היה בעל דעות ימניות, שהובילו אותו אל כתב העת "אלף" של תנועת הכנענים.
השתתף בלחימה במלחמת העצמאות, ונפצע בקרב על הגנת ירושלים. בתום המלחמה השלים את לימודיו באוניברסיטה העברית. בשנת 1951 חזר כמורה לגימנסיה "הרצליה", ובשנת 1952 הצטרף למערכת עיתון הילדים "הארץ שלנו". שנים רבות עבד בעיתון ככתב, כסגן העורך, ומשנת 1965 ערך את "הארץ שלנו".
אשמן החל לפרסם את יצירותיו – רשימות, כתבות וסיפורים – עוד בהיותו תלמיד גימנסיה "הרצליה", בעיתון התלמידים. בתקופה הקצרה שיצא לאור כתב העת "אלף", השתתף בכתיבתו, הן תחת שמו האמיתי והן בשמות עט. במשך שנות עבודתו ב"הארץ" פרסם טור יעץ חינוכי להורים, שלימים כינסו בספריו.
הוא גידל וטיפח יוצרי ספרות ילדים, והצמיח דור חדש של משוררים וסופרים, שלימים נתפרסמו והיו בין ראשי המדברים בתחום ספרות הילדים. בשעתו תמך בהוצאת ספרו הראשון של פנחס שדה, "החיים כמשל" (1958), ועודדו להיאבק על הוצאת הספר המהפכני הזה, שנדחה על ידי הוצאות הספרים.
יעקב אשמן נפטר באופן פתאומי בשנת 1974, מהתקף לב בביתו בתל אביב, בגיל 48.[2] הותיר אישה, בן ובת.[3]
על שמו נקבע הפרס השנתי לסיפור הקצר לילדים[4]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בסבך הרִגול המצרי: עלילות אורי וגדעון, תל אביב: מצפן, תשי"ג 1953. (בחתימת "יורם נבו")
- לוּלוּ; ציורים: אלישבע נדל-לנדאו, תל אביב: הדר, תשי"ח.
- אתה ובנך ובתך: 77 עצות להורים; ציורים: דוֹש, ירושלים – תל אביב: שוקן, 1958.[5]
- כושי השובב; תמונות: פאול גרוס; סִפור: יעקב אשמן, תל אביב: הדר, תשי"ט. (סיפור על חתלתול)
- שאל ואיָעץ; ציורים: סימה בגד דב, תל אביב: י’ צ’צ’יק, 1963. (ספר יעץ)
- אבא שלי עובד; תמונות: פאול גרוס; סִפור: יעקב אשמן, תל אביב: הדר, תשכ"ג.[6]
תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גורית אקסלרד, סין, סונג ואני; מצויר בידי המחברת; תרגם מכתב-יד: יעקב אשמן, תל אביב: גדיש, תשט"ו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי אשד, הקומיקס הישראלי : מהצבר ועד גיבור העל - דמויות ומגמות מרכזיות בעלילון העברי 1935–2000, כתב הוצאה לאור, 2022, הפרק "יעקב אשמן", עמ' 79–111.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספרים של יעקב אשמן, באתר "סימניה"
- יעקב אשמן למנוחות, דבר, 21 ביוני 1974
- אלי אשד, לוחם-על עברי: עלילות גידי גזר ויוצרו יעקב אשמן, בבלוג "היקום של אלי אשד"
- אלי אשד, יעקב אשמן והקומיקס העברי, עיונים בספרות ילדים 25, תשע"ו
- צחי פרבר, ביטוי קולו של היחיד, המשך, הפנקס, 6–13 באפריל 2011
פנחס שדה ידידו הטוב של יעקב אשמן כתב עליו הספד מצמרר בגליון מיוחד של "הארץ שלנון " לזכרו של אשמן ועודג שיר מצמרר שפורסם ב"עיתון 77 רק לאחר מותו של שדה.
והנה ההם בבלוג "המולטי קיום של אלי אשד":
יעקב אשמן ידידי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ יעקב אשמן למנוחות, דבר, 21 ביוני 1974
- ^ מת יעקב אשמן, עורך "הארץ שלנו", מעריב, 20 ביוני 1974.
- ^ זוכי פרס יעקב אשמן לסיפור קצר לילדים
- ^ סקירות: שאול הון, 77 עצות להורים, מעריב, 9 בינואר 1959; מחנכת, תשובות לשאלות הורים, דבר, טור 2, 28 באפריל 1959.
- ^ סקירה: מ. בר, אמא, במה עובד אבא, מעריב, 2 בינואר 1963.