יעקב פולק
| לידה |
1460?  |
|---|---|
| פטירה |
1541 (בגיל 81 בערך) לובלין, ממלכת פולין |
| מקום קבורה |
 לובלין, פולין |
| מדינה |
פולין |
| תקופת הפעילות |
?–1541 |
| רבותיו | רבי יעקב מרגליות |
| תלמידיו |
שלום שכנא מלובלין |
  | |
הרב יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק (לעיתים פולאק; סביבות 1460–1470 – כ"ג בסיוון ה'ש"א, 1541[1]) היה מראשוני החכמים שתרמו להיווצרותו של מרכז התורה בפולין. כונה "בעל החילוקים" בגין דרכו בלימוד ותמיכתו בשיטת הפלפול.
שהה תקופה בפראג ושימש בה דיין וראש ישיבה, עד שנאלץ לעזוב בעקבות המחלוקת על המיאון. לאחר מכן עקר לפולין והקים ישיבה בקרקוב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בסביבות השנים 1460–1470. כינויו "פולק" מלמד לכאורה שנולד בפולין, אולם יש מן החוקרים הדוחים מסקנה זו וקובעים שנולד בגרמניה.[2] למד בישיבת נירנברג אצל רבי יעקב מרגליות. לאחר מכן כיהן כראש ישיבה בפראג יחד עם רבי אייזיק מרגליות, בנו של רבו ר"י מרגליות.
פסק המיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1492 אישר הרב יעקב פולק מיאון שעשתה אחות אשתו שנישאה בקטנותה, וביטל את הקידושין, אף על פי שחמישים שנה קודם לכן תיקן הרב מנחם ממירזבורק לא לעשות מיאון. הדבר הזה גרם למחלוקת גדולה נגד ר' יעקב פולק, ורבנים רבים וביניהם רבו ר' יעקב מרגליות מנירנברג החרימו אותו. מהר"י מינץ כתב עליו "אם חוזר בו (הר' יעקב פולק בנדון המיאון) מוטב, כיוון שהנידוי היה על תנאי זה עד שיחזור, ואם ח"ו שאינו חוזר, ראוי להורידו מגדולתו" (שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג). תלמידי תלמידיו של רבי יעקב פולק הצדיקו את מעשיו, "הר' יעקב פולק מרוב חשיבותו וגדלותו העמיד המיאון על דעתו ולא השגיח בהם ובגזירותם, והייתה נשואה אותה אשה הממאנת לאדם אחר ע"פ אותו המיאון" (מהרש"ל ים של שלמה יבמות פי"ג סי"ז).
רבנות קרקוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שנת 1494 הגיע לפולין, התיישב בקרקוב והקים בה ישיבה. ייסד את שיטת החילוקים – שיטה מפולפלת לניתוח סוגיות תלמודיות – אשר שלטה במשך מאות שנים בעולם התורני באירופה המרכזית והמזרחית. בשנת 1503 העניק לו מלך פולין מינוי כ"רב היהודים". רבי יעקב פולק נטמן בבית הקברות הישן בלובלין. גדול תלמידיו היה רבי שלום שכנא מלובלין רבו וחותנו של הרמ"א, המהרש"ל, והמהר"ל.
עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יעקב עלה לירושלים בשנת ה' ר"צ (1530)
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שכמעט אין חומר כתוב שהשאיר, ר"י פולק נחשב כאבי עולם התורה הפולני בתקופת האחרונים. ומאותו סיבה שלא השאיר אחריו שום ספר, התעוררו פולמוסים סביב שיטתו הלמודית.
בהקשר אליו נאמר: "מיעקב (ר"י פולאק) עד יעקב (ר"י מלובלין) לא קם ביעקב כיעקב".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב דר. אשר זיוו, "רבי יעקב פולק - המהרי"ף", הדרום נג (תשמ"ד), עמ' 118–163.
- אלחנן ריינר, "'אשר כל גדולי הארץ הזאת הם תלמידיו': ר' יעקב פולק – ראש וראשון לחכמי קרקוב", בתוך: הנ"ל (עורך), קראקא–קז'ימיז–קרקוב: מחקרים בתולדות יהודי קרקוב, אוניברסיטת תל אביב תשס"א, עמ' 43–68.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתב החרם של ר' יעקב פולק נגד הרב אברהם מינץ (אנ') מפאדובה
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "יעקב פולק", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמוד 878, באתר היברובוקס
- דוד הלחמי, רבי יעקב פולאק מלובלין, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ל', באתר אוצר החכמה
- יעקב פולק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" – ע"פ אוצר ישראל לי"ד אייזענשטיין
- יעקב פולק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" – מעובד לפי "גדולי האחרונים" מאת נח עמינח ויוסף ניצן
- ערך רבי יעקב פולאק בספר אוצר הגדולים אלופי יעקב
- נועם פלאי, רבי יעקב פולק: פולמוס המיאון וראשית דרכו של המרכז התורני בפולין, באתר צריך עיון, כ"ו באלול תשע"ט
- טוביה פרשל, עליתו של רבי יעקב פולק לירושלים, תשמ"ד
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי המצבה בלובלין, אשר שזח"ה שיער שהיא מצבתו, אולם לאחר שהוכיחו כי המצבה אינה שלו, חזר בו שזח"ה. ראה במאמר של פרשל, ובאיגרות רבי נתן נטע רבינוביץ ובהערות שם, וכן אצל ריינר
- ^ דוד אסף, פולין: פרקים בתולדות יהודי מזרח אירופה ותרבותם, חלק ב', יחידה 5–6 (האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן), עמ' 15.