יצחק רפאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק רפאל
Yitzhak Refael.jpg
יצחק רפאל, 1951
לידה 5 ביולי 1914
סאסוב, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באוגוסט 1999 (בגיל 85)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1935
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה, ירושלים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, בית המדרש לרבנים באמריקה
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל
סגן שר הבריאות
6 בנובמבר 196122 במרץ 1965
(3 שנים ו-19 שבועות)
תחת שר הבריאות חיים משה שפירא
שר הדתות ה־5
10 במרץ 19743 ביוני 1974
(12 שבועות ויומיים)
30 באוקטובר 197422 בדצמבר 1976
(שנתיים ו-7 שבועות)
חבר הכנסת
20 באוגוסט 195113 ביוני 1977
(25 שנים)
כנסות 2 - 8
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר יצחק רפאל (וֶרפֶל) (5 ביולי 1914 - 3 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי המפד"ל וכיהן מטעמה כחבר הכנסת ושר. חתן פרס ביאליק ופרס הרב קוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסאסוב אשר בגליציה, לשמואל-צבי ואסתר ורפל. היה חבר תנועת תורה ועבודה הפועל המזרחי, ממייסדי בני עקיבא בפולין וכן ראש מחלקת ”ההכשרה” של ”החלוץ-המזרחי” בפולין.

עלה לארץ ישראל ב-1935, נישא לסופרת גאולה בת-יהודה (בת הרב יהודה לייב פישמן מימון).

למד באוניברסיטה העברית בחוגים למקצועות היהדות והיסטוריה כללית וקיבל תואר במאי 1940.[1] היה פעיל ב"הגנה", שימש כמורה בבית-הספר "מעלה" בירושלים, מנהל "מוסד הרב קוק" אשר ייסד חותנו ועורך כתב העת שלו, סיני, ממותו של הרב מימון ב-1962 ועד מותו שלו ב-1999. מנהל "המחלקה למלאכה ולמסחר זעיר" בסוכנות היהודית, סיים לימודי תואר שני במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1942 היה נציג הפועל המזרחי בהנהלת "מגבית ההתגייסות", והחל בשנת 1944 היה חבר "הוועד הלאומי".

בתקופת מלחמת העצמאות כיהן הן כחבר "ועדת המוסדות לענייני ירושלים", הן כמנהל "המשרד לנפגעי המלחמה" והן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת העלייה, תפקיד אותו מילא עד 1953.

כיהן ברציפות בכנסת מהכנסת השנייה - 30 ביולי 1951 ועד הכנסת השמינית 17 במאי 1977. במשך כל תקופת כהונתו היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בכנסת השלישית והשמינית שימש יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט.

היה סגן שר-הבריאות (19611965), תקופה בה התחוללה פרשת תל גיבורים. סערה ציבורית שהתחוללה בעקבות הפרשה הביאה את ראש הממשלה למנות, ב-25 באוקטובר 1964, ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט המחוזי משה גולן. בדו"ח שהגישה הוועדה נקבע שנמצא דופי בהתנהגותו רפאל,[2] ובעקבות זאת התפטר רפאל מתפקידו כסגן שר הבריאות.[3] לאחר שהופעל עליו לחץ ציבורי ויתר רפאל על חסינותו כחבר הכנסת,[4] והוגש נגדו כתב אישום בחשד שלקח שוחד בדמות תרומות למוסד הרב קוק, שבראשו עמד. הוא זוכה, משום שהעד המרכזי יהודה שפיגל, שהורשע לפניו, סירב להעיד נגדו.[5]

רפאל כיהן כשר-הדתות בשנים 19741976 בממשלתו של יצחק רבין. טרם מונה לשר, פנה יהודה שפיגל אל גולדה וביקש שלא ימונה רפאל לשר בגלל פרשת תל גיבורים,[6] אך בקשתו של שפיגל לא סיכלה את המינוי.[7][8] במהלך כהונתו כשר, ביקר את פעילות תנועת גוש אמונים, שביצע מבצעי התנחלות ביהודה ושומרון ללא אישור הממשלה, ושפעיליה התאמתו עם חיילי צה"ל שהגיעו לפנותם.[9] תמך בהסכם הביניים בין ישראל למצרים בספטמבר 1975[10] ופעל למען החזרת עקורי איקרית ובירעם לכפרם.[11] גישתו המדינית המתונה הביא לחיכוכים עם קבוצת "צעירי המפד"ל", קבוצת פועלי המפלגה שהייתה גם פעילה בהקמת תנועת "גוש אמונים".[12]

רפאל נמנע, יחד עם זבולון המר, בהצבעת אי אמון בממשלה ב־14 בדצמבר 1976, הצעת אי אמון שהגישה החזית הדתית התורתית (אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל) בשל חילול השבת שנגרם, לטענתם, כשחלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים שהגיעו לחיל האוויר.[13] שבוע אחר כך, החליט ראש הממשלה רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, לראות בהצבעתם זו כהתפטרות.[14] מיד אחר כך החלו "צעירי המפד"ל" לפעול להדחת רפאל מהנהגת המפד"ל לבחירות הבאות, שנקבעו למאי 1977.[15][16] ב-20 במרץ, נערכו בחירות פנימיות במפד"ל בהם הודח מהרשימה לכנסת.[17][18] רפאל פנה לבית המשפט בבקשה לביטול הבחירות,[19] ובמקביל ביקש לרוץ ברשימה עצמאית לכנסת.[20] לבסוף, לאחר שפנייתו לבית המשפט נדחתה, החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא לרוץ לכנסת שוב.[22]

בשנים 1957-1956 עשה עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון וב-Jew's College. קיבל תואר דוקטור בספרות מבית המדרש לרבנים באמריקה בניו יורק בהדרכתו של הרב פרופסור שאול ליברמן. על עבודת הדוקטורט בנושא "ספר המנהיג" לרבי אברהם הירחי זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל. בשנת תשמ"ו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בנוסף, שימש כחבר הנהלת המפד"ל וחבר "המרכז העולמי של המזרחי - הפועל המזרחי", יו"ר הנהלת "מוסד הרב קוק" ו"יד הרב מימון".

רפאל הגיש נגד העיתונאית סילבי קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון.[23] קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות".[24] השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה. קשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה.[25]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו היחיד (שנפטר עוד בחייו של רפאל) היה הרב שילה רפאל, חבר בית הדין הרבני בירושלים, ורב שכונת קריית משה בירושלים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סאסוב - מצבה לעירתי, ירושלים, תש"ו
  • לא זכיתי באור מן ההפקר, פרשיות חיים, הוצאת ידיעות ספרים (עידנים) 1981
  • החסידות וארץ ישראל
  • ספר החסידות
  • ראשונים ואחרונים – פרקים בתולדות ישראל וספרותו, 1957
  • החסידות וארץ ישראל, הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, ה'ת"ש
  • כתבי הרב אלקלעי, ירושלים : מוסד הרב קוק, ה'תשל"ה, 1974
  • אנציקלופדיה של הציונות הדתית (עורך)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הר הצופים, הצופה, 1 במאי 1940
  2. ^ טדי פרויס, רפאל ידע על עסקת השוחד בפרשת ביה"ח בתל גיבורים, דבר, 5 באוקטובר 1965, המשך
  3. ^ סגן שר הבריאות התפטר, דבר, 22 במרץ 1965, המשך
  4. ^ הכנסת החליטה ליטול החסינות מחה"כ י. רפאל, דבר, 15 ביולי 1965
  5. ^ רפאל זוכה מחוסר הוכחות, דבר, 17 בספטמבר 1965, המשך
  6. ^ עו"ד שפיגל פנה לגולדה לא לצרף את רפאל לממשלה, מעריב, 1 במרץ 1974
  7. ^ אולם ראו: דן מרגלית, ראיתי אותם עמ' 215.
  8. ^ שאול הון, אחרי 10 שנות שתיקה, כולל ישיבה בכלא, יהודה שפיגל החזיר את פרשת יצחק רפאל לשולחן ראש-הממשלה, מעריב, 3 במרץ 1974
  9. ^ יוסף וקסמן, רפאל: המתנחלים אינם מתנהגים כיאות בזמן פינוי, מעריב, 13 במרץ 1975
  10. ^ מאיר הראובני, רפאל נתקל בביקורת חריפה בסיירו ביישובי המפד"ל בגולן, מעריב, 5 בספטמבר 1975
  11. ^ טוביה מנדלסון, רפאל יפעל להחלטה ממשלתית על החזרת עקורי ברעם ואקרית, דבר, 16 ביולי 1975
  12. ^ אברהם תירוש, המנהיגים עייפים ־ הצעירים רוצים מפד"ל חדשה, מעריב, 28 בדצמבר 1976
  13. ^ יעל גרינפטר, 20.12.1976 /חילול שבת הוביל למשבר קואליציוני, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2010
  14. ^ בורג רפאל והמר חדלו לכהן כשרים, דבר, 21 בדצמבר 1976
  15. ^ אברהם תירוש, השלב הבא במפד'ל: הדחתו של יצחק רפאל מההנהגה, מעריב, 20 בינואר 1977
  16. ^ מנסים למנוע מוורהפטיג מקום שני במפד"ל הצעירים פועלים נגד רפאל, דבר, 6 במרץ 1977
  17. ^ אברהם תירוש, המהפכנים הצעירים במפד"ל הסתפקו בחצי־הפיכה, מעריב, 22 במרץ 1977
  18. ^ הדחת רפאל, מעריב, 21 במרץ 1977
  19. ^ סיעת רפאל פונה להליכים משפטיים, דבר, 24 במרץ 1977
  20. ^ סיעת רפאל תבקש מוועדת הכנסת הכרה כסיעה עצמאית, מעריב, 7 באפריל 1977
  21. ^ "ליכוד ותמורה" לא תופיע ברשימה עצמאית, דבר, 8 באפריל 1977
  22. ^ נדחתה בקשת יצחק רפאל וחבריו לבטל הבחירות במפד"ל, דבר, 6 באפריל 1977[21]
  23. ^ יהושע כהנא, "לא מודים בעובדות, כופרים באשמה", מעריב, 7 באפריל 1970
  24. ^ סילבי קשת תובעת לירה אחת מח"כ רפאל, מעריב, 28 במאי 1970
  25. ^ יהושע כהנא, המשפט של רפאל נגד קשת הסתיים ב"הצהרת פשרה", מעריב, 25 ביוני 1970