נולד בפראג באמצע המאה ה-17, למשפחת רבנים שמוצאה בריישא. אביו, רבי יוסף ריישר, היה דיין בפראג, ומחבר ספר "גבעת עולם", שהוא מפתח על אגדות הש"ס (נפטר בכ"ו בשבטה'תצ"א). אמו שרל הייתה בתו של הירש בקופן, מפרנסי הקהל.[2] למד תורה מפי אביו, וכן בישיבתו של רבי שמואל הלמן בפראג, אך רבו המובהק היה רבי אהרן שמעון שפירא, אב"ד פראג ורב מדינת בוהמיה. שמועות בשם שלושת רבותיו מופיעות בספריו לרוב.[3] רבי יעקב נשא את נכדת רבו, בִּתו של רבי בנימין וולף שפירא, שלימים נתמנה תחת אביו לראש בית הדין בפראג ולרב המדינה. שני גיסיו היו רבי אליה שפירא ורבי דוד אופנהיים, והוא נהג לעמוד אתם במשא ומתן הלכתי.[4]
בשנת ה'תמ"ד (1683) כבר כיהן כדיין בפראג,[5] ובהמשך מונה לראש בית הדין הגדול של יהדות פראג (שכונה בי"ד מו"ש).[6] יש שכתבו שהיה אב"ד בפרוסניץ, ואחר כך חזר לפראג.[7] בשנת ה'תס"ג בערך התקבל למשרת רבנות ריישא (ז'שוב), והוא חתם על שמה "אב"ד רישא".[8] אולם, ככל הנראה בפועל לא נסע לריישא ונותר בפראג.[9] בה'תס"ט (1708) לאחר פטירת רבי יששכר ברמן פרנקל, רב נסיכות אנסבך, מונה, בהשתדלות הפרנס המקומי מרדכי מודל (גר') לאב"ד אנסבך ורב המדינה. ברם, מודל נפטר, ומחליפו, אלחנן פרנקל (גר') שהיה מסוכסך עם קודמו, ביטל את המינוי ומינה במקומו את אחיו רבי צבי הירש פרנקל.[10] למרות זאת, פנו חלק מיהודי אנסבך אליו בשאלות, וכנראה החשיבו אותו כרבם.[9] בפועל, המשיך כל אותן שנים לשבת בפראג כראש בית הדין.[11] מצב זה מתואר בשער ספרו "שבות יעקב": ”ונתקבל לאב"ד ור"מ בק"ק רישא, וגם מצודתו פרוסה לאב"ד ור"מ בכל מדינת אנשבך ע"פ קבלת האלופי' הקצינים פ"ו דמדינה, ואיתן מושבו בק"ק פראג יע"א ומופלא שבב"ד מו"ש בני ישיבה דק"ק הנ"ל”.[12] ספרו הידוע חק יעקב חובר בשבתו בפראג, הנוהגת לפי מנהג פולין, לפני בואו לקהילות האשכנזיות מץ ווורמייזא[13].
בכ"ב באלולה'תע"ד (1714) קבל הזמנה מוורמייזא לכהן ברבנות יהדות וורמייזא. אף שאביו וחמיו עדיין היו בחיים, החליט לקבל את ההצעה ולעזוב את פראג,[14] ובחודש כסלו ה'תע"ה הגיע לוורמייזא. הוא כיהן בוורמייזא כאב"ד וכראש ישיבה כשלוש שנים, אך בעקבות סכסוכים שהתעוררו ומתנגדים שקמו לו בעיר, קיבל בשנת ה'תע"ז את הצעת הרבנות של יהדות מץ ועבר למץ שבאזור לורן (צפון מזרח צרפת). במץ כיהן כאב"ד וכראש ישיבה במשך כ-15 שנה.[15]
בערך בשנת ה'תע"ט (1719) איבד את ראייתו והתעוור, אך נמצא רופא שהצליח להשיב לו את ראייתו: עינו הימנית התרפאה בכ"ח בטבתה'ת"ף, ועינו השמאלית בג' בחשווןה'תפ"א.[16] מאז, נהג לחתום "הקטן כאש"ע יעקב", כאש"ע הם ראשי תיבות של "כאפרוח שנפתחו עיניו".[17] לאות תודה על עיניו שנרפאו, השלים והדפיס את ספרו "עיון יעקב", פירוש לאגדות התלמוד שבספר עין יעקב.[18] חיבורו זה שב ונדפס פעמים רבות במהדורות השונות של עין יעקב.
שמואל שילה, "הרב יעקב ריישר בעל הספר 'שבות יעקב': האיש בזמנו ולזמנו - ולזמנינו?", דין מוסר ויושר במשפט העברי: קובץ מאמרים, ירושלים תשס"ז 2006, עמ' 303–324.
^בשנת ה'ת"ע (1710) היה אחד המועמדים לרבנו הקהילה האשכנזית באמשטרדם, אך לא נבחר (הרב חיים מנחם מנדל גוטמן, "רבינו החכם צבי ז"ל: בואו והתמנותו לרבנות עיר אמשטרדאם", עץ חיים ה (תשס"ח), עמ' רעט).
^ראו בהקדמתו לעיון יעקב, וילהרמשדארף תפ"ט, באתר היברובוקס. לפי המתואר שם, הוא החל את כתיבת החיבור בשנת ה'תע"ג, כאשר נאלץ לברוח מפראג בשל מגפה, ושהה בכפרים קטנים ללא ספרים.
^התאריך לפי הרשום בממורבוך של מיץ, כ"י ניו יורק JTS Ms. 3670, דף 60 (סריקה באתר הספרייה הלאומית). התאריך הלועזי לפי האמור שם שנרצחה בתחילת הלילה.
יעקב בן יוסף רישר (1670-1733), דף שער בספרייה הלאומית