יפרם קורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יפרם קורץרוסית: Ефрем Курц,‏ 7 בנובמבר 1900, סנקט פטרבורג - 27 ביוני 1995, לונדון) היה מנצח רוסי. קורץ למד בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג, כתלמידם של אלכסנדר גלזונוב וניקולאי צ'רפנין, בין השאר. בהמשך למד בריגה, ברלין ולייפציג, בזו האחרונה כתלמידו של ארתור ניקיש.

קורץ ניצח לראשונה בפומבי כשיצא במקום ניקיש החולה ללוות את הרקדנית איזדורה דנקן במסע הופעות. הופעותיו אלה הובילו למספר קונצרטים עם הפילהרמונית של ברלין. משנת 1924 עד 1933 ניצח על הפילהרמונית של שטוטגרט ובשנת 1928 שכרה אותו הפרימה בלרינה אנה פבלובה ללוות את ריקודה, ובכך המשיך עד למותה בשנת 1931. מ-1932 עד 1942 היה מנצח ה"באלט רוס של מונטה קרלו" ויצא עמם לסיורי הופעות רבים. עבודתו במונטה קרלו כללה ניצוח על הצגת הבכורה העולמית של "עליצות פריזאית"[1]

בהמשך היגר קורץ לארצות הברית והתאזרח שם ב-1944. הוא היה מנהל מוזיקלי של הפילהרמונית של קנזס סיטי משנת 1943 עד 1948. באותה משרה כיהן בתזמורת הסימפונית של יוסטון בשנים 1948 עד 1954. כמו כן ניצח על מוזיקה למספר סרטי קולנוע, ביניהם פסקול הסרט "מקבת'" של הבמאי אורסון ולס.

משנת 1955 עד 1957 היה קורץ מנהל מוזיקלי של הפילהרמונית המלכותית של ליברפול יחד עם ג'ון פריצ'רד. לאחר זאת שימש מנצח אורח בתזמורות אחדות, בין השאר בלנינגרד ומוסקבה בברית המועצות, לשם חזר בפעם הראשונה בשנת 1966.

קורץ נשא לאישה את החלילנית האמריקאית איליין שאפר, שמתה בשנת 1973.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברפרטואר ההקלטות שלו יצירות משל דמיטרי שוסטקוביץ' (הקלטות מוקדמות, אם כי לא ביצועי בכורה, של כמה מן הסימפוניות ושל הסוויטה לבלט "תור הזהב"), ארנסט בלוך (שאחת מיצירותיו האחרונות, "שתי פואמות אחרונות (אולי...)" הוקדשה לאיליין שאפר) והייטור וילה-לובוס (Uirapuru). רבות מן ההקלטות האלה נעשו בשנות ה-40' וה-50' עם תזמורת פילהרמוניה בלונדון. קורץ הקליט בעיקר לחברות קולומביה ו-EMI.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anderson, Martin, "A Century in Music: Manuel Rosenthal in Conversation" (April 2000). Tempo (New Ser.) (212): pp. 31-37.