ישראל עמיקם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

עו"ד ישראל עמיקם (16 בינואר 1902 - 5 בספטמבר 1957) היה יושב ראש גדוד מגיני השפה העברית בחיפה, והאחראי להכנסת השפה העברית למברקה הארץ-ישראלית בזמן המנדט הבריטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים בח' בשבט תרס"ב לחוה ליבה בת יהושע יאניווער ולחיים שלמה מסיוף. הצטרף לרעיון הציוני מגיל צעיר, וקיבל חינוך מסורתי וכללי. בגיל 12, בהשפעת ז'בוטינסקי, שינה את שם משפחתו לעמיקם.

בשנת 1918, בגיל 16, התגייס כחייל מתנדב אל הגדודים העבריים ושירת באותה מחלקה שבה שירתו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. הוא כתב על הגדודים מחזה בשם "מחיי הגדוד העברי"[1] וכתב על הגדודים בעיתונות[2]. בהמשך היה פעיל בין יוצאי הגדודים העבריים[3].

למד בבית המדרש למורים "מזרחי" ובית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים, והוסמך למשפטים[4]. בשנת 1937 הוסמך כעורך דין[5].

לאחר מלחמת העולם הראשונה נשא את ציפורה בת ברוך מרקוס, רבהּ של חיפה, ועבד בדואר המנדטורי בתור רואה חשבון. בשנים 1925-1935 עבד כפקיד בחברת החשמל[6].

במקביל, עמיקם כתב בדואר היום מאמרים בנושאים שונים[7]. אחרי מאורעות תרפ"ט פרסם בשם העט י.ע. חוברת בשם "ההתקפה על הבית היהודי בתרפ"ט" (תמוז תרפ"ט).

ב-1946 נאסר על ידי הבריטים כחשוד בקשרים עם ארגוני המחתרת. בשנת 1948 היה פעיל ב"הגנה" בחיפה[8], ובהיותו מצטיין בקליעה למטרה, פעל כצלף בעמדה קדמית בהדר הכרמל[9].

בי"א בניסן ה'תש"ח (20 באפריל 1948) נהרג בנו הבכור, בועז, בהתקפה על מצודת נבי-יושע (מצודת כ"ח).

ביולי 1948 נתמנה למנהל המחסנים הראשיים של הדואר[10]. הוא פרש מהדואר בסוף יולי 1951. בשנת 1954 קיבל משרה זמנית בתפקיד של יועץ משפטי במחלקת מס הקנייה באגף המכס. הוא התאבד בחיפה ב-ט' באלול תשי"ז[11], במחאה על שנציבות שירות המדינה סירבה לתת לו זכויות של עובד קבוע[12] הזכאי לפיצויים ופנסיה[13] במידה שדרש[14]. בעיתון חרות טען א. שמאי שעמיקם לא קיבל עבודה קבועה בגלל עבורו כתומך ז'בוטינסקי[15].

על שמו נקרא רחוב בחיפה. ארכיונו נמסר למכון ז'בוטינסקי[16].

מאבק למברקים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי החלטת חבר הלאומים נקבעו בארץ ישראל שלוש שפות רשמיות: אנגלית, עברית, ערבית. הבריטים לא יישמו את החלטת חבר הלאומים, ולגביהם היו רק שתי שפות: אנגלית וערבית. עמיקם החל במסע להכנסת השפה העברית לפקידות הממשלתית, ובמיוחד למברקי דואר. הוא נאבק לקבל עבור בנו תעודת לידה בעברית[17].

את מאבק למברקים בעברית הוא החל בכתיבה לעיתונות[18] ובהמשך פנה למנהל הדואר, שהשיב לו בסוף 1928 שהדבר אינו אפשרי[19][20]. לאחר שהמזכיר הראשי של ממשלת המנדט השיב פניו ריקם, החל עמיקם בכתיבת מכתבי דרישה לכל רמות הממשל הבריטי, והגיע עד למלך בריטניה. כמו כן, הכין שורה של תזכירים לוועדת המנדטים שליד חבר הלאומים[21], שקבעה שיש צדק בטענתו[22]. שלוש פעמים רצופות הופיעו באי-כוח המעצמה המנדטורית (מזכיר הממלכה לענייני חוץ בבריטניה) בפורום הבינלאומי העליון – "חבר הלאומים" – הגנו בעקשנות על עמדתם, וטענו, כי הנהגת משלוח מברקים באותיות עבריות יגרום קשיים טכניים, אדמיניסטרטיביים, כספיים וחוקיים. בספטמבר 1932 נפגש בעניין עם הנציב העליון[23]. ביולי 1933 הגיש לנציב העליון עצומה שחתמו עליה מנהיגים יהודיים באותה תקופה.[24].

לבסוף, אילץ חבר הלאומים את הבריטים לשלב את השפה העברית כשפה רשמית שנייה, והללו קיבלו את הגזרה, אך הפעילו אותה רק ביישובים עבריים[25]. במאי 1935 הגיש עמיקם תלונה נוספת לחבר הלאומים, בדרישה להרחיב את השירות לכל סניפי הדואר ובמיוחד לירושלים, יפו וחיפה[26]. חבר הלאומים הכין על התלונה דו"ח נוסף בו הובעה תקווה שהשירות יורחב כדי למנוע את אפליית העברית[27]. באפריל 1938 הוחל בקבלת מברקים בעברית בהדר הכרמל[28]. בהמשך הורחב השימוש באות העברית לשאר המקומות בהם היה רוב יהודי. בשנת 1944 התלונן עמיקם על שבירושלים ובחיפה אין מקבלים מברקים באותיות עבריות בשבת[29] ודרש שגם פקידים לא יהודים יוכשרו להעביר מברקים באותיות עבריות[30].

את מאבקו זה תיעד עמיקם בשנת תש"ז (1947) בספר בשם "כ"ב אותיות לוחמות לזכותן".

מפעילויותיו הציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מראשוני ההגנה בירושלים.
  • יושב ראש גדוד מגיני השפה העברית בחיפה[31].
  • חבר הנהלת בנק זרובבל תל אביב.
  • חבר הנהלת הלוואה וחסכון חיפה.
  • מזכיר התאחדות החיילים המשוחררים העברים בצבא הימי.
  • היה ידידו של רמז, ויזם את בולי מועדים לשמחה היוצאים מאז כל שנה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המתקפה על היישוב היהודי בארץ ישראל בתרפ"ט[32], חיפה: אלול תרפ"ט
  • כ"ב אותיות לוחמות לזכותן, חיפה, ה'תש"ז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האופירטה העברית, דואר היום, 25 בדצמבר 1922
  2. ^ חמש שנים ללגיון העברי, דואר היום, 9 ביולי 1923
    זכרונות, דואר היום, 17 ביולי 1925
  3. ^ ביום שביתת הנשק ה-25, דבר, 14 בנובמבר 1943
  4. ^ חגיגת מתן דיפלומות ותעודות בבתי הספר למשפטים, דואר היום, 18 באפריל 1928
  5. ^ עורכי דין חדשים, דבר, 30 באפריל 1937
  6. ^ העברית דומה לסינית בעיני פקידי הדאר, דואר היום, 12 ביוני 1929
  7. ^ היהדות הא"י והמועצה החדשה, דואר היום, 18 בדצמבר 1923
    השתתפותנו במשטרה, דואר היום, 16 בפברואר 1930
  8. ^ אורי קיסריבשם החי והמת, מעריב, 10 ביוני 1948
  9. ^ מכתבים אל העורך, חרות, 28 באוגוסט 1949
  10. ^ מינוי לעו"ד עמיקם, הצופה, 26 ביולי 1948
  11. ^ התאבד עו"ד עמיקם בחיפה, הצופה, 6 בספטמבר 1957
  12. ^ עו"ד עמיקם למנוחות, מעריב, 6 בספטמבר 1957
    לוחם שויתר על מלחמתו, מעריב, 6 בספטמבר 1957
  13. ^ עו"ד ישראל עמיקם התאבד בדירתו בחיפה, דבר, 6 בספטמבר 1957
  14. ^ נציבות שרות המדינה על התאבדות עו"ד עמיקם ז"ל, הצופה, 9 בספטמבר 1957
  15. ^ א. שמאי, ישראל עמיקם הי"ד, חרות, 18 בספטמבר 1957
  16. ^ ארכיונו של עו"ד ישראל עמיקם למכון ז'בוטינסקי, חרות, 19 במרץ 1962
  17. ^ חיפהכחה של עקשנות, דואר היום, 21 ביולי 1929
  18. ^ מברקים בעברית, דואר היום, 11 בפברואר 1924
  19. ^ איך מקיימת הממשלה את זכויות השפה העברית, דואר היום, 28 בדצמבר 1928
  20. ^ הנני שמח באמת על שניתן לי להודיעך כי מצאנו אפשרות להעביר טלגרמות באותיות עבריות, הבוקר, 10 בינואר 1940
  21. ^ למשלח מברקים בעברית יש תקוה, דואר היום, 8 בינואר 1932
  22. ^ שאלת אות העברית בטלגרף הא‭"‬י בפני ועדת המנדטים, דבר, 11 בפברואר 1932
  23. ^ מלחמת עמיקם לאותיות העבריות, דואר היום, 27 בספטמבר 1932
  24. ^ הוגשה בקשת עם לנציב העליון, דואר היום, 30 ביולי 1933; המשך
  25. ^ יומן העיריה, ידיעות תל אביב, 15 בנובמבר 1934
  26. ^ האות העברית עודנה מקופחת, דבר, 28 במאי 1935
  27. ^ האות העברית בוערת המנדטים, דבר, 13 באוקטובר 1936
  28. ^ חיפהטלגרמות בכתב עברי, דבר, 15 באפריל 1938
  29. ^ שבת עברית וטלגרמות, הבוקר, 10 במאי 1944
  30. ^ מר עמיקם מסביר, הצופה, 29 ביוני 1944
  31. ^ איגוד להשלטת העברית בחיפה, דבר, 31 במאי 1937
  32. ^ המתקפה על היישוב היהודי בא"י בתרפ"ט