אורי קיסרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Kesari22.jpg

אוּרי קיסרי (19 בינואר 190110 בינואר 1979) היה עיתונאי ואיש תרבות ישראלי, עורכו הראשון של "העולם הזה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסרי נולד בשם שמואל קייזרמן בשנת 1901 ביפו למרים ונתן קייזרמן. הוא למד בגימנסיה הרצליה ולאחר מכן בבית הספר הריאלי בחיפה.

בשנים 19241926 שהה קיסרי בפריז, ממנה שלח מאמרים לעיתונים "דבר" ו"הארץ", ולאחר מכן המשיך לכתוב באופן קבוע ב"הארץ". בשנים 19281930 שימש ככתב העיתון "דואר היום" בפריז. באותה תקופה יזם פגישה עם אלפרד דרייפוס וניסה לראיינו ללא הצלחה, אך הכתבה זכתה להדים רבים גם שנים רבות לאחר מכן. עם שובו עבר לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות", ובשנת 1948, כאשר פרש עורכו עזריאל קרליבך יחד עם בכירי העיתון והקים את "מעריב", נלווה אליו גם קיסרי והמשיך לכתוב ב"מעריב" וב"הארץ" עד למותו.

במקביל לעבודתו בעיתונות היומית יסד בשנת 1937 את השבועון "העולם הזה" (אשר מאז היווסדו ועד 1946 נשא את השם "תשע בערב"). השבועון בעריכת קיסרי היה שופע צילומים, עסק רבות בענייני תרבות, אמנות ואופנה ובצד הקל והמבדר של החיים ונשא את חותם תרבות צרפת שקיסרי היה מאוהדיה. בשנת 1950 נרכש השבועון על ידי אורי אבנרי ושלום כהן, שינה כליל את צביונו והפך להיות לביטאון פוליטי אנטי-ממסדי.

קיסרי היה חובב תרבות צרפת, מבקר אמנות, תיאטרון וקולנוע. בשנות השישים נמנה עם צוות מבקרי הקולנוע של רשת ב' (שנקראה אז "הגל הקל").

בשנת 1932 כתב קיסרי אחדות מחוברות "ספריית הבלש", שהייתה סדרת חוברות ובהן סיפורים בלשיים על רקע חיי הארץ, אשר הבלש הפרטי דוד תדהר השאיל לה את שמו ואת תמונתו.

כתב מספר ספרים ותרגם מצרפתית לעברית את יומניו של אהרון אהרונסון איש ניל"י. כמו כן סייע למשפחת אהרונסון שאיתה היה מיודד, בניסוח זיכרונות המשפחה וניל"י. זכה בפרס שני בתחרות בינלאומית לסיפורים קצרים מטעם העיתון "International Herald Tribune".

היה דמות נודעת בחיי האמנות והתרבות של תל אביב והוא זה שטבע את הכינוי "צבר" לילידי הארץ.

ב-1960 הוענק לו פרס סוקולוב לעיתונות. שופטי הפרס תיארו אותו: "פלייטוניסטן בעל קולמוס חי ורוטט, מהיר, קל, גמיש ורב-חן".[1] בשנת 1977 קיבל קיסרי תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

אורי קיסרי נפטר בשנת 1979. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק.[2]

היה נשוי לפַני לבית גולדבר, ואב לשני בנים, אדר קיסרי, עיתונאי וסופר,[3] וגיל קיסרי, עיתונאי.[4]

על שמו רחובות בתל אביב-יפו ובחיפה.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסיעה אל העבר, תל אביב: צ' לינמן, תש"א.
  • זכרונות ליום מחר: עתים, עתונים, אנשים, תל אביב: עם עובד, תשל"ה 1975.
  • המלתחה המסתורית בתערוכת 1929, תל אביב: הבלש (ספריית הבלש, חוברת י"ז), תרצ"ב.
  • הפנס האדום,‫ תל אביב: הבלש (ספריית הבלש, חוברת כה-כו), תרצ"ב.

עריכה ותרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יומן אהרן אהרנסון: 1916–1919 / בעריכת יורם אפרתי; תרגם מצרפתית אורי קיסרי, תל אביב: קרני, תש"ל.
  • דברים על אהרן אהרונסון: 25 שנה לפטירתו (תרע"ט-תש"ד) / בעריכת אורי קיסרי; מבוא מאת אלכסנדר אהרונסון,‫ ירושלים: אחיאסף, תש"ד. ‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס סוקולוב הוענק למ. שרת, ח. שורר, א. קיסרי וד. לאזר, דבר, 25 בפברואר 1960, המשך.
  2. ^ אורי קיסרי באתר חברה קדישא ת"א–יפו
  3. ^ יואב איתיאל, הלך לעולמו העיתונאי אדר קיסרי, מגזין המושבות, 25 בנובמבר 2015.
  4. ^ גיל קיסרי, באתר מרכז מידע פלמ"ח.