כיפת הירדן
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
כיפת הירדן הוא אחד המרכיבים אשר שימשו בהכנת קטורת הסמים אותה הקטירו הכהנים על מזבח הזהב בכל יום בבית המקדש.
כיפת הירדן במקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה הוזכרו במפורש רק ארבעה מסממני הקטורת, על פי התורה שבעל פה, נכללו בהכנתה מרכיבים נוספים אשר נמסרו למשה בסיני ועברו מדור לדור. פירוט שלהם מוזכר בחז"ל, ומנוי בספרי ההלכה. כך למשל בחיבורו של הרמב"ם המשנה תורה:
אחד עשר סממנים נאמרו לו למשה מסיני והם שעושין אותה במשקל מכוון ומוסיפין עמהן בלא משקל מלח סדומית וכפת הירדן ועשב אחד שמעלה עשן ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים והוא היה הלכה בידם איש מפי איש.
כיפת הירדן בשמה זה, כאחד ממרכיבי הקטורת מופיעה בתלמודים, הן הירושלמי[1] והן הבבלי[2] בצטטם את דברי התנא רבי נתן:
תנו רבנן, פיטום הקטורת הצרי והציפורן ... רבי נתן אומר אף כיפת הירדן כלשהו
זיהוי כיפת הירדן ותפקידה בקטורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנת הקטורת (בלשון המשנה: "פיטום הקטורת"), הייתה מלאכה שדרשה מומחיות רבה. בימי בית המקדש השני, מומחיות הכנת הקטורת הייתה בידי משפחת בית אבטינס, אשר שמרו מכל משמר על סוד הכנת קטורת הסמים.
הראשונים ומפרשי הגמרא מביאים מספר פירושים שונים לזיהויו של כיפת הירדן.
רש"י בכריתות מפרש את כיפת הירדן ”עשב הגדל על שפת הירדן”,[3] בעוד שבבפירושו לבבא קמא הוא מפרש כי גינת ורדים שהייתה בירושלים מימות נביאים הראשונים המוזכרת שם נועדה לגידול כיפת הירדן, שלדבריו הוא ורד שדרכו לגדול על שפת הירדן.[4]
הרמב"ם מזהה אותו כענבר, יש המזהים אותו עם הרקפת, או עם אוסף של דברים שונים שנאספו על מי נהר הירדן. יש האומרים שפשוט הוסיפו מעט חומר דליק.[5] ייתכן גם שהכוונה לשרף עצים שהתאבנותו יוצרת ענבר. האבודרהם מזכיר דעה שהוא הבושם הנקרא בערבי עובר, שאף הוא גדל על הירדן.
רבינו גרשום מפרש במסכת כריתות כי כיפת הירדן היא בושם שגדל על שפת הירדן ויש אומרים כי הוא רעי של דג שהוא עמברא בלע"ז (כלומר כענבר אפור).[6]
את שמו של מרכיב זה הסבירו בכמה אופנים. כיפת פירושה "שפת", כלומר שפת הירדן. ומפני שגודל על שפת הירדן מכונה כך. או שכפה זו הצורה בה גדל ונראה עשב זה על פני השטח.
יש שסברו שאין חובה להביא את המרכיב הזה דווקא מהירדן, וצוין הירדן כי בדרך כלל הוא היה מצוי או מובא משם.
חלק מהמרכיבים שצוינו במעשה פיטום הקטורת, שימשו רק לשם הכנת הסימנים האחרים כגון שהשרו בהם סממן אחר. לא ברור האם כיפת הירדן היה מרכיב בפני עצמו או מרכיב ששימש להכנת אחד הסממנים. למשל בעל המשנה למלך כותב בפירושו על הרמב"ם:
”מוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא ע"כ. לא נתבאר בדברי רבינו המלח וכפת הירדן אם הם צריכים מצד עצמם להקטירם, או שאינם באים כי אם לתקן איזה דבר דומיא (בדומה) ד-בורית כרשינה ויין קפריסין שבאין לתקן הצפורן. ומפשט דבריו נראה שדברים אלו אינם באים לתקן שום דבר אלא הם הכרחים מצד עצמם...”.[7]
במחזור ויטרי מציינים שלכיפת הירדן היה בעצמו ריח טוב.[8] לעומת זאת עמנואל חי ריקי כותב בספר משנת חסידים שכאשר היו מערבים את כפת הירדן עם החלבנה, היה יוצא ריח טוב מכפת הירדן. כלומר דווקא ריחה הרע של החלבנה אילץ, את כפת הירדן להוציא ריח טוב.
עוד נסתפקו המפרשים בדבר הנפח והמשקל שהיו צריכים להביא ממנה. וישנה גם דעה שאת כיפת הירדן, הביאו רק כאשר היה חסר מרכיב הכנה אחר שנדרש בהתאם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פנחס זביחי, מזהב ומפז - סדר הלכות הקטורת.
- מנחם בורשטיין, "הקטורת", עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ד', הלכה ה' (דפוס וילנא: דף כ"ג, עמוד א'). מקובל לראות בקטע זה כברייתא אף על פי שאין שום הקדמה לקטע המצוטט.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ו', עמוד א'
- ↑ רש"י, כריתות, ו', א'
- ↑ רש"י, בבא קמא, פ"ב, ב', ד"ה "גינת ורדים"
- ↑ "הקטורת", עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
- ↑ בבלי, כריתות, ו', א'
- ↑ משנה למלך הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה ג
- ↑ שמחה בן שמואל, מחזור ויטרי, סימן עז