לודוויג גומפלוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לודוויג גומפלוביץ'

לודוויג גומפלוביץ' (9 במרץ 1838, קרקוב - 20 באוגוסט 1909, גראץ, אוסטריה-הונגריה), היה ממייסדי מדע הסוציולוגיהמשפטן ומאיש מדעי המדינה, מרצה למשפט חוקתי למשפט מנהלי באוניברסיטת גראץ.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גומפלוביץ' היה משפטן וסוציולוג יהודי מתבולל שנולד בפולין שתחת שלטון האימפריה הרוסית ופעל באימפריה האוסטרו-הונגרית ובגרמניה. הוא למד משפטים בקרקוב והיה עורך דין. ב-1875 החל ללמד משפט מנהלי בגראץ. ב-1882 קיבל מינוי לתפקיד פרופסור חבר, ובשנת 1893 - פרופסור. בשנת 1909, לאחר שחלה בסרטן, התאבד על ידי רעל,[1] 15 שנה לאחר התאבדות בנו, מקס ארנסט גומפלוביץ, מדען ידוע בזכות עצמו.

כתביו והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גומפלוביץ' התעניין בבעייתן של קבוצות אתניות מדוכאות. מבית יהודי המשפחה הוא היה פעיל לזכויות מיעוטים באימפריה ההבסבורגית, בפרט הסלאבים

גומפלוביץ' התעניין בסוציולוגיה של הקונפליקט, החל ברעיון של הקבוצה (שנקרא אז הגזע). הוא ראה את המדינה כמוסד המשמש לשליטת האליטות. ניתוחו היה מאקרו סוציולוגי והוא ניבא ששילוב מיעוטים במדינה יוביל למלחמה. ב-1909 פרסם את ספרו Der Rassenkampf (מאבק הגזעים) בו חזה מלחמת עולם. במהלך חייו נחשב הוגה מזרם הדרוויניזם החברתי.

גומפלוביץ' אימץ את דעותיו של הביולוג הגרמני ארנסט הקל לגבי מאבק הגזעים. הוא תמך בתאוריה של הקל אודות עליונות הגזע הארי אך התקשה ליישב בין תאוריה זו לבין מוצאו היהודי. הוא פתר סתירה זאת בטענה שהיהודים צריכים להתבולל ולהיעלם, לא כי הם נחותים אלא כי כך ישַמרו את סגולותיהם הנעלות בקרב העמים שבתוכם ייטמעו. מסלולו הטבעי של כל עם הוא הכחדה, טען גומפלוביץ, על ידי התבוללות או גוויעה. הוא הביא כדוגמה את הפיניקים: אלה, בחכמתם, נטמעו בקרב העמים שעִמם סחרו וכך שימרו בקרב עמים אלה את סגולותיהם. היהודים דבקו במסורות כתובות ושימרו את תרבותם ואת זהותם האתנית, אך כעת עליהם להיטמע, להתבולל בקרב האומות שבתוכן הם יושבים. זהו צו הטבע. כך יועילו היהודים לעולם יותר מכל מה שיוכלו לעשות בתור עם נפרד, סבר גומפלוביץ.

גומפלוביץ האמין שהחברות האנושיות עוברות תהליך מתמיד של ערבוב וקיימת זליגה מתמדת בין קבוצות אתניות, תרבותיות וגזעיות. תופעה זו מועצמת בעת המודרנית, בה עובר מוקד ההזדהות וההשתייכות מהמוקדים המסורתיים של המשפחה, הדת והלאום אל מוקדים על-לאומיים כגון חוק בינלאומי, אידאולוגיות, חברות בינלאומיות, מדע ואמנות. גומפלוביץ סבר שעל המדע - הרפואה, הכלכלה ותורת המדינה - להחליף את הדת כבסיס לזהות אישית וקבוצתית וכבסיסה של הקִדמה. גומפלוביץ תיעב את הפטריוטיזם הקלריקלי, נושא הצלבים, של פולין מולדתו; הוא טען שהדת היא "תפיסה שטחית של ענייני העולם הזה... והאמונה מספקת את הסקרנות הילדותית באופן זמני בלבד, עד שההכרה האנושית מגיעה לבגרות." "בני דורו ראו בו דמות חילונית מובהקת, מעין 'יהודי לא יהודי', הרחוק מכל קשר עם היהדות", כתבה על גומפלוביץ חוה קוז'ינסקה-ויט. עמית נוצרי בקרקוב כתב עליו: "בכל חיי לא הכרתי יהודי שכה מעט מסימני האופי היהודי ניכרו בו." לדעת עורך שבועון יהודי-רפורמי בווינה, גומפלוביץ הוא יהודי "המאמין שלכבוד יהיה לו להיות יהודי כמה שפחות, עד כדי להיות לא-יהודי." אביו של גומפלוביץ חינך אותו ברוח ההשכלה וההשתלבות בחברה האירופאית. לבר המצווה לא העניק לו כתבי קודש יהודיים אלא כתבי זכויות מקוריים ונדירים, אותם העניקו מלכים פולניים ליהודים במשך הדורות.

כשואף קדמה וכמדען, שהלאום והדת הכזיבוהו, לא נותר לגומפלוביץ אלא להאחז בדוגמות המדעיות של התקופה - ואלו היו מעוגנות בחקר הגזע ובתורת הגזע. גומפלוביץ טען שבמדעי החברה קיימת חוקיות בלתי מעורערת כמו במדעי הטבע. סוציולוגים שמתעלמים מכך ומנסים להחיל שיפוט מוסרי על תופעות סוציולוגיות, כגון התבוללות, חוטאים לאובייקטיביות המדעית:

אף כימאי לא ישאל אם טוב עושה החמצן בכך שהוא מתרכב עם מימן, או אם נכון הוא עושה בכך שהוא מתרכב עם כספית. אף אסטרונום לא ישאל אם יש לגנות או לשבח את הירח על כך שהוא מופיע בין השמש לבין כדור הארץ - אך אין בנמצא היסטוריון שיחשוב שאין זה ראוי לשפוט את פעולתו של מלך או שר זה או אחר.

גומפלוביץ סבר שמושאי מחקרה של הסוציולוגיה צריכים להישאר חופשיים מביקורת לגבי תכונותיהם המוסריות, נטיותיהם הפוליטיות או מהלכיהם הדמוגרפיים. גומפלוביץ חשש שלא הקפיאה החברתית והשמרנות המדינית והפוליטית - אי הייצוג לקבוצות מיעוטים לאומיות ואתניות - היא שמאיימת על האימפריה האוסטרו-הונגרית, אלא אי התערבבות של הגזעים. הוא סבר שערוב גזעים הוא הדרך הטובה ביתר לגשר על פני מחלוקות אתניות ולחדש את איכות הדם באימפריה האוסטרו-הונגרית, כי בריאותם האיתנה של גזעים מעורבים תחזק את האימפריה. התבוללות, כך טען, תיטיב הן עם היהודים והן עם האימפריה האוסטרו-הונגרית.

אולי כדי למצוא צידוק לבחירתו בחילוניות ולניתוק הקשר עם הדת היהודית, וכדי להצדיק את שאיפתו להיות בן בית בתרבות אירופה המערבית, טען גומפלוביץ שחוק טבע הוא שגוזר על היהודים להתבולל. רק התבוללות תמנע עימותים בין מיעוטים דתיים, טען, עימותים המהווים סכנה חמורה בהרבה לאימפריה האוסטרו-הונגרית מאשר הניוון התרבותי בו שקועה אימפריה מתפוררת זו. לכן, למען שלמות האימפריה ולמען הסדר החברתי, סיכם גומפלוביץ, יהודים חייבים להתבולל. גומפלוביץ לא מצא סתירה בין דעתו זו לבין שיתוף הפעולה הפורה שלו עם האמריקאי לסטר פרנק וארד (Ward), שהאמין בעליונות הגזע הלבן. הוא פעל לפרסום ספרו של וארד, "סוציולוגיה טהורה", בגרמנית, ולפני מותו פעל לפרסום ספר נוסף של וארד.

גומפלוביץ היה פסימי לגבי הסיכוי לקדמה חברתית באמצעות פעולה חברתית: הוא טען שתחושת לכידותו של עם נובעת יותר מאילוצים כלכליים ומהשפעות תרבותיות וחברתיות מאשר מציוויים גזעיים. כמשפטן טען גומפלוביץ שמוסד המדינה הוא גילום אינטרסים ולא הגשמה של ערכים או תפיסה מוסרית, ושלשיקולים אתיים אין מקום בקביעת מדיניותה של מדינה המצויה בתהליכי התפשטות. ייתכן שכמהגר יהודי מפולין, זר וחסר ביטחון, ביקש גומפלוביץ להפגין נאמנות לאימפריה האוסטרו-הונגרית, שמצבה היה מעורער ונפיץ עקב ריבוי המיעוטים וחוסר היציבות הפוליטית. על כן ניסה לחזק את הלגליזם ואת מוסד המדינה ונמנע מלערער על עקרונות תורת הגזע, שהיוו את עקרונות היסוד של המדע בתקופתו; במקום זאת ניסה לשלב את תפיסת עולמו עם תורת הגזע. גומפלוביץ ביקש להוכיח כי דווקא נישואי תערובת הם המפתח לקִדמה גזעית.

צאצאיו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו השני של גומפלוביץ, ולדיסלב (לדיסלאוס), היה סוציולוג וחבר החברה האיגנית בוורשה. אחד מספריו, "מלכים משוגעים" (Obłąkani królowie, 1923), עסק, כיאה למורשת אביו, בשאלת התנוונותם של בני משפחת המלוכה האוסטרו-הונגרית. ולדיסלב פעל בשורות המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS) שהוקמה בסוף המאה ה-19 בלונדון, הרחק משלטונו הרודני של הצאר הרוסי ששלט בעת זו בפולין. לאחר הקמת פולין העצמאית היה ולדיסלב גומפלוביץ נציג דיפלומטי פולני בווינה, אך סולק ממשרתו עם עליית הימין לשלטון בפולין באמצע שנות השלושים.

בתקופת הכיבוש הגרמני בפולין פורסמו טוריו של ולדיסלב גומפלוביץ בעלונים מחתרתיים אנטי-גרמניים של ה"ארמייה לודובה", המחתרת הסוציאליסטית הפולנית האנטי גרמנית. בשמות העט בהם השתמש בפרסומיו הסוציאליסטיים, לא ביטא גומפלוביץ הבן ערגה למוצאו היהודי, למשנתו הסוציאליסטית או לעידן הנאורות, כי אם למדינת מוצאה של משפחתו: ולדיסלב קרקובסקי (קרקוב) ופרגרינוס ויסטולנסיס (Peregrinus הוא נתין רומאי חופשי, ונהר הוויסטולה הוא נהר הוויסלה החוצה את קרקוב ואת ורשה). ולדיסלב גומפלוביץ נפטר בוורשה בספטמבר 1942, בגיל 73, חודש לאחר גירושם של רבע מיליון יהודי ורשה לטרבלינקה. הוא נקבר בבית הקברות הקלוויניסטי בוורשה. כך הנציח, גם לאחר מותו, את חזון ההתבוללות של אביו.

אמונותיו הפוליטיות של גומפלוביץ' ואופיו הפולמוסני משכו סטודנטים פולנים ואיטלקים ואלה הפיצו את תורתו בפולין, איטליה, קרואטיה וצ'כיה. הוא פרסם את יצירותיו בגרמנית וכך השפיע גם במדינות דוברות גרמנית. גוסטב ראצנהופר (אנ') היה הבולט ביותר בין המושפעים מגומפלוביץ'.

עוד תלמיד של גומפלוביץ' היה מנואל גונזלס פראדה (אנ'). פראדה גר בפרו ומצא את התאוריות של גומפלוביץ' על סכסוך אתני שימושיות עבור הבנה של הכיבוש הספרדי של עמי הקצ'ואה במאה השש-עשרה, ועבור האופן בו המשיכו צאצאי הספרדים (וגם מהגרים אירופאים אחרים) להכפיף את העמים הילידיים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Grundriss Der Sociologie / קווי המתאר של סוציולוגיה. (1899), תורגם על ידי פרדריק ו' מור. 1975, הוצאת ארנו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לודוויג גומפלוביץ' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויליאם מ. ג'ונסטון, אוסטריה: היסטוריה אינטלקטואלית וחברתית, 1848-1938 (University of California Press, 1983), עמ' 175.