מבצע אסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבר שייח' נוראן בקיבוץ מגן. אתר מרכזי במבצע אסף
שלט הסבר על קבר שייח' נוראן בקיבוץ מגן
לוח תצפית בגבעת שייח' נוראן בקיבוץ מגן

מבצע אסף היה מבצע צבאי שקיים צה"ל במישור החוף של הנגב כנגד הצבא המצרי במהלך השלב השלישי של מלחמת העצמאות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מבצע יואב, הצבא המצרי ניסה לייצב קו הגנה לאורך קו באר שבע-עזה. ככל שמאמצי השלום הבינלאומיים העמיקו, שני הצדדים חשו כי המלחמה מתקרבת לסיומה, וקו הגנתי חזק יעזור למצרים לטעון לבעלות על רוב הנגב המערבי והדרומי, שכלל כמה יישובים ישראליים. בתוך כך, חיל המשלוח המצרי החל לחבור לכוחותיו בכיס פלוג'ה. המצרים תפסו את התלים שייח' נוראן, חירבת מאעין, תל אל-פארעה ותל ג'אמה, אשר היו נקודות אסטרטגיות אשר הפרידו בין כוחות צה"ל בבארי ונירים.

ישראל לעומת זאת, שאפה להסיג את הכוחות המצריים, לפני שהם יוכלו לבנות ולאייש ביצורים חזקים לאורך קו ההגנה החדש. אז, מבצע אסף תוכנן ובוצע החל מה-5 בנובמבר, שבועיים בלבד לאחר שהסתיים מבצע יואב. על מנת להפתיע את המגינים, יחידות צה"ל הועברו דרך באר שבע, זמן קצר לאחר שנכבשה, לאגף הדרומי של הצבא המצרי, ותקף צפונה (המצרים ציפו להתקפות מצפון והמזרח. מפקדי צה"ל החליטו למנוע את האיום המצרי על באר שבע ולבטל את ההפרדה שיצרו הכוחות המצריים. המשימה הוטלה על כוח בפיקודו של יצחק שדה, שבו נכללו גדוד הפשיטה 89 מחטיבה 8 וגדוד 13 מחטיבת גולני.

המבצע נקרא "מבצע אסף" על שם אסף שכנאי, שנפל שנה קודם לכן בראש כיתת פלמ"ח שאיבטחה את קו צינור המים ליד הכפר שועוט (כיום, מדרום לעין הבשור) שהיה בשטח המבצע.

המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע החל ב-5 בדצמבר 1948. על גדוד הפשיטה המשוריין 89, שיצא מגבולות, הוטל לכבוש את התילים ועל גדוד 13 של חטיבת גולני, שיצא מאורים, הוטל להתבסס על המשלטים ולהיערך להגנה. השלב הראשון התנהל בהצלחה וללא נפגעים; הגדוד המשוריין כבש ללא קושי את התילים והמצרים נדהמו וברחו, למעט בעבאסן (ממזרח לבני סוהילה) בה נכשלה התקפת ההסחה הישראלית.[1]

חיילי גולני התבססו בעיקר בשייח' נוראן (גבעה ועליה קבר שיח הנמצאת כיום בתוך קיבוץ מגן) ובחירבת מאעין (בין נירים וניר עוז)והתכוננו להתקפות המצרים.

למחרת, ביום 6 בדצמבר, החלו המצרים בהתקפות בלתי פוסקות על שייח' נוראן וחירבת מאעין מערבית לו; התקפות שלוו בהפגזות תותחים ומרגמות. המצרים השתמשו בפעם הראשונה בטנקים מסוג לוקסט M22. רוב ההתקפות היו על גבעת שייח' נוראן, שהייתה משלט אסטרטגי ששלט על כל השטח.

באחת ההתקפות פרץ טנק מצרי והגיע כמעט עד קבר השייח', אך נפגע מפגז פיא"ט וההתקפה נשברה. המצרים איבדו באותו יום חמישה טנקים וחיילים רבים. לחיילי גולני היו חמישה הרוגים. בלילה פונו הפצועים ונערכה התבססות והתבצרות לקראת יום הלחימה השלישי.

ב-7 בדצמבר חלה תפנית דרמטית בקרבות, שהטתה את ההצלחה לטובת צה"ל. בשעות הבוקר ריכזו המצרים כוח גדול של שריון ורגלים להתקפה מכרעת על שייח' נוראן וחירבת מאעין. הכוח היה מוסתר על ידי סוללת הרכבת הטורקית, אולם מטוס סיור מדגם פייפר גילה אותו והצניח את הידיעה לגדוד הפשיטה המשוריין. מיד התארגן הגדוד להתקפה.

לעזרת כוחות צה"ל הגיעו זחלים וג'יפים בשעה המתאימה כאשר הגדוד המצרי היה ערוך כבר במבנה קרבי והתכונן לצאת להתקפה. הזחלים והג'יפים פרצו מעורפם כשהם ממטירים אש לכל הכיוונים ושברו את גל ההתקפה המצרי. המצרים נפוצו לכל עבר כשהם משאירים בשטח יותר מ-100 הרוגים.

תוצאות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבצע נחשב לאחד המבצעים המבריקים ביותר של צה"ל במלחמת העצמאות.

ראש אג"ם, יגאל ידין, שלח באותו יום ליצחק שדה הודעה בלשון:" קבל את הערכתי על המבצע הנועז של גדוד הפשיטה נגד המצרים ביום ג' 7 בדצמבר 1948".

מבצע אסף השיג את מטרתו. תוכניות המצרים השתבשו והוכשרה הקרקע למבצע חורב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950.
  • תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות, 1959.
  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, ע"מ 243 - 245.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן גזית, מתקפת תלים, ככה זה - עיתון תושבי המועצה האזורית אשכול, גיליון מס' 80, עמ' 24, 3 באוגוסט 2010