לי בראקט
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1915 לוס אנג'לס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 במרץ 1978 (בגיל 62) לנקסטר, ארצות הברית |
| שם לידה |
Leigh Douglass Brackett |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית העלמין קינזמן החדש |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
מדע בדיוני, אופרת חלל, מערבון, רומן פשע, רומן פלנטרי |
| יצירות בולטות |
אריק ג'ון סטארק |
| בן או בת זוג |
אדמונד המילטון (1946–1977) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לי דאגלס בראקט (באנגלית: Leigh Douglas Brackett, מוכרת בשם לי בראקט; 7 בדצמבר 1915 - 18 במרץ 1978) הייתה סופרת מדע בדיוני אמריקאית. בראקט פעלה מתחילת שנות הארבעים עד מותה ב-1978[1]. היא כתבה למעלה מ-50 סיפורים קצרים, רומנים ותסריטים. אהבתה הגדולה של לי הייתה מדע בדיוני, אך היא כתבה גם ספרי מסתורין ומערבונים. בראקט הייתה בין הסופרות היחידות בתקופתה שכתבו ספרי מדע בדיוני, ובזכות הצלחתה בתחום עזרה לשנות את האמונה שנשים לא אמורות להתעניין או לאהוב מדע בדיוני. היצירות הידועות שלה כוללות סדרת רומנים על הדמות אריק ג'ון סטארק (אנ'), ספר המסתורין "No good from a corpse" והרומן "The long tomorrow", שבעזרתו הצליחה להגיע לסבב הגמר בפרס הוגו. בנוסף, כתבה בראקט תסריטים ל-16 סרטים, ביניהם: אל דוראדו, ריו בראבו, הטארי! (אנ'), ומלחמת הכוכבים - פרק 5: האימפריה מכה שנית. בראקט נפטרה בגיל 63 מסרטן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לי דאגלס בראקט נולדה ב– 7 בדצמבר 1915, בלוס אנג'לס, קליפורניה. בת יחידה להוריה, פראנקלין ומרגרט בראקט. עוד בטרם מלאו לה שלוש שנים, אביה נפטר מהשפעת הספרדית, ובראקט ואימהּ עברו לגור עם סבה וסבתה של בראקט. כשהייתה בת שמונה קראה את הספר “The God of Mars" של אדגר רייס בוראוס (אנ'). דרך הספר הזה נחשפה לעולם המדע הבדיוני והתאהבה בו. בגיל 13 החלה בראקט לכתוב סיפורים ולשלוח אותם לעורכים. לקח מעל עשר שנים עד שפורסמה אחת מהעבודות שלה. לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון, הייתה לבראקט אפשרות ללמוד במכללה בעזרת מלגה, אך היא סירבה להצעה זו והחליטה להתחיל קריירה כסופרת, על אף התנגדות משפחתה. ב-1940 הכירה בראקט את אדמונד המילטון, שגם היה סופר מדע בדיוני, והשניים התחתנו ב-1946. יחד עברו לגור בקינסמן, אוהיו. לא נולדו להם ילדים. בראקט נפטרה מסרטן ב–18 במרץ 1978, בלנקסטר, קליפורניה, בגיל 63.[2]
דרכה הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־1939 הצטרפה בראקט לאגודת פנטזיית המדע של לוס אנג'לס (אנ')[3]. שם הכירה מגוון סופרים כגון ריי ברדבורי ורוברט היינליין. רבים מהם הפכו ברבות הימים לחבריה טובים, איתם בילתה זמן רב במהלך חייה. כחברה בארגון החלה בראקט להתעמק יותר במדע בדיוני. היא החלה לשלוח סיפורים קצרים שכתבה למספר מגזינים שקראה בילדותה, אך סיפוריה נדחו על ידי המגזינים ולא פורסמו. בהמשך הכירה בראקט את הסופר הנרי קאטנר ואחר כך גם את בת זוגו, הסופרת סי. אל מור, והם יעצו לה והפעילו בעבורה קשרים בתחום המדע הבדיוני, היבטים שסייעו לכתיבתה ועזרו לקריירה שלה בתחום להתחיל. שנה לאחר הצטרפותה לארגון פרסמה בראקט שני סיפורים קצרים במגזין. אף שהתחילה לראות הצלחה כסופרת מדע בדיוני, נאלצה בראקט לכתוב גם ספרי מסתורין לפרנסתה. בראקט כתבה שבעה סיפורי מסתורין במהלך הקריירה שלה. את הראשון פרסמה ב-1942, סיפור קצר בשם ”Murder in the family". ב־1944 פרסמה את סיפור המסתורין ”No good from a corpse". סיפור זה תפש את תשומת הלב של הבמאי והמפיק ההוליוודי הווארד הוקס, וכך החלה בראקט קריירה נוספת כתסריטאית לסרטי קולנוע. בראקט כתבה עם ויליאם פוקנר תסריט לסרט התרדמה הגדולה שיצא בשנת 1946. היא המשיכה לעבוד עם הוקס במשך מספר שנים, במהלכן לקחה הפסקה מכתיבת סיפורי מדע בדיוני. [4] בשנות החמישים חזרה בראקט לכתוב סיפורי מדע בדיוני, החלה להתרכז בסיפורי אופרות חלל, ופרסמה רצף של רומנים בז'אנר, כגון: The big jump, The Starmen, ו-!Alpha centauri - Or die. אחד מסיפוריה, ”The Long Tomorrow", אפילו הגיע לגמר "רומן השנה" של פרסי הוגו, ובכך הייתה לאישה הראשונה שהצליחה לעשות זאת. לאחר 1955 חזרה בעיקר לכתוב תסריטים לסרטי מסתורין ומערבונים, אך המשיכה לכתוב ספרי מדע בדיוני. ב-1963 זכה מערבון שכתבה, "Follow the Free Wind", בפרס ספאר (אנ') ל״מערבון השנה״.
פעילות מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב סיפוריה של בראקט פורסמו במהלך הקריירה שלה במגזינים שונים ולא כספרים. בין השנים 1939 ל-1974 היא פרסמה מעל לחמישים סיפורים ורומנים ב־13 מגזינים, רבים מהם היו אופרות חלל ורומנטיקה פלנטרית. סיפוריה של בראקט עזרו לעצב ולשנות את הז'אנרים האלה. ניתן למצוא את השפעתה של בראקט בז'אנרים הללו גם שנים אחרי מותה. מעריציה של בראקט אפילו נתנו לה את הכינוי "מלכת אופרות החלל". ז'אנר זה נחשב לגברי, מפני שנשים לא היו אמורות לאהוב או להתעניין בטכנולוגיה, בחלל או בעתידנות. בראקט נלחמה נגד סטריאוטיפ זה, כתבה ופרסמה את סיפוריה, ועודדה נשים אחרות לעשות זאת גם. נוסף על כך, מפני שהז'אנר נשלט ברובו על ידי גברים, רב הדמויות הנשיות בסיפורי המדע הבדיוני של התקופה היו מאוד סטריאוטיפיות, ובדרך כלל הוצגו כפחדניות, חלשות, או מטומטמות. בראקט לא כתבה על נשים כאלה בסיפוריה. אף על פי שרוב הדמויות הראשיות בסיפוריה היו גברים, בראקט שילבה בסיפוריה נשים דומיננטיות וחזקות. עבודת הספרים המוכרת ביותר שלה הם סיפוריו של אריק ג'ון סטארק. דמותו מופיעה בשישה מהסיפורים של בראקט. את שני הסיפורים הראשונים עליו, "Enchantress of Venus" ו–"Queen of the Martian Catabombs", כתבה ב-1949, ואת ”Black Amazon of Mars" ב־1951. בשנות השבעים היא חזרה לכתוב עליו, והוציאה סדרה של שלושה רומנים בהם כיכב בשם "The book of skeith". [5] בסיכומו של דבר, הייתה לבראקט גם קריירה מוצלחת כתסריטאית. במהלך חייה היא כתבה תסריטים לסרטים רבים, ואת הגרסה הראשונה לתסריט הסרט מלחמת הכוכבים - פרק 5: האימפריה מכה שנית, אותו השלימה זמן קצר לפני שאושפזה בבית החולים בשל מחלת הסרטן, ממנה נפטרה כמה שבועות לאחר מכן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לי בראקט, ברשת החברתית Goodreads- לי בראקט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי לי בראקט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לוס אנג'לס טיימס, Screewriter Leigh Brackett Succumbs to Cancer at 60, archive.today, 24 במרץ 1978 (באנגלית)
- ^ Tanya Carelli, Brackett, Leigh (1915–1978), Encyclopedia.com, לא צוין
- ^ "פנטזיית מדע", באנגלית Science fantasy, היא סוגה המשלבת פנטזיה ומדע בדיוני.
- ^ Andrew Liptak, Leigh Brackett's Planetary Romances, Kirkus Reviews, 28 למרץ, 2013
- ^ לא צוין, Brackett, Leigh, The Encyclopedia of Science fiction, לא צוין, אך העדכון האחרון של העמוד היה ב-12 בספטמבר, 2022