לסלו לדאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לסלו לדאני
Ladányi László.jpg
לידה 24 באוקטובר 1907
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בינואר 1992 (בגיל 84)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, משורר ומחזאי
פרסים והוקרה פרס נורדאו, פרס הרצל
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לסלו לדאניהונגרית: Ladányi László‏; 24 באוקטובר 1907, בודפשט8 בינואר 1992, תל אביב) היה משורר, סופר ומחזאי יהודי הונגרי-ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלו לדאני נולד בבודפשט, בירת הונגריה. כבר בגיל צעיר זכה להוקרה כסופר. עלה לישראל בגיל 50 והמשיך לכתוב לעיתונים בארץ ובחו"ל בשפה ההונגרית. בהונגריה כתב בעיקר שירים ומחזות ועם עלייתו לישראל עבר לז'אנר חדש בכתיבתו, בדמות פרוזה, סיפורים ורומנים קצרים.
מבקריו השונים מעידים על סגנונו החדשני וכתיבתו המגוונת, המצטיינת בראייה ריאליסטית וסמליות פיוטית משולבות בתכנים ליריים ופילוסופיים. המוטיב החוזר ברבים מסיפוריו הוא האדם הנסחף בזרם הגורל העיוור בצילה המאיים של המלחמה, תוך כיסופים מתמידים לשמחה וליופי. מנגד, כתביו הסאטיריים השזורים בהומור דק מעידים על אהבתו לחיים, תוך אמונתו בניצחון ההומניזם והשכל הישר.

חייו ופועלו בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1925 סיים לדאני בגרות בבית הספר התיכון שליד האקדמיה למסחר בבודפשט. כישרון כתיבתו ניכר כבר בנעוריו. שירו הראשון התפרסם בשנת 1923 בעיתון הספרותי – "Új Századok" (המאה החדשה) בבודפשט. לאחר מכן שיריו הופיעו בקביעות בכתבי העת שבבירה. משנת 1936 עד 1949 היה כתב השבועון לספרות יפה בהונגריה - "(Új Idők (1894-1949" (זמנים חדשים)[1] שפרסם את שיריו בקביעות[2]. בשנת 1942 נכלל שירו באנתולוגיה "Száz év zsidó magyar költői” (מאה שנות כתיבה של משוררים יהודים הונגרים).
בשנת 1940 ראה אור קובץ שיריו הראשון – "Az éjszaka csodája" (פלאי הלילה). באותה שנה, 1940, בתקופת מלחמת עולם השנייה, גויס כיהודי לשירות העבודה ההונגרי למשך כחמש שנים לסירוגין. בפברואר 1943 קיבל חופשה ליום אחד, לחתונתו עם אדית אוטשי (Utassy Edit) אשר לה היה נשוי עד יום מותו. תקופה קשה זו של חייו, הוא מתאר בשירים רבים וכן ברומן האוטוביוגרפי – "סחרחרת חיי". עברו עליו שנים ארוכות של השפלות מצד מפקדיו, עבודה פיזית קשה, רעב וקור, געגועים לבית ולאשתו – אהובת חייו. בסוף שנת 1944, כשהונגריה הייתה כבר תחת הכיבוש הנאצי והפלוגה שלו הייתה ברומניה, הצליח לברוח, להתחבא בכפרים וכך ניצל ממוות.

עם שובו הביתה בשנת 1945, לאחר המלחמה, גילה שרק אחותו ואשתו שרדו, ואילו הוריו ורבים מבני משפחתו נרצחו.

עם היווסדה של אגודת הסופרים ההונגרית בשנת 1945 התקבל לסלו לדאני כחבר מן המניין. הוא פרסם שירים, כתבות, מחזות וסיפורי ילדים בחרוזים. בשנת 1953 הועלה מחזה בשלוש מערכות בחרוזים מפרי עטו בתיאטרון Madách בבודפשט וזכה להצלחה רבה. רבים מיצירותיו שודרו ברדיו[3][4], ביניהם דרמה מוזיקלית לרדיו בשלוש מערכות, דרמה סטירית בחרוזים, מערכונים קצרים, שירים ועיבודים לדרמה של יצירות שונות.
בעקבות תלאות המרד ההונגרי של 1956[5], עזב לסלו לדאני את הונגריה, כמו גם סופרים הונגרים אחרים שלא יכלו לשאת עוד את מגבלות חופש הכתיבה של השלטון הקומוניסטי. במאי 1957, יחד עם רעייתו אדית ובתו אוה, עלה לישראל, שבה חי עם משפחתו עד יום מותו.

חייו ופועלו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות בישראל עסק לסלו לדאני בצילום לפרנסתו. צילומיו זכו בפרסים והוצגו בתערוכות בבית העיתונאים על שם סוקולוב. בשנים 1977-1967 עבד במשרד התקשורת כשרטט טכני.
לצד עיסוקיו האחרים בישראל, המשיך בפעילותו הספרותית בשפה ההונגרית, מאות סיפורים קצרים ורומנים בהמשכים מפרי עטו הופיעו בקביעות במדורים הספרותיים של העיתונות הישראלית בשפה ההונגרית - ביומון "Új Kelet" (מזרח חדש), בשבועון "A hét" (השבוע) וברבעון לספרות, אומנות וחברה "Kútfő" (מעיין). כמו כן, הוא תרגם סיפורים קצרים מעברית ומאנגלית לעיתונות ההונגרית.

בשנת 1957 התקבל כחבר ב"אגודת הסופרים ההונגריים הגולים" (Hungarian Writers Association Abroad) שמקום מושבה היה בלונדון. פרסם סיפורים קצרים[6][7][8], שירים[9][10] וכתבות בחו"ל בשפה ההונגרית. בין השאר, יצירותיו פורסמו במשך כעשרים וחמש שנה בעיתון הספרותי של סופרים הונגרים גולים "Irodalmi Újság"[11] אשר יצא לאור בלונדון ומאוחר יותר בפריס. לדאני פעל גם ככתב חוץ ישראלי של העיתון, בשנת 1961 תיעד את משפט אייכמן בסדרת כתבות. סיפורים קצרים מפרי עטו ראו אור במדור הספרותי של העיתון "Népszava"[12] (קול העם) הלונדוני וכן בירחון "Látóhatár" (אופק) במינכן.

בשנת 1971 זכה לסלו לדאני בפרס הרצל ובשנת 1975 בפרס נורדאו עבור פעילותו הספרותית. בשנת 1970 נתקבל לשורות אגודת הסופרים בישראל. סיפורים מפרי עטו תורגמו לעברית ופורסמו במדורים הספרותיים של העיתונות העברית הישראלית וכן בירחון ספרותי. בשנת 1970 שולב סיפורו הקצר "הפליט" באנתולוגיה של סופרים עולים "בגבולם" בהוצאת עקד. בשנת 1989 פורסם שירו "אוטוביוגרפיה קצרה" בתרגומו של איתמר יעוז-קסט במהדורה דו לשונית של הספר "צבי הפלאות" כרך 3. פורסמו ספריו הן בהונגרית והן בעברית.

נפטר בגיל 84. לאחר מותו נערך ערב לזכרו בהנחיית אליהו גלאור בלשכת נורדאו בתל אביב, סניף "בני ברית" של יוצאי הונגריה. בערב זה ובערבים ספרותיים נוספים, אשר הוקדשו ליצירותיו, הוקראו שירים מפרי עטו.

לסלו לדאני, קריקטורה

על מצבתו מילות השיר שכתב:

גביר חלומות, עני ממעש.
זרע לרוח, רחק מכעס
ועד שהבשיל למעשים,
חלפו, נגוזו החיים...

בתרגומו של יעקב גת

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Az éjszaka csodája (פלאי הלילה), קובץ שירים, 1940 בודפשט;
  • Élet és halál között (בין חיים למוות), שיר בפרוזה, 1962;
  • Tűzözön (מבול האש), קובץ סיפורים קצרים, איורים: אוה לדאני - בתו, 1968 תל אביב;
  • חלון ברקיע, קובץ סיפורים קצרים, תרגמו מהונגרית: יעקב גת, אלי נצר, יהודית אופיר וזאב ברקאי, איורים: אוה לדאני - בתו, 1974 הוצאת מסדה, תל אביב;
  • A lángoló özvegy (האלמנה הלוהטת), רומן הומוריסטי וסיפורים קצרים, איורים: אוה לדאני דורי – בתו, 1980 תל אביב;
  • Őszi verőfény (בוהק סתווי), קובץ שירים, 1982 תל אביב;
  • Látomás a falnál (חזיון ליד הכותל), רומן וסיפורים קצרים, 1984 תל אביב;
  • Barátom a dzsinn (ידידי השד), סיפורים קצרים, הומורסקות, שירים, 1985 תל אביב;
  • Életem körhintája (סחרחרת חיי), רומן וסיפורים קצרים, 1987 תל אביב;
  • Francia négyes (רביעייה צרפתית), סיפורים קצרים ושירים, 1989 תל אביב;
  • A lángoló özvegy (האלמנה הלוהטת), רומן וסיפורים קצרים, 1990 בודפשט;
  • גן הפרחים של אלכס, קובץ סיפורים קצרים, תרגמו מהונגרית: אלי נצר ויעקב גת, 1994 הוצאת עקד תל אביב;

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסלו לדאני (משמאל) מקבל פרס הרצל לספרות יפה מפרופ' יהודה אליצור.
באותה שנה קבלו את הפרס גם פרופ' עזרא פליישר, יוסף לפיד וחנה מרון (יושבת משמאל).
יום עצמאות ה'תשל"א 1971.

1971- פרס הרצל לספרות ושירה[13][14].
1975- פרס נורדאו לספרות[15].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ביקורת על ספרו של לדאני "חלון ברקיע", ענת פיינברג, מאזנים, 1974.
  • ביקורת ספרותית על ספרו של לסלו לדאני "האלמנה הלוהטת" שהתפרסם ב-"Newyorki figyelő" – ניו יורק, 19 ביולי 1980.
  • מאמר בנושא שיריו של לדאני, סגנונו הספרותי ועל קובץ שיריו "בוהק סתווי" שהתפרסם ב-"Új Kelet" – תל אביב, 29 בינואר 1982.
  • מאמר לזכרו של לדאני, על פועלו הספרותי בחייו שהתפרסם ב-"Új Kelet" – תל אביב, 7 בפברואר 1992.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבועון הונגרי לספרות יפה ולאומנות, שיצא לאור לראשונה בשנת 1894. עם השנים היה לשבועון הספרותי הנפוץ ביותר במדינה אשר פרסם את יצירותיהם של סופרים ומשוררים מן השורה הראשונה. העיתון נסגר בשנת 1949.
  2. ^ רשימת השירים שפורסמו בשבועון Új Idők
  3. ^ לקסיקון הרדיו ההונגרי
  4. ^ לקסיקון הרדיו ההונגרי
  5. ^ YouTube: Hungarian Revolt 1956
  6. ^ סיפור קצר שהתפרסם בירחון "Irodalmi Újság" – פריס, 1 בנובמבר 1962, עמוד 7.
  7. ^ סיפור קצר שהתפרסם בירחון "Irodalmi Újság" – פריס, 1 ביולי 1963, עמוד 7.
  8. ^ סיפור קצר שהתפרסם בירחון "Irodalmi Újság" – פריס, 1 במרץ 1966, עמוד 7.
  9. ^ שיר שהתפרסם בירחון "Irodalmi Újság" – לונדון, 15 באוגוסט 1959, עמוד 6.
  10. ^ שיר שהתפרסם בירחון "Irodalmi Újság" – פריס, 1 ביולי 1965, עמוד 6.
  11. ^ ירחון ספרותי שהתחיל דרכו בהונגריה בשנת 1950. בשנת 1956 העיתון שימש קרקע להכנת המרד ההונגרי, על כן הוא נסגר ועורכיו, יחד עם סופרים אחרים, נאלצו לעבור למערב אירופה.
    בשנת 1957 יצא העיתון לאור מחדש בווינה ולאחר מכן בלונדון, בתמיכתו הכספית של Congress for Cultural Freedom האמריקאי. הוא הפך לעיתון ספרותי של כלל הסופרים ההונגרים הגולים. בשנת 1962 עבר העיתון לפריס. בשנת 1989 חזר להתפרסם בבודפשט, אך נסגר לאחר שתי מהדורות.
  12. ^ עיתון שיצא לאור בלונדון, בשפה ההונגרית בעריכתה של הפוליטיקאית הגולה Kéthly Anna (קטלי אנה) בשנים 1964-1957.
  13. ^ כתבה - "נקבעו חתני פרס הרצל", 9 באפריל 1971, עיתון "דבר".
  14. ^ כתבה - "חולקו פרסי הרצל", 2 במאי 1971, עיתון "דבר".
  15. ^ כתבה - "פרסים לספרות ואמנות", 29 בנובמבר 1946, עיתון "משמר".