מגילת תענית

מגילת תענית היא מגילה קצרה בשפה הארמית שחוברה בסוף ימי בית שני ומונה כ-35 ימים שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים ולכן אין להתענות בהם, לפניהם ולאחריהם (על פי הגמרא במסכת ראש השנה דף י"ט ע"א), ובחלקם נאסר אפילו להספיד את המת. המאורעות המשמחים שהמגילה עוסקת בהם משתרעים על-פני כ-500 שנה - מימי עזרא ונחמיה, במאה ה-5 לפני הספירה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. על רבים מהמאורעות הללו אין בידינו מידע היסטורי נאות.

בכל כתבי-היד של המגילה, וכן גם בציטוטי המגילה בתלמוד, מצורף תמיד לטקסט הארמי של המגילה פירוש בעברית המכונה סכוליון ("ביאור" ביוונית). פירוש זה מסביר בהרחבה את אופי המאורע המתואר במגילה בלשון לקונית. ככל הנראה, הסכוליון שבידינו מורכב משתי גרסאות שונות, ואף סותרות לפעמים, שנכתבו לאחר חורבן הבית.

בימי השמחה שבמגילה נכללים חנוכה, פורים, ט"ו באב ועוד. גם ג' בתשרי וי"ג באדר נכללים במגילת תענית כימי שמחה, ורק מאוחר יותר נקבעו כימי תענית (צום גדליה ותענית אסתר, בהתאמה), כנהוג בימינו. איסורי התענית של מגילת תענית נשמרו עד סוף תקופת התנאים, ובמאה ה-3 חדלו לנהוג לפיה. איסורי התענית הנוהגים עד ימינו הם אלה העוסקים בחנוכה, בפורים ובראש חודש.

התלמוד ביטל את איסורי מגילת תענית, ונמק זאת מפני שמרוב צרות שהחלו בגלות, אין הרגשת תודה של העם כלפי ה' על הצלה מהצרות הקודמות.

בנוגע לזהותו של כותב המגילה חלוקות הדעות:

• מקור תנאי המצוטט בתלמוד הבבלי (שבת יג) מייחס את כתיבתה לחנניה בן חזקיה.
• מסורת מימי הגאונים מייחסת את כתיבתה לזקני בית הלל ובית שמאי, כשבאו לבקר את חנניה החולה.
• מקורות אחרים מייחסים את כתיבתה לבנו של חנניה בן חזקיה, אלעזר בן חנניה, שהיה מראשי המורדים ברומאים.

לקריאה נוספת

• ורד נעם, מגילת תענית - הנוסחים, פשרם ותולדותיהם בצרוף מהדורה בקורתית, הוצאת יד בן צבי, תשס"ד.

קישורים חיצוניים

• כל המגילה עם מפרשים

מהדורת אינטרנט מעוצבת, ‏מגילת תענית, באתר "דעת" מגילת תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"