מגנוס השני, מלך נורווגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האראלד השני
Magnús Haraldsson
לידה 1048
פטירה 28 באפריל 1069 (בגיל 21 בערך)
נידארוס, נורווגיה
שם מלא מגנוס האראלדסון
מדינה נורווגיהנורווגיה  נורווגיה
מקום קבורה קתדרלת נידארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת הרדרדה
אב האראלד השלישי
אם תורה תורברגסדאטר
צאצאים הוקון
מלך נורווגיה
106628 באפריל 1069
(כ־3 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מגנוס האראלדסוןנורדית עתיקה: Magnús Haraldsson;‏ 104828 באפריל 1069) היה מלך נורווגיה מ-1066 ועד מותו, בשיתוף עם אחיו אולף מ-1067. מגנוס לא נכלל ברשימות מלכי נורווגיה עד לעת החדשה, אך לאחר מכן הוא הוכנס לרשימות תחת השם מגנוס השני.

כבנו של האראלד השלישי הוא מונה להיות המנהיג הסמלי של המשלחת שיצאה אל הים האירי בעודו ילד. נראה היה שהוא סייע לשליט הוולשי גרופיד' אפ ל'ואלין ולאלפגר, רוזן מרסיה, במאבקיהם כנגד האנגלים, למרות שייעודו העיקרי היה השגת שליטה על אורקני. מאוחר יותר הוא התלווה לאביו במערכה שלו כנגד דנמרק ב-1062 והוא מונה להיות עוצר ומלך לפני יציאתו של אביו לפלישה לאנגליה ב-1066. לאחר מכן מלך מגנוס לבדו לתקופה קצרה על נורווגיה, עד אשר שב אחיו הצעיר אולף מאנגליה ב-1067.

מגנוס ואולף מלכו כמלכים שותפים לאחר שובו של זה האחרון לנורווגיה, אך שלוש שנים לאחר עלייתו לכס המלכות חלה מגנוס השני ומת. עקב כך הופחת ערכה של תקופת מלכותו בהיסטוריה המאוחרת יותר. למגנוס היה בן אחד בלבד, הוקון מגנוססון, שמלך לזמן קצר לאחר אולף, אך מת בצעירותו מבלי להעמיד צאצאים.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגנוס נולד ב-1048 או 1049. הוא היה הבכור מבין שני בניהם של האראלד השלישי ושל רעייתו, תורה תורברגסדאטר. אין בנמצא שירת חצר שנכתבה עליו והוא מופיע רק בקצרה בסאגות הנורדיות. החיבור "ההיסטוריה של מלכי נורווגיה על פי אגריפ" (Ágrip af Nóregskonungasögum) מתאר אותו כ"גבר יפה תואר". בעוד שהוא לא מוזכר במקומות אחרים בסאגות, הוא מופיע במקורות בריטים בני התקופה בערך בשנת 1058 כמנהיג המשלחת הנורווגית לים האירי.

המשלחת למערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1058 עמד מגנוס בראש המשלחת אל הים האירי, שמטרתה הייתה להרחיב את השליטה הנורווגית באזור. הנורווגים צידדו בפלג שהתנגד למלך הנורדי-גאלי, אגמרקק מק רגנייל. נראה היה שהמשלחת גם העניקה תמיכה לענף של שושלת איבר הנורדית-גאלית שהתנגדה למלך האירי, דיארמייט מק נה מבו. מגנוס פיקד על צי, שבנוסף מנורווגיה, גויסו אנשיו מאורקני, מהאיים ההברידיים ומממלכת דבלין. כוחותיו פעלו מאוחר יותר בוויילס וככל הנראה באנגליה והכרוניקן האנגלי, ג'ון מווסטר, מחבר את פעילותו של צי זה (לצדו של המנהיג הוולשי, גרופיד' אפ ל'ואלין) עם שובו מגלות של אלפגר, רוזן מרסייה. הכרוניקה דברי ימי טיגרנאך מרחיקה לכת אף יותר וטוענת שמטרתו של מגנוס הייתה לתפוס את השלטון באנגליה, אך טענה זו לא נתמכת במקורות הוולשים והאנגלים.

המערכה שבראשה עמד מגנוס הייתה ככל הנראה חלק מתוכניותיו של אביו לפלוש לאנגליה, שכן שליטה על ממלכת האיים הייתה מספקת לו כוחות צבאיים נוספים. ההיסטוריון קלי דה-וירס הוסיף וטען שככל הנראה רצה האראלד לבחון את המצב באנגליה לפני קיומה של פלישה אפשרית, רק כדי להגיע למסקנה שהוא לא יוכל לנהל בו זמנית מלחמה באנגליה ומלחמה כנגד דנמרק. משלחתו של מגנוס לא ביצעה נחיתה משמעותית כלשהי על היבשה, אך עבור המלך האנגלי אדוארד המודה, היה זה סימן לחידוש השאיפות הנורווגיות, שכן האראלד השלישי ראה עצמו יורשו החוקי של אדוארד. באותה עת, עליית כוחם של גודווין, רוזן וסקס ושל בניו, במיוחד הרולד גודווינסון, החלה להוות איום על תביעתו של האראלד.

מנגד, טוען ההיסטוריון אלכס וולף שיעדה של המשלחת היה מלכתחילה אורקני ושבמסגרת חיפוש אחר שלל היא המשיכה אל הים האירי ובצירוף מקרים סתמי הזדמן למגנוס לבצע את פשיטותיו עם אלפגר. שנת מותו המדויקת של תורפין זיגרודסון, רוזן אורקני, לא מתועדת בשום מקור, למעט העובדה שב"סאגה של אורקני" מצוין שמותו אירע במהלך ימיו האחרונים של האראלד השלישי. לפיכך, ייתכן שמותו של תורפין עורר את יציאת משלחתו של מגנוס ומסעה של המשלחת הייתה הזדמנות שבה פול וארלנד תורפינסון, יורשיו של תורפין על כס הרוזנות, נכנעו להאראלד. וולף גם טען שמגנוס עשוי היה לקחת חלק במלחמה שהתנהלה בסקוטלנד בין השנים 10571058 וייתכן שהוא העניק תמיכה למייל קולים מק דונכדה במאבקו כנגד לולאך, מלך סקוטלנד.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגנוס התלווה למערכה של אביו האראלד כנגד דנמרק ב-1062. בדרכו לדנמרק, התנגש הצי של האראלד עם הצי של סוון השני, מלך דנמרק בקרב הימי הגדול בניסה, שהסתיים בניצחון נורווגי. ב-1066, לאחר שסוכמו תנאי השלום עם סוון, יצא האראלד למסע הכיבוש של אנגליה מידיו של הרולד גודווינסון. לפני יציאתו לדרך, הוא מינה את מגנוס להיות עוצר הממלכה בהיעדרו ולקח אתו את בנו הצעיר, אולף. לאחר הצלחה ראשונית בקרב פולפורד, הובס האראלד ונהרג על יד הרולד בקרב גשר סטמפורד. אולף שרד את הקרב ושב בראשית 1067 לנורווגיה עם שארית הפליטה של הכוחות והוכרז כמלך וכשליט שותף יחד עם אחיו מגנוס.

למרות שהכוונה הייתה ששני האחים ימשלו בממלכה יחדיו ללא חלוקתה, בפועל משל אולף על ויקן (החלק הדרום-מזרחי של נורווגיה) בעוד שמגנוס שלט על אופלד ועל טרונדלג (חלקה המרכזי של נורווגיה), בנוסף למערב ולצפון הממלכה. למרות חלוקה זו, לא ניתן היה להבחין בסימנים של עוינות בין האחים ונראה היה שיחסיהם היו מושתתים על ברית שלום.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמלאו פחות משלוש שנים לעלייתו לכס המלכות, חלה מגנוס השני ומת בנידארוס (טרונדהיים) ב-28 באפריל 1069. הסאגות מעלות השערה שהוא מת ממחלת הגזזת, אך חוקרים מודרניים טוענים שייתכן שהוא מת מארגוטיזם (הרעלה מפטריות ארגוט). סנורי סטורלוסון מאזכר בקצרה בסאגה על האראלד השלישי שמגנוס היה "מלך ידידותי ושעמו קונן על מותו".

ערכה של תקופת מלכותו של מגנוס הומעטה בדפי ההיסטוריה המאוחרת יותר עקב משכה הקצר ובשל העובדה שברובה מלך מגנוס בשיתוף עם אחיו. תקופת מלכותו הארוכה של אולף גם היא תרמה להעמדת מלכותו של מגנוס בצל, בשילוב עם העובדה ששושלות המלוכה הנורווגיות המאוחרות יותר היו צאצאיו (או טענו להיות כאלה) של אולף.

המלך הנורווגי הידוע כיום בשם מגנוס השישי (הראשון מבין מלכי נורווגיה שידוע שעשה שימוש במספור מלכותי), קרא לעצמו במסמכים בשפה הלטינית בני תקופתו בשם "מגנוס הרביעי, ובכך הותיר את מגנוס השני בשמו הפרטי ובפטרונים שלו "מגנוס האראלדסון". עם שינוי במערכת המספור המלכותי בעת החדשה, מכונה כיום מגנוס האראלדסון בשם "מגנוס השני".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

למגנוס היה בן, הוקון מגנוססון, שככל הנראה נולד באותה שנה בה מת אביו. ב-1093 המשיך הוקון לטעון לעצמו את מה שהוא החשיב כחלקו בממלכה (כיורשו של אביו), כאשר דודו אולף מת והוא חלק את הממלכה עם בן דודו, מגנוס השלישי (בנו של אולף). בדומה לתקופת מלכותו של אביו, גם מלכותו של הוקון הסתיימה באופן פתאומי לאחר זמן קצר והוא מת בצעירותו ב-1095.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]