מוח בצנצנת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מוח בבור שמאמין שהוא הולך

בפילוסופיה, המוח במיכל ( 'BIV = 'brain in vat ) הוא תרחיש המשמש במגוון ניסויים מחשבתיים שנועדו לתאר תפיסות אנושיות של ידע, מציאות, אמת, מוח, תודעה ומשמעות. זוהי גרסה מודרנית של ניסוי המחשבה השד המרושע של רנה דקארט, שנוצרה על ידי גילברט הרמן.[1] בסיפורי מדע בדיוני רבים מתואר תרחיש שבו מדען מטורף, מכונה או ישות אחרת מסירים מוח של אדם מהגוף, מאחסנים אותו במיכל עם נוזל מקיים חיים ומחברים את הנוירונים שלו באמצעות חוטים למחשב-על שיספק לו דחפים חשמליים זהים לאלו שהמוח מקבל בדרך כלל.[2] בסיפורים כאלה המחשב מדמה מציאות (כולל תגובות מתאימות לפלט של המוח עצמו) והמוח "חסר הגוף" ממשיך לחוות חוויות מודעות נורמליות לחלוטין, כמו אלה של אדם עם מוח המחובר לגוף, למרות שאין לו קשר לחפצים או אירועים בעולם האמיתי.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הנפוץ ביותר בתרחיש המוח-בצנצנת הוא כטיעון לספקנות פילוסופית[3] ולסוליפיזם.

גרסתו הבסיסית של הטיעון היא: מכיוון שהמוח בצנצנת נותן ומקבל בדיוק את אותם דחפים כמו מוח בגולגולת, ומכיוון שזו הדרך היחידה שלו ליצור אינטראקציה עם הסביבה שלו, אז מנקודת המבט של המוח הזה לא ניתן לקבוע אם הוא נמצא בגולגולת או בצנצנת. אולם במקרה של מוח בגוף, רוב האמונות של האדם עשויות להיות נכונות (אם הוא מאמין, למשל, שהוא הולך ברחוב, או אוכל גלידה) ובמקרה של מוח בצנצנת האמונות שלו שקריות. משמעות הטיעון היא שאם אדם לא יכול לדעת אם הוא מוח בצנצנת אז אין דרך לדעת אם רוב האמונות שלנו עשויות להיות שגויות לחלוטין. מכיוון שבאופן עקרוני אדם לא יכול לשלול את האפשרות שהוא מוח בצנצנת, אין לו דרך לבסס עובדתית שום דבר מהדברים שהוא מאמין בהם.

טיעון ספקני יטען שלא רק שאין דרך לבסס אמונות, אין דרך לדעת שום דבר וזה מעלה שאלות לגבי ההגדרה של ידע.

פילוסופים נוספים עסקו בתפיסה חושית והעלו את השאלה האם מוח בצנצנת לוקה באשליות[4] ובכך העלו סוגיות רחבות יותר הנוגעות לתפיסה, מטפיזיקה ופילוסופיה של השפה.

המוח בצנצנת הוא גרסה עכשווית של הטיעון שניתן באשליית המאיה ההינדית, אלגוריית המערה של אפלטון, "ג'ואנג דזה חלם שהוא פרפר "של ג'ואנגזי והשד המרושע ב"הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" של רנה דקארט.

בזמננו, פילוסופים רבים מאמינים שמציאות מדומה ( VR ) צפויה להשפיע על האוטונומיה האנושית, כגרסה אחרת של מוח בצנצנת. אולם יש המשערים שמציאות מדומה לא תהרוס את המבנה הקוגניטיבי שלנו או את הקשר שלנו למציאות אלא להפך, היא תאפשר לנו לקבל תובנות, נקודות מבט חדשות ודרכים אחרות לראות את העולם.[5]

ביקורת פילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שניתן לראות במוח חסר הגוף (המוח בצנצנת) ניסוי מחשבתי מועיל, המבקרים אותו טוענים כי בשל חוסר הסבירות שלו הוא אינו תורם להבנה של ידע, אמת, תודעה, ייצוג וכו'.

ביקורת מתחום הביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוח אנושי בצנצנת

המבקרים גורסים שהמוח בצנצנת אינו דומה - ולא יכול להיות דומה - מבחינה ביולוגית למוח שנמצא בגוף אדם. מכיוון שאין לו ביולוגיה דומה לזו של מוח בגוף, כלומר אין לו חיבורים מהגוף למוח, זה הופך את המוח בצנצנת לשונה מהמוח בגוף הן מבחינה נוירואנטומית והן מבחינה נוירופיזיולוגית.[6][7] אם זה נכון, אז לא ייתכן שלמוח בצנצנת יהיו חוויות דומות למוח בגוף. ניתן לטעון כנגד שקיימת אפשרות שאותה מכונה היפותטית תעתיק את סוגי הקלט שהמוח המחובר לגוף מקבל מהגוף ותשכפל אותם.

ביקורת בגישה האסקטרנליסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת זו עוסקת בגירויים הנכנסים למוח.[8] המוח בצנצנת מקבל גירויים ממכונה ולעומתו מוח המחובר לגוף מקבל את הגירויים מחיישנים המצויים בגוף (באמצעות מגע, טעימה, ריח וכו') אשר מקבלים את הקלט שלהם מהסביבה החיצונית. לכן, לפי טיעון זה, הדבר שמיוצג במוח בצנצנת אינו זהה לדבר שמיוצג במוח מחובר לגוף. מספר פילוסופים התעמתו עם טיעון זה אך לא מצאו לו פתרון, ביניהם אוריה קריגל,[9] קולין מקגין,[10] ורוברט ד. רופרט.[11] לטיעון זה השפעה על דיונים בפילוסופיית הנפש לגבי ייצוג, תודעה, תוכן, הכרה והכרה מגולמת (ונושאים נוספים).[12]

ביקורת על חוסר קוהרנטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסוף הילרי פטנאם הביע ביקורת לגבי רעיון המוח בצנצנת וניסה להראות שניסוי המחשבה אינו קוהרנטי ומפריך את עצמו.[13] לשם כך הגדיר פוטנם לראשונה יחס בשם "קשר סיבתי" שמכונה לעיתים "אילוץ סיבתי".[14][2] לפי תאוריה זו (שמאוחר יותר נודעה בשם חיצוניות סמנטית) לא ניתן להניח מראש קשר בין מילה למה שהיא מיוחסת אליו ומילים אינן קשורות באופן אוטומטי למה שהן מייצגות.

הנושא הומחש על ידי תרחיש שהציג פטנאם, בו קוף מקליד את "המלט" במקרה; זה לא אומר שהקוף מתייחס למחזה "המלט" משום שלקוף אין שום ידע על המלט ולכן לא יכול לחזור עליו.[15] בנוסף הציג פטנאם את הדוגמה של "כדור הארץ התאום" כדי להדגים ששני אנשים זהים, אחד על כדור הארץ ואחר על "כדור הארץ התאום", עשויים להיות באותו מצב נפשי ועם אותן מחשבות בדיוק, אך להתייחס לדברים אחרים.[16] לדוגמה: כאשר אנשים חושבים על חתולים, הנושא של המחשבות שלהם יהיה החתולים שנמצאים על פני כדור הארץ. לעומתם, אנשים על כדור הארץ התאום שיחשבו אותן מחשבות יתכוונו לחתולים של כדור הארץ התאום ולא לחתולים אשר קיימים בכדור הארץ.

על בסיס דוגמאות אלה כתב פטנאם שמוח "טהור" בצנצנת, כלומר מוח אשר מעולם לא התקיים מחוץ לסימולציה, לא יכול אפילו לדעת שהוא מוח בצנצנת. הסיבה לכך היא שכאשר המוח בצנצנת אומר "מוח" ו-"צנצנת" הוא יכול להתייחס רק לאובייקטים שמוכרים לו מתוך הסימולציה. פטנאם מתייחס לקשר זה כ"קשר סיבתי" אשר מכונה לעיתים "אילוץ סיבתי".[14][2] לכן, אם המוח אומר שהוא מוח בצנצנת, הוא משקר בהכרח. לחלופין, אם הדובר אינו באמת מוח בצנצנת ומצהיר שהוא מוח בצנצנת, גם אז ההצהרה שקרית. לכן פטנאם מסיק שהאמירה "אני מוח בצנצנת" בהכרח שקרית ומפריכה את עצמה.[16]

טיעון זה נחקר בהרחבה בספרות הפילוסופית מאז פרסומו. פרצה אפשרית בתאוריית ההתייחסות של פטנאם היא האפשרות שמוח מכדור הארץ "נחטף", הוכנס לתוך צנצנת וחובר לסימולציה. הוא עדיין יכול להתייחס למושגים האמיתיים של "מוח" ו"צנצנת" על פי תפיסתו של פטנאם ולכן להיות דובר אמת.[17] עם זאת, לרעיון שהמוח בצנצנת ה"טהור" אינו יכול להיות אמיתי ולתאוריית ההתייחסות יש השפעה על הפילוסופיה של הנפש, השפה והמטאפיזיקה.[18][19] אנתוני ל. ברוקנר ניסח תוספת לטיעון של פוטנם אשר שוללת את הפרצה הזו על ידי שימוש בעקרון הפילוסופי - Redundancy theory of truth - לפיו האמירה שהצהרה מסוימת היא אמת היא שוות ערך לחלוטין לאמירה של ההצהרה עצמה. תוספת זו תתואר בשני הסעיפים הבאים.

שחזורים של הטיעון של פטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הביקורות לגבי התאוריה פטנאם היא שהיא מספקת אמירה מטא-לשונית: "האמירה שלי ש'אני מוח בצנצנת' היא שקר" אולם אינה מוכיחה ספק לגבי ההצהרה עצמה שהצהיר האובייקט 'אני מוח בצנצנת'.[20][21] כדי לענות את טענה זו, פילוסופים שונים ניסו לשחזר את הטיעון של פטנאם.

כמה פילוסופים כמו אנתוני ל. ברוקנר וקריספין רייט נקטו בגישות המשתמשות בעקרון הפילוסופי Redundancy theory of truth.[20][14] בעוד שאחרים כמו טד א. וורפילד נקטו בגישות המתמקדות במושגים של ידע עצמי ופריורי.[21]

הטיעון המפריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד השחזורים המשפיעים ביותר של הטיעון של פטנאם הוצע על ידי אנתוני ל. ברוקנר.

השחזור של ברוקנר הוא כדלקמן:

"(1) או שאני מוח בצנצנת או שאני לא מוח בצנצנת

(2) אם אני מוח בצנצנת אז האמירה שלי ש 'אני מוח בצנצנת' נכונה בתנאי שיש לי רשמים חושיים כאילו אני מוח בצנצנת.

3)אם אני מוח בצנצנת אז אין לי רשמים חושיים כאילו אני מוח בצנצנת.

4) אם אני מוח בצנצנת אז האמירה שלי 'אני מוח בצנצנת' היא שקרית. [(2), (3)]

5) אם אני לא מוח בצנצנת אז האמירה שלי 'אני מוח בצנצנת ' נכונה בתנאי שאני מוח בצנצנת

6) אם אני לא מוח בצנצנת אז האמירה שלי 'אני מוח בצנצנת' היא שקר. [ (5)]

7) ההתבטאויות שלי לגבי 'אני מוח בצנצנת ' הן שקר. [(1), (4), (6)]"[20]

יש לציין כי למרות שהנחות היסוד הללו מחזקות את הטיעון של פטנאם, הן לא מוכיחות את 'אני לא מוח בצנצנת'. הן ממחישות את האמירה המטא-לשונית ש"התבטאויות שלי 'אני מוח בצנצנת' שקריות" אך אינן מתייחסות לאובייקט עצמו. כדי לחזק את תקפות המסקנה של פטנאם, ברוקנר משתמש בעקרון ההסתייגות של "האמירות שלי ש 'אני לא מוח בצנצנת' נכונות אם אני לא מוח בצנצנת". קביעה זו מוצדקת שכן המטא-שפה שמכילה את הבסיס לעקרון Redundancy theory of truth מכילה גם את שפת האובייקט שאליה שייכת האמירה 'אני לא מוח בצנצנת'.[20]

כרזה לסרט המוח שלא ימות, 1962

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוח בצנצנת בוויקישיתוף
  • Inverse "brain in a vat"
  • Putnam's discussion of the "brains in a vat" in chapter one of Reason, Truth, and History. Cambridge: Cambridge University Press. 1981. p. 222. ISBN 978-0-52129776-9.
  • 'Where Am I?' by Daniel Dennett
  • "Brain in a Vat Brain Teaser"Harper's Magazine (1996)
  • בקרת טיסה אדפטיבית עם רשתות נוירונים חיות על מערכי מיקרואלקטרודות
  • ארכיטקטורה לבקרת תאים עצביים של רובוט נייד

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Harman, Gilbert 1973: Thought, Princeton/NJ, p.5.
  2. ^ 1 2 3 Putnam, Hilary. "Brains in a Vat" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-6 באוקטובר 2021. נבדק ב-21 באפריל 2015. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  3. ^ Klein, Peter (2 ביוני 2015). "Skepticism". Stanford Encyclopedia of Philosophy. נבדק ב-7 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Bouwsma, O.K. (1949). "Descartes' Evil Genius" (PDF). The Philosophical Review. 58 (2): 149–151. doi:10.2307/2181388. JSTOR 2181388 – via JSTOR.
  5. ^ Cogburn, Jon; Silcox, Mark (2014). "Against Brain-in-a-Vatism: On the Value of Virtual Reality". Philosophy & Technology (באנגלית). 27 (4): 561–579. doi:10.1007/s13347-013-0137-4. ISSN 2210-5433.
  6. ^ Heylighen, Francis (2012). "A Brain in a Vat Cannot Break Out: Why the Singularity Must be Extended, Embedded, and Embodied". Journal of Consciousness Studies. 19 (1–2): 126–142.
  7. ^ Thompson, Evan; Cosmelli, Diego (Spring 2011). "Brain in a Vat or Body in a World? Brainbound versus Enactive Views of Experience". Philosophical Topics. 39 (1): 163–180. doi:10.5840/philtopics201139119.
  8. ^ Kirk, Robert (1997). "Consciousness, Information and External Relations". Communication and Cognition. 30 (3–4).
  9. ^ Kriegel, Uriah (2014). Current Controversies in Philosophy of Mind. Routledge. pp. 180–95.
  10. ^ McGinn, Colin (1988). "Consciousness and Content". Proceedings of the British Academy. 76: 219–39.
  11. ^ Rupert, Robert (2014). The Sufficiency of Objective Representation. Current Controversies in Philosophy of Mind. Routledge. pp. 180–95.
  12. ^ Shapiro, Lawrence (2014). When Is Cognition Embodied. Current Controversies in Philosophy of Mind. Routledge. pp. 73–90.
  13. ^ CHEN, Jiaming; Lin, Zhang (2012). "On the Issues of Transcendental Argument". Frontiers of Philosophy in China. 7 (2): 255–269. ISSN 1673-3436. JSTOR 44259404.
  14. ^ 1 2 3 Wright, Crispin (1992). "On Putnam's Proof That We Are Not Brains-in-a-Vat". Proceedings of the Aristotelian Society. 92: 67–94. doi:10.1093/aristotelian/92.1.67. ISSN 0066-7374. JSTOR 4545146.
  15. ^ Brueckner, Tony (2016), Goldberg (ed.), "Putnam on brains in a vat", The Brain in a Vat, Cambridge: Cambridge University Press: 19–26, doi:10.1017/cbo9781107706965.002, ISBN 9781107706965, נבדק ב-2021-09-23
  16. ^ 1 2 Putnam, Hilary (1981). Reason, Truth, and History. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 14, 18–19. ISBN 978-0-52129776-9.
  17. ^ Tymoczko, Thomas (1989). "In Defense of Putnam's Brains". Philosophical Studies. 57 (3): 294–295. doi:10.1007/BF00372698. JSTOR 4320079 – via JSTOR.
  18. ^ Heil, John (2001). A Companion to Analytic Philosophy. Blackwell Publishers. pp. 404–412. ISBN 9780470998656.
  19. ^ Pritchard, Duncan. "Putnam on Radical Skepticism: Wittgenstein, Cavell, and Occasion-Sensitive Semantics" (PDF). Engaging Putnam: 1–2.
  20. ^ 1 2 3 4 Brueckner, Anthony L. (1986). "Brains in a Vat". The Journal of Philosophy. 83 (3): 148–167. doi:10.2307/2026572. ISSN 0022-362X. JSTOR 2026572.
  21. ^ 1 2 Warfield, Ted A. (1995). "Knowing the World and Knowing Our Minds". Philosophy and Phenomenological Research. 55 (3): 525–545. doi:10.2307/2108437. ISSN 0031-8205. JSTOR 2108437.

קטגוריה:ניסויים מחשבתיים קטגוריה:מדע בדיוני