לדלג לתוכן

ג'ואנג דזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ואנג דזה
莊子
לידה 369 לפנה״ס?
שאנגצ'יו, Song עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 288 לפנה״ס? (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה 莊周 עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה סין
זרם פילוסופיה סינית, דאואיזם
תחומי עניין אתיקה, מטפיזיקה, סאטירה
יצירות ידועות הג'ואנג דזה
הושפע מ קונפוציוס, לאו דזה
השפיע על דאואיזם, זן בודהיזם, צ'אן בודהיזם, מרטין בובר[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ואנג דזה או צ'ואנג טסה (בסינית מסורתית: 莊子; בסינית מפושטת: 庄子; בפין-יין: Zhuāngzǐ) היה פילוסוף סיני רב-השפעה שחי בסביבות המאה ה-4 לפנה"ס במהלך תקופת המדינות הלוחמות, תקופה בה הייתה הפילוסופיה הסינית בפריחה. יצירתו החשובה ביותר נקראת על שמו, והיא הספר "ג'ואנג דזה", אחד הטקסטים העיקריים של הדאואיזם. הספר תורגם לעברית תחת השם "הספר האמיתי של פריחת הדרום" על ידי דן דאור. משמעות השם ג'ואנג דזה היא "החכם (או המאסטר) ג'ואנג", וזה גם כאמור שמו של ספרו, אולם האיש עצמו נקרא ג'ואנג ג'ואו (庄周).[2] בסיפורים שבתוך הספר הפנייה אליו היא לחלופין בתוארו (דזה) או בשמו הפרטי (ג'ו).

ג'ואנג דזה ידוע בין היתר בשל "חלום הפרפר", הקטע המפורסם ביותר בספרו והנכרך תדיר עם שמו;[3] "טיעון החלום" מתוך הגיונות של רנה דקארט, דומה לסיפור זה. גם "הוויכוח על שמחת הדגים"[4] הוא דיאלוג פילוסופי מוכר מאד.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוי "ג'ואנג דזה" מתורגם לרוב ל"מאסטר ג'ואנג". כמעט שום דבר לא ידוע באופן ודאי על חייו של ג'ואנג דזה, אך חוקרים מניחים כי הוא דמות היסטורית, בניגוד ללאו דזה. שם הולדתו היה "ג'ואנג ג'ואו" (庄周), השורש הסיני 子 שצורף לשמו מבוטא "דזה" במנדרינית, ומשמעותו בהקשר זה משמעותו חכם, מלומד או מומחה, והיווה כינוי כבוד לפילוסופים ומלומדים. ניתן לראות שורש זה גם בשמותיהם של לאו דזה וסון דזה. סינולוגים משערים שהוא נולד בסביבות שנת 369 לפני הספירה, במדינת סונג (במחוז אנחווי של ימינו בעיירה מנג) ומת ב שנת 301, 295 או 286 לפני הספירה. המידע הקונקרטי היחיד לגביו נמצא בפרק 63 בספר "רשומות ההיסטוריון" מאת סה-מה צ'יין,[5], אשר חי כ-250 שנה אחריו. אולם גם לגבי מקור זה יש ספקות לגבי מידת ידיעותיו הקונקרטיות על ג'ואנג דזה,[6] ונראה שאת רוב המידע שאב או הסיק מתוך הכתוב בספר עצמו.[7] מכל מקום, לפי סה-מה צ'יין, היה ג'ואנג ג'ואו פקיד זוטר במחוז מנג (כיום אנחווי) שבמדינת סונג דאז, וסירב למשרה בכירה יותר שהוצעה לו כדי לשמור על החירות האישית שלו.
ג'ואנג דזה היה בקיא בספרות הפילוסופית של תקופתו, וספרו הוא אחד משני הכתבים העיקריים של הדאואיזם, לצד ספר הדרך והסגולה (דאו דה ג'ינג) של לאו דזה. כתבים אלו מציגים דרך שונה לגמרי מתורת קונפוציוס, הקונפוציאניזם, שהיא אשר הפכה בהמשך לאידאולוגיה הרשמית והמחייבת של קיסרות סין.

כתבים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ג'ואנג דזה (ספר)
ג'ואנג דזה והפרפר

לג'ואנג דזה מיוחסת כתיבתה של חלק מהיצירה הנושאת את שמו, הג'ואנג דזה. יצירה זו, במתכונתה הנוכחית המונה 33 פרקים, חולקה על ידי הפרשן העיקרי שלה גואו שיאנג לשלושה חלקים: הראשון, המכונה "הפרקים הפנימיים", מורכב משבעת הפרקים הראשונים; השני, המכונה "הפרקים החיצוניים", מורכב מ-15 הפרקים הבאים; האחרון, המכונה "הפרקים המעורבים", מורכב מ-11 הפרקים הנותרים. משמעותם של שלושת השמות הללו מעוררת מחלוקת: על פי גואו שיאנג, "הפרקים הפנימיים" נכתבו על ידי ג'ואנג דזה, "הפרקים החיצוניים" שנכתבו על ידי תלמידיו, ואת "הפרקים המעורבים" בידי אחרים; הפרשנות האחרת היא שהשמות מתייחסים למקור כותרות הפרקים – "הפרקים הפנימיים" מוציאים את הכותרות שלהם מביטויים בתוך הפרק, "הפרקים החיצוניים" ממילות הפתיחה של הפרקים, ו"פרקים מעורבים "מתערובת של שני מקורות אלה.[8] כיום מקובל גם מיון אחר של הפרקים, לחמש קבוצות, על פי מחבריהם המשוערים (אמנם אין הסכמה מלאה בעניין זה):[6]

  1. פרקים שחיבר ג'ואנג דזה עצמו, שהם הפרקים הפנימיים בחלוקה המסורתית (1–7), ועוד קטעים בודדים מפרקים אחרים.
  2. דברי תלמידיו, ככל שהיו כאלה, והקרובים לו ברוחם: רוב הקטעים בפרקים 17–27 וכן פרק 32, המספר בין היתר על מותו של ג'ואנג דזה.
  3. פרקים שכתבו ממשיכי דרכו של לאו דזה: בעיקר פרקים 8–11 וכן פרק 16.
  4. פרקים משל חסידי הפילוסוף הסיני יאנג ג'ו, הדומים לקבוצה הקודמת אך בלי כמיהה לעבר או עניין פוליטי: פרקים 28–31.
  5. פרקים "סינקרטיסטיים" המשלבים רעיונות לא דאואיסטיים של הפילוסופים מו דזה, קונפוציוס ואחרים, ובהם רעיונות על המדינה המתוקנת כפי שזו צריכה להיות: פרקים 11–15, וכן הפרק המסיים 33 המהווה סקירה ביקורתית של כמה פילוסופים סיניים מרכזיים, ובהם לאו דזה וכן ג'ואנג דזה עצמו, הזוכה לשבחים אך גם לביקורת. שילוב הרעיונות בקבוצת פרקים זו היה מקובל כנראה על מי שערכו את הספר באמצע המאה ה-2 לפנ"הס.

בכתיבתו התעסק בנושאים דומים לנושאים שנידונו בדאו דה ג'ינג, ובמובנים מסוימים מבהירים ומפתחים אותם. בניגוד לספר הדרך והסגולה (דאו דה ג'ינג), הג'ואנג דזה קריא וברור גם לקורא העכשווי, והוא מאופיין בקטעים הומוריסטים וציניים. למרות קרבת הרעיונות, עולמם של שני הספרים שונה עד מאד.[9] לפי הדימוי של דן דאור, מתרגמם לעברית של שני הספרים, מסעות הרוח שלהם שונים כפי שטריפ רע נבדל מטריפ טוב. לאו דזה רואה את היקום בעין של צופה מרוחק ופסימי, בעוד שג'ואנג ג'ואו רואה אותו "כמו מטייל סקרן ושמח. העולם של לאו דזה קפוא ויש בו מעט דברים. העולם של ג'ואנג ג'ו כולו תנועה וצבע, הרים ונהרות ועצים ושיחים, וציפורים קטנות וגדולות, קופים ודגים וצפרדעים, וגם הרבה אנשים עם שמות משונים וסיפורים מוזרים, דמויות היסטוריות ומיתולוגיות, שיחות וויכוחים, מעשיות ומשלים, ספקות ושאלות".[9]

השפעתו על הפילוסופיה המערבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של ג'ואנג דזה חצתה את גבולות הפילוסופיה ה"מזרחית" והשפיעה גם על הוגים "מערביים" רבים.

בשנת 1910 הפילוסוף היהודי-גרמני מרטין בובר תרגם את הג'ואנג דזה לגרמנית, והחיבור היווה עבורו השראה להגותו שלו, שבאה לידי ביטוי בספרו משנת 1923 "אני ואתה".

ב-8 באוקטובר 1930 מרטין היידגר נשא נאום בעיר ברמן על ספרו "הוויה וזמן" תחת הכותרת "על מהות האמת", כשלאחריו ציטט מתוך התרגום של בובר כדי להסביר את רעיונותיו שלו.[10]

ספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]


  • ג'ואנג דזה. הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום מסינית לעברית, כולל הערות ומבואות: דן דאור, הוצאת חרגול / עם עובד, תל אביב 2010.
  • Ames, Roger T. (1991), ‘The Mencian Concept of Ren Xing: Does it Mean Human Nature?’ in Chinese Texts and Philosophical Contexts, ed. Henry Rosemont, Jr. LaSalle, Ill.: Open Court Press
  • Ames, Roger T. (1998) ed. Wandering at Ease in the Zhuangzi. Albany: State University of New York Press
  • Bruya, Brian (translator). (1992). Zhuangzi Speaks: The Music of Nature. Princeton: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-00882-0
  • Chan, Wing-Tsit (1963). A Source Book In Chinese Philosophy. USA: Princeton University Press. ISBN 0-691-01964-9.
  • Chang, Chung-yuan (1963). Creativity and Taoism: A Study of Chinese Philosophy, Art, and Poetry. New York: Julian Press.
  • Creel, Herrlee G. (1982). What is Taoism? : and other studies in Chinese cultural history. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-12047-3.
  • Hansen, Chad (2003). "The Relatively Happy Fish," Asian Philosophy 13:145-164
  • Horne, Charles F., ed. (1917). The Sacred Books and Early Literature of the East, Volume XII: Medieval China. New York: Parke.
  • Kirkland, Russell (2004). Taoism: The Enduring Tradition. New York: Routledge. ISBN 978-0-415-26321-4.
  • Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
  • Merton, Thomas. (1969). The Way of Chuang Tzu. New York: New Directions
  • Palmer, Martin (1996). The Book of Chuang Tzu. Penguin. ISBN 978-0-14-019488-3.
  • Roth, H. D. (1993). "Chuang tzu 莊子". In Loewe, Michael (ed.). Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide. Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California Berkeley. pp. 56–66. ISBN 1-55729-043-1.
  • Schwartz, Benjamin J. (1985). The World of Thought in Ancient China. Cambridge: Belknap Press. ISBN 978-0-674-96191-3.
  • Waltham, Clae (editor). (1971). Chuang Tzu: Genius of the Absurd. New York: Ace Books
  • Watson, Burton (1962). Early Chinese Literature. New York: Columbia University Press.
  • Watts, Alan with Huan, Al Chung-liang (1975). Tao: The Watercourse Way. New York: Pantheon Books. ISBN 0-394-73311-8.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Ziporyn, Brook (2009). Zhuangzi: The Essential Writings with Selections from Traditional Commentaries Hackett Classics Series. Hackett Publishing. ISBN 978-1-60384-435-2.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ואנג דזה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ בין היתר תרגם את הג'ואנג דזה לגרמנית Reden und Gleichnisse des Tschuang Tse. 1910 (Erste deutsche Ausgabe, wichtiges Nachwort).
  2. ↑ ג'ואנג דזה. הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום מסינית לעברית, כולל הערות ומבואות: דן דאור, הוצאת חרגול / עם עובד, תל אביב 2010, עמ' 17 (בתוך הערה לקורא מאת המתרגם).
  3. ↑ ג'ואנג דזה. הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום מסינית לעברית, כולל הערות ומבואות: דן דאור, הוצאת חרגול / עם עובד, תל אביב 2010, סעיף 2.15, עמ' 39, והערה 12 שם.
  4. ↑ ג'ואנג דזה. הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום מסינית לעברית, כולל הערות ומבואות: דן דאור, הוצאת חרגול / עם עובד, תל אביב 2010, עמ' 157–158 (פרק 17.7).
  5. ↑ Daoism Series 23: 荘子 Zhuang Zi
  6. 1 2 ג'ואנג דזה. הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום מסינית לעברית, כולל הערות ומבואות: דן דאור, הוצאת חרגול / עם עובד, תל אביב 2010, עמ' 9–10, במבוא מאת המתרגם.
  7. ↑ Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0, pp. xxxi-xxxiii.
  8. ↑ Roth, H. D., Chuang tzu 莊子, Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide, California Berkeley: Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California Berkeley., 1993, ISBN 1-55729-043-1
  9. 1 2 ג'ואנג דזה. הספר האמיתי של פריחת הדרום. תרגום מסינית לעברית, כולל הערות ומבואות: דן דאור, הוצאת חרגול / עם עובד, תל אביב 2010, עמ' 10–11 ואילך.
  10. ↑ Dag Herbjørnsrud(אנ') Global History of Ideas: A Sea for Fish on Dry Land 15.2.2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ואנג_דזה&oldid=42102169"