מיגו (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיגו היא מילה בארמית שמשמעותה "מתוך". בהקשר ההלכתי היא משמשת כדי לתאר אנלוגיה בין שתי פעולות או תחולות, או הרחבה של פעולה או תחולה כך שתשמש גם לפעולה או תחולה אחרת.

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד היישומים בתלמוד למיגו, הוא כאשר רוצים להגיד שמתוך שיש לאדם רשות לעשות משהו אחד - יש לו רשות לעשות גם משהו אחר.[1] לדוגמה: "מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה", כלומר, מתוך שהוא זוכה (קונה) לעצמו הוא קונה גם לחברו. לדוגמה: אדם עני יכול לאסוף פאה בשביל חברו, משום שהוא יכול לקנות אותה לעצמו.

מין אחר של "מיגו", הוא "מיגו דהוי דופן לעניין סוכה הוי דופן לעניין שבת". הלכה זו אומרת, כי למרות שכדי להחשיב רשות מסוימת כרשות היחיד יש צורך בשלוש דפנות, שונה הדבר בשבת סוכות, מכיוון שישנה הלכה למשה מסיני האומרת כי בהלכות סוכה די שיהיו שתי דפנות רגילות, ואילו הדופן השלישית תיתכן גם שתהיה טפח בלבד, ומכיוון שהתורה החשיבה טפח זה לדופן לעניין הסוכה, ניתן להחשיבה - באותה שבת עצמה בלבד, גם לעניין הלכות שבת.[2]

בדיני הכשר טומאה, נאמר בחולין ששחיטה מכשירה את הבשר לקבל טומאה.[3] ההסבר לכך הוא על פי רש"י, במיגו - מכיוון שהשחיטה מכשירה את הבשר לאכילה, היא גם מכשירה את הבשר לקבל טומאה. מכך ניתן להסיק ככל הנראה, שהתורה דרשה שיֵעשה מצד האדם מעשה המכשיר את הדבר לאכילה, ולכן המטרה המבוצעת על ידי מים, שפעולתם היא גמר מלאכת הפרי נפעלת גם על ידי שחיטה, שגם היא מעשה הנעשה מצד האדם כדי להכשיר את האוכל למלאכתו.[4]

שאלת המיגו הידועה נשאלה גם בנוגע לסוגיא העוסקת בהלכות שיעור הוצאה המגבילות את מלאכת הוצאה רק במי שהוציא אוכל לרשות הרבים בשיעור מסוים שחשוב וראוי לאכילה או לזריעה בהתאם למטרה אליה היא מוצאת כדי שתחשב פעולה תועלתית - "מלאכה". בנוגע לאדם שזרק אוכל במידה פחותה מהשיעור ההלכתי והאוכל נח על חתיכה אחרת כך שלעניין טומאה הועילה זריקה זו לצרף את האוכל לאוכל אחר ולהחשיבו לשיעור מספיק שתוכל לחול עליו טומאת אוכלין, ומיגו (מכוח) שנחשבת זריקה זו כמלאכה ופעולה חשובה לעניין טומאה, תחשב זו גם פעולה חשובה לעניין שבת[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]