הלכה למשה מסיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה למשה מסיני הוא מונח המתאר את כל אותן הלכות התורה שבעל פה שניתנו, על פי המסורת היהודית, במעמד הר סיני מאלוהים למשה, כביאור הראשוני לתורה שבכתב. המונח מתאר למעשה סוגה הלכתית - ההלכות הראשונות והבסיסיות ביותר מבחינת היהדות.

הרמב"ם מגדיר את סוגת ההלכות הזאת במילים הבאות: "כל דבר שאין לו רמז במקרא, ואינו נקשר בו, ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברה - עליו לבדו נאמר 'הלכה למשה מסיני'".

כיום, יש המשתמשים בביטוי זה גם כמטבע לשון לחוק או כלל אותו יש לבצע ללא עוררין, ללא בקשת טעם[דרוש מקור].

התפתחות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה המסורתית גורסת כי בפשטות הלכות אלה נמסרו למשה ישירות מאלוהים כשקיבל את התורה.[1] בדומה לכך, המשנה אומרת: "...מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, ורבו מרבו - עד הלכה למשה מסיני..."

על כמה הלכות שיוחסו להלכה למשה מסיני, היו ראשונים שפירשו שמקורן בתקנת חכמים, אך בכל זאת הוצגו כהלכה למשה מסיני כדי להורות שהם דבר ברור שאין בו מחלוקת, כמו הלכה למשה מסיני.[2]

נחמן קרוכמל פירש שהניב "הלכה משה מסיני", משמעו שזו הלכה עתיקה ומוסכמת על הכול שמקורה אינו ידוע, אך אין בו כדי לבטא אמונה שהלכה זו נמסרה למשה. אחריו טען כך גם זכריה פרנקל, שהתבסס על כך שהדבר נאמר גם על מחלוקת בית הלל ובית שמאי,[דרוש מקור] והחיל את דברי הרא"ש על כל הדינים המוצגים כהלכה למשה מסיני.[3]

הגר"א, בהתייחסו לכוחה של הלכה למשה מסיני, כותב את הדברים הבאים: "פשטא דקרא (פשט המקרא) גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא, וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה; והן מגדולת תורתנו שבעל-פה שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם."[4] פרופסור ישעיהו ליבוביץ משתמש בדברים אלו של הגר"א, כדי לקבוע: "כי מה פירוש של הדבר, מה "הלכה למשה מסיני"? לא התוכן של התורה שבעל־פה, אלא עצם העובדה שיש תורה שבעל־פה שהיא מוסמכת מכוח עצמה לקבוע הלכות; זאת היא "הלכה למשה מסיני".[5]

תופעה המשמשת לעיתים לדיון באשר להתייחסות למקורן ההיסטורי של הלכות אלה, היא העובדה כי להלכות מסוימות חז"ל ציטטו רמז בפסוקים, בצורת דרש (מה שמכונה בהלכה "אסמכתא"), אף על פי שהמקור שלה אינו בפסוקים אלא במסורת בעל-פה. יש שטענו כי עובדה זו תומכת בטענה כי להלכות אלו אין מקור היסטורי מוסמך.

יש מהראשונים שכתבו שלעיתים נאמר בתלמוד 'הלכה למשה מסיני' אף על הלכות וגזירות חז"ל כשהכוונה בזה שהלכות אלו הם דבר ברור ומוסכם, כך למשל כותב הרא"ש (על טענת רבינו תם לעניין פסול מקווה במים שאובים שהוא הלכה למשה מסיני):

יש לפרשו כמו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דברייתא דמס' חגיגה שאינה אלא כלומר דבר ברור כהלכה למשה מסיני וכן כל באמת הלכה היא שאומר בש"ס גבי מילי דרבנן כההיא רפ"ק בשבת לא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין ומפרש רבינו תם התם כל באמת הלכה. כתוב בירושלמי הלכה למשה מסיני. אע"ג דאיסור רואה לאור הנר מדרבנן אלא דבר ברור כהלכה למשה מסיני קאמר

פירוש הרא"ש על נידה, הלכות מקוואות א.

הרמב"ם מנה (ראה להלן) בכלל ההלכות שנאמרו למשה בסיני כלל אף איסורים דרבנן כגון איסור קריאה לאור הנר ועוד, הנצי"ב בעמק שאלה קלז ב כתב שמשמע שלדעתו אף אכן הלכה למשה מסיני ממש, וכתב לבאר שאכן בסיני נאמר שורש הדברים: "ובסיני נאמר שאם יגזרו על חו"ל מעשרו' משום והבדלת' שלא יבאו לאיסור טבל בא"י, יהא בשביעית מעשר עני. וכן אם יגזרו על קריאה לאור הנר לא יגזרו על החזן ותינוקת"[6].

באגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכור ייחודי למונח, הוא באגדה המובאת בתלמוד, לפיה בטרם קיבל את פרטי התורה[7], ביקש משה לראות את רבי עקיבא, ואלהים הראה לו אותו כשהוא דורש בהלכות לפני תלמידיו. התלמוד מספר: "אמר (אלהים למשה): אדם שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, עתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי-תלים של הלכות. אמר לפניו (משה לאלהים): ריבונו של עולם, הראהו לי! אמר לו: חזור לאחוריך. הלך וישב לסוף שמונה עשר שורות (שבבית המדרש של רבי עקיבא), לא היה יודע מה הם אומרים. תשש כוחו. כיון שהגיעו לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מניין לך? אמר להם: הלכה למשה מסיני! נתיישבה דעתו (של משה). חזר לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה (כרבי עקיבא), ואתה נותן התורה על ידי?! אמר לו: שתוק! כך עלה במחשבה לפני".[8]

רשימת ההלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם בהקדמתו למשנה (פרק ד') מבחין בין ההלכות למשה מסיני, שלשיטתו הן רק הלכות שלא ניתן ללומדן מהתורה שבכתב, לבין 'הלכות מקובלות', שהן כלל ההלכות שנמסרו למשה, ולשיטת הרמב"ם כוללות את כל פרטי המצוות הרגילים.[9] את ההלכות המשתייכות לסוג הראשון, ליקט הרמב"ם, בעיקר מהתלמוד, והציגן כרשימה, תוך שהוא כותב שהיא כוללת את רוב ההלכות, אם לא את כולן: "לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר, י"א ימים שבין נדה לנדה, גוד, לבוד ודופן עקומה, שיעורין, חציצין ומחיצין, תפילין על קלף ומזוזה על דוכסוסטוס, ספר תורה על הגויל, שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא דתפילין, נכרכות בשערן, ונתפרות בגידין, כותבין ס"ת בדיו, ומסורגל, פחותה מבת שלוש שנים אין ביאתה ביאה, העושה שדהו שני מיני חטין, עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, שתי גרנות נותן שתי פאות, זרעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לתוך בית סאה, עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן, עגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורמין מן הטהור שיש בו, החזן רואה מאין התינוקות קוראים, האישה חוגרת בסינר, בין מלפניה בין מלאחריה, ביין התירו לערב קשה ברך, עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית."[10] בתלמוד מכנים את כלל ההלכות שנמסרו למשה בתואר "הלכה למשה מסיני".

מחלוקת בהלכה למשה מסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשונים נחלקו האם ייתכן שתהיה מחלוקת בהלכה למשה מסיני, הרמב"ם כתב ש"דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו".[12] ויש מן הראשונים שחלקו עליו[13] וסברו שתיתכן מחלוקת בהלכה למשה מסיני.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו לדוגמה: יהודה חיון, "האנציקלופדיה התורנית המרוכזת", הלכה למשה מסיני; מצוטט באתר ויקישיבה.
  2. ^ פירוש הר"ש משאנץ למשנה מסכת ידיים פרק ד משנה ג, שלא כפירוש התוספות יום טוב. רא"ש, הלכות מקוואות, סימן א'.
  3. ^ אורי מאיר פיש, מדוע בחר הרב שמשון רפאל הירש דווקא בפרשנות על התורה כמדיום חינוכי יעיל במאבקו כנגד התנועה הרפורמית?, אתר דעת.
  4. ^ רבי אליהו מווילנא, אדרת אליהו על פרשת משפטים, בפסקה "או אל המזוזה".
  5. ^ ויכוחים על אמונה ופילוסופיה - דיאלוג עם פרופסור אבי רביצקי, אתר 'ליבוביץ'.
  6. ^ ראו להלן בקישוריים חיצוניים הפניה לנושא בפורום אוצר החכמה.
  7. ^ רש"י ד"ה "נתיישבה דעתו": "של משה הואיל ומשמו אומר אף על פי שעדיין לא קיבלה".
  8. ^ מסכת מנחות, דף כ"ט, ב'.
  9. ^ הרמב"ם מדגים טענה זו תוך שימוש במצוות סוכה: "הנה לך משל: שהקב"ה אמר למשה, בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג). אחר כן הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות, ושאין החולים חייבים בה ולא הולכי דרך, ושלא יהיה סיכוכה אלא בצמח הארץ, ולא יסככנה בצמר ולא במשי ולא בכלים, אפילו מאשר תצמח הארץ, כגון הכסתות והכרים והבגדים. והודיע שהאכילה והשתייה והשינה בה כולו חובה, ושלא יהיה בחללה פחות משבעה טפחים אורך על שבעה טפחים רוחב, ושלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים."
  10. ^ הקדמה לפירוש המשנה לרמב"ם.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ח, ב'. בתלמוד הוזכר שרצועות העור הקשורות לתפילין תהיינה שחורות, וקיימת מחלוקת בפוסקים האם גם בתי התפילין צריכים להיות שחורים, או שזהו עניין של נוי בלבד; ראו: שולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן ל"ב, סעיף מ', ומשנה ברורה, סעיף-קטן קפ"ד.
  12. ^ הלכות ממרים פ"א ה"ג. מופיע גם בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה, ספר המצוות שורש ב.
  13. ^ רמב"ן בהשגות לספר המצוות שורש א, וכן מוכח שכך היא שיטת רש"י ועוד ראשונים עיין בבא קמא יז