מיגל קלרו

מיגל קלרו
	קלרו באוקטובר 2011
מידע אישי
לידה	14 באפריל 1971; חינברה שבקולומביה
פטירה	4 בדצמבר 2012 (בגיל 41); מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות
שם מלא	מיגל אנחל קלרו רודריגס
גובה	1.89 מטר
עמדה	שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

מיגל אנחל קלרו רודריגס (בספרדית: Miguel Ángel Calero Rodríguez; ‏14 באפריל 1971 – 4 בדצמבר 2012) היה כדורגלן קולומביאני ששיחק בתפקיד השוער. הקבוצה האחרונה בה שיחק בקריירה שלו הייתה פצ'וקה ממקסיקו ומאחר וחי במדינה זו במשך כ-12 שנים, החזיק אף בדרכון מקסיקני.^[1] פרש ממשחק פעיל ב-11 באוקטובר 2011 והיה לכדורגלן הקולומביאני ששיחק הכי הרבה משחקים רשמיים - 937 סך הכל. נפטר בתאריך ה-4 בדצמבר 2012 במקסיקו סיטי שבמקסיקו.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל את הקריירה במחלקת הנוער של ריאל אינדפנדיינטה ואחר כך עבר לאחד מבתי הספר לכדורגל המפורסמים במדינה, "קרלוס סרמיינטו לורה" תמורת 150,000 פסו קולומביאני, חליפת משחק ו-10 כדורים. ערך את הבכורה שלו בבוגרים בקבוצת ספורטינג דה ברנקייה ב-1987 וזכה לכינוי El Show (ההצגה) או El Condor (הקונדור) בזכות צורת משחקו החריגה והכדרורים מחוץ לרחבה שהזכירו שוער קולומביאני אחר, רנה היגיטה. עבר ב-1992 ל-דפורטיבו קאלי לאחר עזיבתו של השוער הבוליביאני, קרלוס טרוקו והפך לאחד השוערים הבולטים במדינה. כמו כן היה אחת הסיבות העיקריות לזכייתה של קאלי באליפות הליגה ב-1996, 22 שנים לאחר הפעם האחרונה שהקבוצה זכתה בתואר. בשנת 1997 עבר לקבוצת אתלטיקו נסיונל תמורת 1.3 מיליון דולר במה שהייתה אז העברה היקרה ביותר בליגה. ביחד עם נסיונל השיג קלרו את הקופה מרקונורטה ב-1998 וכן את אליפות הליגה ב-1999.

המעבר לפצ'וקה המקסיקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 עבר קלרו לפצ'וקה המקסיקנית, מי שהפכה לבית השני שלו. הבכורה בכלל לא הייתה משהו, עם הפסד 3–4 לדפורטיבו טולוקה, אבל מהר מאוד הוא תפס את אפודת השוער הראשון ולא עזב אותה. הפך ליקיר האוהדים בזכות יכולותיו בשער שהקנו למועדון את האליפות ב-2001 וכעבור שנה כבר הפך לקפטן הקבוצה, והוליך אותה לזכייה בליגת האלופות של צפון-מרכז אמריקה. ההצלחות במדי פצ'וקה המשיכו להגיע וכעבור שנה, ב-2003 שוב זכתה הקבוצה באליפות הליגה המקומית. זו הייתה רק ההתחלה בדרך המוצלחת שעבר קלרו במועדון. עד לפרישתו ב-2011 הוא היה לקפטן ולמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה ובהנהגתו זכה המועדון בעוד שתי אליפויות מקומיות בשנים 2006 ו-2007 וכן בעוד שלושה גביעי ליגת האלופות של צפון-מרכז אמריקה (2010, 2008, 2007), גביע סודאמריקנה ב-2006^[2] וכן בסופרליגה של צפון אמריקה ב-2007. קלרו סבל בספטמבר 2007 מפקקת ורידים בזרוע שמאל שלו,^[3] מה שגרם לו להיעדר מן המגרשים כחצי שנה. לאחר שחזר הודיע ויפרוש ב-2009, אבל אחרי שהשיג את אליפויות הליגה והתארים הבינלאומיים עם פצ'וקה, הוא דחה את פרישתו וחתם על חוזה נוסף עד 2011, החוזה האחרון שלו.^[4]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיגל קלרו שיחק במדי הנבחרת 55 משחקים ולא הבקיע שום שער. הוא השתייך לסגל הנבחרת בטורניר בקופה אמריקה של 1991, 1995, 1997, 1999, 2001 ו-2007 וכן לסגל הנבחרת במונדיאל 1998. לצערו האישי, באותה תקופה לקולומביה היו שוערים טובים כמו רנה היגיטה, אוסקר קורדובה ופאריד מונדראגון, מה שהיקשה על קלרו לתפוס מקום בהרכב. הטורניר היחיד בו שיחק כשוער ראשון היה הקופה אמריקה 1999, שם גם שותף לאחד המשחקים המפורסמים כאשר קולומביה הביסה את ארגנטינה 0-3 במשחק בו החמיץ מרטין פלרמו שלושה פנדלים כשקלרו הודף אחד מהם. גם בטורניר הקופה אמריקה 2007 שיחק בשני המשחקים הראשונים, אבל ספג תשעה שערים והוחלף. כמו כן, שיחק כשוער המשנה של אוסקר קורדובה בקופה אמריקה 2001 בו זכתה קולומביה בסופו של דבר. בסך הכל רשם קלרו 55 הופעות במדים הלאומיים.

גולים שכבש בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותו שוער, כבש קלרו במהלך הקריירה שלושה שערים, אף אחד מהם לא היה בפנדל. ב-30 במרץ 1995 כששיחק בדפורטיבו קאלי, כבש שער נדיר מחצי מגרש מול דפורטיבו פריירה. ב-3 במרץ 1997 במדי אתלטיקו נסיונל כבש בבעיטה חופשית מול אינדפנדיינטה מדיין. את השער האחרון בקריירה כבש במדי פצ'וקה בנגיחה מול חגוארס דה צ'יאפס ב-11 באוגוסט 2002.

מקרה המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרו סבל מפקקת ורידים בזרוע שמאל ונותח בארצות הברית. המקרה אילץ אותו לפרוש מכדורגל ב-29 בספטמבר 2011,^[5] לפני שהספיק לסיים את העונה. ב-25 בנובמבר 2012 לפנות בוקר, ירד קלרו מהקומה השנייה לחדר האוכל בביתו, שם ראה את אחד מבניו ועדכן אותו שאינו מרגיש טוב. הוא איבד את התחושה בצד שמאל, שאינו הגיב לפקודות שלו. תחילה חשב בנו שאביו בסך הכל מתבדח איתו, אבל מהר מאוד הבין שמדובר במקרה אמיתי. הבן הרים את אביו עד לביתם של השכנים, שם הוטס קלרו במסוק לבית החולים. הוא סבל מאירוע מוחי בצידו הימני של המוח והיה בתרדמת.^[6] אף על פי שחל שיפור משמעותי במצבו, ב-3 בדצמבר חלה התדרדרות במצבו והוא הוכרז במצב של מוות קליני. יום לאחר מכן, נפטר מיגל בבית החולים במקסיקו סיטי עקב דום לב.^[7] ב-5 בדצמבר הובאה גופתו של השוער לאצטדיון של פצ'וקה, שם התקבל בתשואות על ידי 10,000 אוהדים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.^[8] אנשי הקבוצה עשו עם הארון מעין הקפת אליפות סביב המגרש, זכר לחגיגות הרבות שקלרו חגג כשזכה בתארים עם הקבוצה. לבסוף נשרפה גופתו בטקס פרטי והאפר חולק בין קולומביה למקסיקו. מועדון פצ'וקה הקים לכבודו פסל וכן הוציא משימוש את החולצה מספר 1, בה השתמש קלרו.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתתף בטורניר הקופה אמריקה ב-1991, 1995, 1997, 1999, 2001, 2007
היה חלק מהסגל של נבחרת קולומביה למונדיאל 1998.
זכה באליפות קולומביה עם דפורטיבו קאלי ב-1996
זכה באליפות קולומביה עם אתלטיקו נסיונל ב-1999
זכה באליפות מקסיקו עם פצ'וקה ב-2001, 2003, 2006, 2007
זכה בטורניר הקופה אמריקה 2001 עם נבחרת קולומביה
זכה בגביע מרקונורטה עם אתלטיקו נסיונל ב-1998
זכה בליגת האלופות של CONCACAF עם פצ'וקה ב-2002, 2007, 2008, 2010
זכה בגביע סודאמריקנה עם פצ'וקה ב-2006
זכה בסופרליגה של צפון אמריקה עם פצ'וקה ב-2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר Soccerway
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Mediotiempo, 15.9.09, Calero está orgulloso de ser mexicano
^ LasNoticiasMexico.com Pachuca se corona campeon de Sudamericana
^ El Tiempo, 7.9.07 Calero pasó susto por trombosis
^ 29.09.11 El Espectador Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro
^ 29.9.11, El Espectador, Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro
^ 25.11.12, Goal.com, Miguel Calero sufrió un ACV
^ 4.12.12, El Espectador, Miguel Calero murio
^ 5.12.12, La Patria, Hinchas del Pachuca le dieron el último adiós a Calero

נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 1991
1 היגיטה • 2 אסקובר • 3 מרטינס • 4 פימנטל • 5 הררה • 6 פארחה • 7 דה אווילה • 8 גרסיה • 9 ולנסיאנו • 10 ולדרמה • 11 רדין • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 אלברס • 15 פראה • 16 אסטראדה • 17 אוסוריו • 18 איגואראן • 19 אוסוריאגה • 20 רינקון • 21 קורטס • 22 ניניו • מאמן: גרסיה		קולומביה

נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 1995 (מקום שלישי)
1 היגיטה • 2 סנטה • 3 מנדוסה • 4 פרננדס • 5 ברמודס • 6 גאביריה • 7 גררו • 8 לוסאנו • 9 ארבולדה • 10 ולדרמה • 11 אספרייה • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 אלברס • 15 מוסקרה • 16 אריסטיסאבאל • 17 לאון • 18 קרדונה • 19 רינקון • 20 קיניונס • 21 קסיאני • 22 קורדובה • מאמן: גומס		קולומביה

נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 1997
1 מונדראגון • 2 קורדובה • 3 ק. אספרייה • 4 סנטה • 5 ברמודס • 6 פרס • 7 סולטה • 8 אסטראדה • 9 אריסטיסאבאל • 10 מאפלה • 11 אספרייה • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 גאביריה • 15 מוסקרה • 16 מורנו • 17 ריקארד • 18 בונייה • 19 אסקובר • 20 פאצ'קו • 21 ספאטה • 22 מוראנטס • מאמן: גומס		קולומביה

נבחרת קולומביה – מונדיאל 1998
1 קורדובה • 2 קורדובה • 3 פלסיוס • 4 סנטה • 5 ברמודס • 6 סרנה • 7 דה אבילה • 8 לוסאנו • 9 ולנסיה • 10 ולדרמה • 11 אספרייה • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 בולניו • 15 אריסטיסאבאל • 16 מורנו • 17 אסטרדה • 18 פרס • 19 רינקון • 20 ריקרד • 21 פרסיאדו • 22 מונדראגון • מאמן: גומס		קולומביה

נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 1999
1 קלרו • 2 קורדובה • 3 קורטס • 4 ויוורוס • 5 ברמודס • 6 רמירס • 7 קונגו • 8 לוסאנו • 9 בונייה • 10 מוראנטס • 11 סמבראנו • 12 היגיטה • 13 בולניו • 14 בטנקורט • 15 פורטוקאררו • 16 גונסאלס • 17 מונטניו • 18 קינטנה • 19 ריקארד • 20 גריסלס • 21 חוליו • 22 יפס • מאמן: אלברס		קולומביה

נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 2001 (מחזיקת הגביע)
1 או. קורדובה • 2 אי. קורדובה • 3 יפס • 4 אורוסקו • 5 לופס • 6 גונסאלס • 7 קורטס • 8 דיאס • 9 ורגאס • 10 פריירה • 11 הרננדס • 12 קלרו • 13 רסטרפו • 14 רמירס • 15 גריסלס • 16 בדויה • 17 מולינה • 18 קסטייו • 19 אריסטיסאבאל • 20 בסרה • 21 אריאגה • 22 מורייו • מאמן: מטוראנה		קולומביה

נבחרת קולומביה – קופה אמריקה 2007
1 קלרו • 2 קורדובה • 3 יפס • 4 ואייחו • 5 אריסאלה • 6 ןרגאס • 7 א. פריאה • 8 פריירה • 9 דומינגס • 10 צ'יטיבה • 11 רודאייגה • 12 ספאטה • 13 מארין • 14 ל. פריאה • 15 ויאפארה • 16 בניטס • 17 קסטרייון • 18 ריי • 19 ואלוייס • 20 טורס • 21 בנגרו • 22 סונייגה • מאמן: פינטו		קולומביה

[1] Mediotiempo, 15.9.09, Calero está orgulloso de ser mexicano

[2] LasNoticiasMexico.com Pachuca se corona campeon de Sudamericana

[3] El Tiempo, 7.9.07 Calero pasó susto por trombosis

[4] 29.09.11 El Espectador Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro

[5] 29.9.11, El Espectador, Con lágrimas, Miguel Calero anunció su retiro

[6] 25.11.12, Goal.com, Miguel Calero sufrió un ACV

[7] 4.12.12, El Espectador, Miguel Calero murio

[8] 5.12.12, La Patria, Hinchas del Pachuca le dieron el último adiós a Calero

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]