מיגל קלרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיגל קלרו
Calero4.jpg
קלרו באוקטובר 2011
מידע אישי
לידה 14 באפריל 1971
חינברה שבקולומביה
פטירה 4 בדצמבר 2012 (בגיל 41)
מקסיקו סיטי, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מיגל אנחל קלרו רודריגס
גובה 1.89 מטר
עמדה שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1987-1992
1992-1997
1997-2000
2000-2012
ספורטינג דה ברנקייה
דפורטיבו קאלי
אתלטיקו נסיונל
פצ'וקה
94 (2)
86 (0)
91 (0)
395 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
1995-2009 קולומביה 55 (0)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיגל אנחל קלרו רודריגסספרדית: Miguel Ángel Calero Rodríguez; ‏14 באפריל 1971 - 4 בדצמבר 2012) היה כדורגלן קולומביאני ששיחק בתפקיד השוער. הקבוצה האחרונה בה שיחק בקריירה שלו הייתה פצ'וקה ממקסיקו ומאחר וחי במדינה זו במשך כ-12 שנים, החזיק אף בדרכון מקסיקני.[1] פרש ממשחק פעיל ב-11 באוקטובר 2011 והיה לכדורגלן הקולומביאני ששיחק הכי הרבה משחקים רשמיים - 937 סך הכל. נפטר בתאריך ה-4 בדצמבר 2012 במקסיקו סיטי שבמקסיקו.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל את הקריירה במחלקת הנוער של ריאל אינדפנדיינטה ואחר כך עבר לאחד מבתי הספר לכדורגל המפורסמים במדינה, "קרלוס סרמיינטו לורה" תמורת 150,000 פסו קולומביאני, חליפת משחק ו-10 כדורים. ערך את הבכורה שלו בבוגרים בקבוצת ספורטינג דה ברנקייה ב-1987 וזכה לכינוי El Show (ההצגה) או El Condor (הקונדור) בזכות צורת משחקו החריגה והכדרורים מחוץ לרחבה שהזכירו שוער קולומביאני אחר, רנה היגיטה. עבר ב-1992 ל-דפורטיבו קאלי לאחר עזיבתו של השוער הבוליביאני, קרלוס טרוקו והפך לאחד השוערים הבולטים במדינה. כמו כן היה אחת הסיבות העיקריות לזכייתה של קאלי באליפות הליגה ב-1996, 22 שנים לאחר הפעם האחרונה שהקבוצה זכתה בתואר. בשנת 1997 עבר לקבוצת אתלטיקו נסיונל תמורת 1.3 מיליון דולר במה שהייתה אז העברה היקרה ביותר בליגה. ביחד עם נסיונל השיג קלרו את הקופה מרקונורטה ב-1998 וכן את אליפות הליגה ב-1999.

המעבר לפצ'וקה המקסיקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 עבר קלרו לפצ'וקה המקסיקנית, מי שהפכה לבית השני שלו. הבכורה בכלל לא הייתה משהו, עם הפסד 3-4 לדפורטיבו טולוקה, אבל מהר מאוד הוא תפס את אפודת השוער הראשון ולא עזב אותה. הפך ליקיר האוהדים בזכות יכולותיו בשער שהקנו למועדון את האליפות ב-2001 וכעבור שנה כבר הפך לקפטן הקבוצה, והוליך אותה לזכייה בליגת האלופות של צפון-מרכז אמריקה. ההצלחות במדי פצ'וקה המשיכו להגיע וכעבור שנה, ב-2003 שוב זכתה הקבוצה באליפות הליגה המקומית. זו הייתה רק ההתחלה בדרך המוצלחת שעבר קלרו במועדון. עד לפרישתו ב-2011 הוא היה לקפטן ולמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה ובהנהגתו זכה המועדון בעוד שתי אליפויות מקומיות בשנים 2006 ו-2007 וכן בעוד שלושה גביעי ליגת האלופות של צפון-מרכז אמריקה (2010, 2008, 2007), גביע סודאמריקנה ב-2006[2] וכן בסופרליגה של צפון אמריקה ב-2007. קלרו סבל בספטמבר 2007 מפקקת ורידים בזרוע שמאל שלו,[3] מה שגרם לו להיעדר מן המגרשים כחצי שנה. לאחר שחזר הודיע ויפרוש ב-2009, אבל אחרי שהשיג את אליפויות הליגה והתארים הבינלאומיים עם פצ'וקה, הוא דחה את פרישתו וחתם על חוזה נוסף עד 2011, החוזה האחרון שלו.[4]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיגל קלרו שיחק במדי הנבחרת 55 משחקים ולא הבקיע שום שער. הוא השתייך לסגל הנבחרת בטורניר בקופה אמריקה של 1991, 1995, 1997, 1999, 2001 ו-2007 וכן לסגל הנבחרת במונדיאל 1998. לצערו האישי, באותה תקופה לקולומביה היו שוערים טובים כמו רנה היגיטה, אוסקר קורדובה ופאריד מונדראגון, מה שהיקשה על קלרו לתפוס מקום בהרכב. הטורניר היחיד בו שיחק כשוער ראשון היה הקופה אמריקה 1999, שם גם שותף לאחד המשחקים המפורסמים כאשר קולומביה הביסה את ארגנטינה 0-3 במשחק בו החמיץ מרטין פלרמו שלושה פנדלים כשקלרו הודף אחד מהם. גם בטורניר הקופה אמריקה 2007 שיחק בשני המשחקים הראשונים, אבל ספג תשעה שערים והוחלף. כמו כן, שיחק כשוער המשנה של אוסקר קורדובה בקופה אמריקה 2001 בו זכתה קולומביה בסופו של דבר. בסך הכל רשם קלרו 55 הופעות במדים הלאומיים.

גולים שכבש בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותו שוער, כבש קלרו במהלך הקריירה שלושה שערים, אף אחד מהם לא היה בפנדל. ב-30 במרץ 1995 כששיחק בדפורטיבו קאלי, כבש שער נדיר מחצי מגרש מול דפורטיבו פריירה. ב-3 במרץ 1997 במדי אתלטיקו נסיונל כבש בבעיטה חופשית מול אינדפנדיינטה מדיין. את השער האחרון בקריירה כבש במדי פצ'וקה בנגיחה מול חגוארס דה צ'יאפס ב-11 באוגוסט 2002.

מקרה המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרו סבל מפקקת ורידים בזרוע שמאל ונותח בארצות הברית. המקרה אילץ אותו לפרוש מכדורגל ב-29 בספטמבר 2011,[5] לפני שהספיק לסיים את העונה. ב-25 בנובמבר 2012 לפנות בוקר, ירד קלרו מהקומה השנייה לחדר האוכל בביתו, שם ראה את אחד מבניו ועדכן אותו שאינו מרגיש טוב. הוא איבד את התחושה בצד שמאל, שאינו הגיב לפקודות שלו. תחילה חשב בנו שאביו בסך הכל מתבדח איתו, אבל מהר מאוד הבין שמדובר במקרה אמיתי. הבן הרים את אביו עד לביתם של השכנים, שם הוטס קלרו במסוק לבית החולים. הוא סבל מאירוע מוחי בצידו הימני של המוח והיה בתרדמת.[6] אף על פי שחל שיפור משמעותי במצבו, ב-3 בדצמבר חלה התדרדרות במצבו והוא הוכרז במצב של מוות קליני. יום לאחר מכן, נפטר מיגל בבית החולים במקסיקו סיטי עקב דום לב.[7] ב-5 בדצמבר הובאה גופתו של השוער לאצטדיון של פצ'וקה, שם התקבל בתשואות על ידי 10,000 אוהדים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.[8] אנשי הקבוצה עשו עם האחרון מעין הקפת אליפות סביב המגרש, זכר לחגיגות הרבות שקלרו חגג כשזכה בתארים עם הקבוצה. לבסוף נשרפה גופתו בטקס פרטי והאפר חולק בין קולומביה למקסיקו. מועדון פצ'וקה הקים לכבודו פסל וכן הוציא משימוש את החולצה מספר 1, בה השתמש קלרו.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת קולומביה - קופה אמריקה 1991

1 היגיטה • 2 אסקובר • 3 מרטינס • 4 פימנטל • 5 הררה • 6 פארחה • 7 דה אווילה • 8 גרסיה • 9 ולנסיאנו • 10 ולדרמה • 11 רדין • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 אלבארס • 15 פראה • 16 אסטראדה • 17 אוסוריו • 18 איגוארן • 19 אוסוריאגה • 20 רינקון • 21 קורטס • 22 ניניו • מאמן: גרסיה

קולומביהקולומביה
נבחרת קולומביה - קופה אמריקה 1995 (מקום שלישי)

1 היגיטה • 2 סנטה • 3 מנדוסה • 4 פרננדס • 5 ברמודס • 6 גאביריה • 7 גררו • 8 לוסאנו • 9 ארבולדה • 10 ולדרמה • 11 אספרייה • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 אלבארס • 15 מוסקרה • 16 אריסטיסאבאל • 17 לאון • 18 קרדונה • 19 רינקון • 20 קיניונס • 21 קסיאני • 22 קורדובה • מאמן: גומס

קולומביהקולומביה
נבחרת קולומביה - מונדיאל 1998

1 קורדובה • 2 קורדובה • 3 פלסיוס • 4 סנטה • 5 ברמודס • 6 סרנה • 7 דה אבילה • 8 לוסאנו • 9 ולנסיה • 10 ולדרמה • 11 אספרייה • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 בולניו • 15 אריסטיסאבאל • 16 מורנו • 17 אסטרדה • 18 פרס • 19 רינקון • 20 ריקרד • 21 פרסיאדו • 22 מונדראגון • מאמן: גומס

קולומביהקולומביה
נבחרת קולומביה - קופה אמריקה 1997

1 מונדראגון • 2 קורדובה • 3 ק. אספרייה • 4 סנטה • 5 ברמודס • 6 פרס • 7 סולטה • 8 אסטראדה • 9 אריסטיסאבאל • 10 מאפלה • 11 אספרייה • 12 קלרו • 13 קבררה • 14 גאביריה • 15 מוסקרה • 16 מורנו • 17 ריקארד • 18 בונייה • 19 אסקובר • 20 פאצ'קו • 21 ספאטה • 22 מוראנטס • מאמן: גומס

קולומביהקולומביה
נבחרת קולומביה - קופה אמריקה 2001 (מחזיקת הגביע)

1 או. קורדובה • 2 אי. קורדובה • 3 יפס • 4 אורוסקו • 5 לופס • 6 גונסאלס • 7 קורטס • 8 דיאס • 9 ורגאס • 10 פריירה • 11 הרננדס • 12 קלרו • 13 רסטרפו • 14 רמירס • 15 גריסלס • 16 בדויה • 17 מולינה • 18 קסטייו • 19 אריסטיסאבאל • 20 בסרה • 21 אריאגה • 22 מורייו • מאמן: מטוראנה

קולומביהקולומביה
נבחרת קולומביה - קופה אמריקה 2007

1 קלרו • 2 קורדובה • 3 יפס • 4 ואייחו • 5 אריסאלה • 6 ןרגאס • 7 א. פריאה • 8 פריירה • 9 דומינגס • 10 צ'יטיבה • 11 רודאייגה • 12 ספאטה • 13 מארין • 14 ל. פריאה • 15 ויאפארה • 16 בניטס • 17 קסטרייון • 18 ריי • 19 ואלוייס • 20 טורס • 21 בנגרו • 22 סונייגה • מאמן: פינטו

קולומביהקולומביה