מידד שיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מידד שיף
אין תמונה חופשית
לידה 25 באוגוסט 1917
ראשון לציון, מנהלת שטחי האויב הכבושים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בנובמבר 2004 (בגיל 87) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אגור שיף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לכלכלה של לונדון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 10 בנובמבר 2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מידד שיף (25 באוגוסט 191710 בנובמבר 2004) היה סופר עברי ועיתונאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בראשון לציון וגדל בתל אביב. פרסם סיפורת מגיל צעיר. סיפוריו נתפרסמו בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים, בעיקר של מחנה השמאל. בשנות ה-40 היה חבר ב"הגנה", אך בניגוד לסופרים בני דורו לא התקבל על ידי הממסד הספרותי בישראל ונחשב למתנגד חריף לממשלת מפא"י. תקופה מסוימת כתב ב"העולם הזה" ושיתף פעולה עם אורי אבנרי. ספרו הראשון, "מחרוזת דר": סיפורים, נדפס בשנת 1941. ספרו השני, "תחליף מודרני", הוא רומן בחרוזים המושפע מהרומנים המחורזים של אלכסנדר פושקין. ספרו המפורסם ביותר, שעורר מחלוקות ומהומות ספרותיות, הוא "שמעון צהמרא" – ספר שגיבורו הוא אדם שאמו יהודייה ואביו לבנוני בן העדה המארונית, אשר מנסה להשתלב בבוהמה התל אביבית של ראשית שנות המדינה.

בשנות ה-50 הרבה להופיע בתוכניות מלל של קול ישראל, ועורר עניין רב בקרב המאזינים בשל סגנון דיבורו הייחודי. שנים רבות שימש עורך לשוני בעיתון "הארץ", ב"ידיעות אחרונות" וב"קול ישראל". בשל דחייתו ואי ההבנה של יצירותיו חדל לפרסם בשלב מוקדם של חייו.

בנו הוא הסופר והקולנוען אגור שיף[1], בתו - ד"ר ברקת שיף-קרן, רופאה, מנהלת מרפאת כאב ופעילה פוליטית.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחרוזת זר, לשהיו בציפייה לשיהיו, תל אביב, הנקדן, 1941.
  • תחליף מודרני, רומן בארבעה פרקים, תל אביב, גוטנברג, 1947.
  • בני בליעל, סיפורים, תל אביב, ארץ ישראל הצעירה, 1948.
  • שמעון צהמרא, רומן, תל אביב, טברסקי, 1951.
  • סנשו פנצ'ר, מסיפורי מידד (שיף), תל אביב, מנר, 1961.
  • קטעי ספרות ללמודי כתיבה בשנה א, אסף מידד שיף, באר שבע, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הפקולטה למדעי הרוח והחברה, תשמ"א (1980).

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]