יולי נובק – הבדלי גרסאות

יולי נובק
	אין תמונה חופשית
לידה	1982 (בת 42 בערך); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־17:32, 23 באוגוסט 2023

יולי נובק (נולדה ב-12 במאי 1982) היא עורכת דין ואקטיביסטית ישראלית, מנכ"לית ארגון בצלם, ולשעבר מנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה" בין השנים 2012–2017.

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יולי נובק נולדה ב-1982 בתל אביב וגדלה ברמת גן, בת לאב איש עסקים ולאם קצינה במפקדת קצין חינוך ראשי. יש לה שלושה אחים. שירתה בצה"ל במשך חמש שנים כקצינת מבצעים בחיל האוויר. למדה לתואר ראשון ושני במשפטים במסגרת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב, התמחתה בפרקליטות המדינה והוסמכה כעורכת דין.

נובק כיהנה כמנכ"לית ארגון "שוברים שתיקה" בין השנים 2012–2017, במהלכן התמודדה עם פרסומים שליליים באמצעי התקשורת, מה שהוביל לביקורת ציבורית כלפי הארגון ופעילותו.

^[1]^[2], ^[3]  הפולמוס סביב הארגון למעשה לא נגמר, וממשיך גם כיום^[4].

באוגוסט 2017 סיימה את תפקידה^[5] ועזבה את "שוברים שתיקה" וגם את ישראל, במטרה לטייל בעולם ולעבד את מה שעברה בשנותיה בתפקיד. לאחר כמה שנים של נדודים, באיסלנד, בפורטוגל, באירלנד ובדרום אפריקה, במהלכן החלה לכתוב ספר אוטוביוגרפי על חוויותיה, חזרה לישראל. בינואר 2022 יצא לאור ספר הביכורים שלה, "מי את בכלל", בהוצאת ספרי עליית הגג והוצאת ידיעות אחרונות^[6], העוסק בתקופת כהונתה בתפקיד, ובשנים שעברו מאז^[7].

בעבר שמשה חברת דירקטוריון חוש"ן - חינוך ושינוי.

בשנת 2023 מונתה למנכ"לית ארגון בצלם.^[8]

קישורים חיצוניים

שני ליטמן, יולי נובק הפכה לאויבת המדינה, וברחה מכאן. זה רק גרם לה ללכת יותר רחוק, באתר הארץ, 19 בינואר 2022
יולי נובק בראיון בתוכנית "לונדון וקירשנבאום"
מאמרי יולי נובק, באתר "הארץ"

Human Rights Organizations Working in Challenging Environments, Van Leer, 4 December, 2017

על ספרה:

עופרה עופר אורן, יולי נובק, "מי את בכלל": ומי אני?, בבלוג "סופרת ספרים", 13 בינואר 2022
קרולינה לנדסמן, "מי את בכלל" של יולי נובק: האם כל הדרכים השמאלניות מובילות לדרום אפריקה, באתר הארץ, 23 במרץ 2022

הערות שוליים

^ תחקיר שוברים שתיקה, באתר עד כאן - Ad Kan
^ שוברים שתיקה שתולים, נבדק ב-2022-01-21
^ מערכת ישראל היום, "חוק שוברים שתיקה" אושר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, באתר ישראל היום, 3 ביולי 2018
^ N12 - לוחמים בצוק איתן תובעים את "שוברים שתיקה": "פרסמו שקרים", באתר N12, ‏2021-03-02
^ עפרה אידלמן, מנכ"לית שוברים שתיקה יולי נובק פורשת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2017
^ מי את בכלל - יולי נובק, באתר www.e-vrit.co.il
^ שני ליטמן, יולי נובק הפכה לאויבת המדינה, וברחה מכאן. זה רק גרם לה ללכת יותר רחוק, באתר הארץ, 19 בינואר 2022
^ לאחר תשע שנים, מנכ״ל בצלם, חגי אלעד, פורש מתפקידו. תחליף אותו יולי נובק.. 26 ביוני 2023

[1] תחקיר שוברים שתיקה, באתר עד כאן - Ad Kan

[2] שוברים שתיקה שתולים, נבדק ב-2022-01-21

[3] מערכת ישראל היום, "חוק שוברים שתיקה" אושר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, באתר ישראל היום, 3 ביולי 2018

[4] N12 - לוחמים בצוק איתן תובעים את "שוברים שתיקה": "פרסמו שקרים", באתר N12, ‏2021-03-02

[5] עפרה אידלמן, מנכ"לית שוברים שתיקה יולי נובק פורשת, באתר הארץ, 14 בפברואר 2017

[6] מי את בכלל - יולי נובק, באתר www.e-vrit.co.il

[7] שני ליטמן, יולי נובק הפכה לאויבת המדינה, וברחה מכאן. זה רק גרם לה ללכת יותר רחוק, באתר הארץ, 19 בינואר 2022

[8] לאחר תשע שנים, מנכ״ל בצלם, חגי אלעד, פורש מתפקידו. תחליף אותו יולי נובק.. 26 ביוני 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 יולי נובק נולדה ב-1982 בתל אביב וגדלה ברמת גן, בת לאב [[איש עסקים]] ולאם קצינה במפקדת [[קצין חינוך ראשי]]. יש לה שלושה אחים. שירתה בצה"ל במשך חמש שנים כקצינת מבצעים ב[[חיל האוויר]]. למדה לתואר ראשון ושני ב[[משפטים]] במסגרת [[התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]], [[התמחות (עריכת דין)|התמחתה]] ב[[פרקליטות המדינה]] והוסמכה כעורכת דין.
-נובק כיהנה כמנכ"לית ארגון "[[שוברים שתיקה]]" בין השנים 2012–2017, במהלכן התמודדה עם קמפיין דה-לגיטימיזציה נגד הארגון<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.adkan.org.il/breaking-the-silence|כותרת=תחקיר שוברים שתיקה|אתר=עד כאן - Ad Kan|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-01-21}}</ref><ref>{{Citation|title=שוברים שתיקה שתולים|url=https://www.facebook.com/imtirtzu/videos/1041951635862469/|accessdate=2022-01-21|language=he}}</ref>, שהוביל למתקפה<ref>{{ישראל היום|מערכת ישראל היום|"חוק שוברים שתיקה" אושר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת|568581|3 ביולי 2018}}</ref> של מוסדות המדינה והציבור הישראלי עליו. הפולמוס סביב הארגון למעשה לא נגמר, וממשיך גם כיום<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mako.co.il/news-military/2021_q1/Article-1f003ab9883f771027.htm|כותרת=N12 - לוחמים בצוק איתן תובעים את "שוברים שתיקה": "פרסמו שקרים"|אתר=N12|תאריך=2021-03-02|תאריך_וידוא=2022-01-21}}</ref>.
+נובק כיהנה כמנכ"לית ארגון "[[שוברים שתיקה]]" בין השנים 2012–2017, במהלכן התמודדה עם פרסומים שליליים באמצעי התקשורת, מה שהוביל לביקורת ציבורית כלפי הארגון ופעילותו.
+ <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.adkan.org.il/breaking-the-silence|כותרת=תחקיר שוברים שתיקה|אתר=עד כאן - Ad Kan|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-01-21}}</ref><ref>{{Citation|title=שוברים שתיקה שתולים|url=https://www.facebook.com/imtirtzu/videos/1041951635862469/|accessdate=2022-01-21|language=he}}</ref>, <ref>{{ישראל היום|מערכת ישראל היום|"חוק שוברים שתיקה" אושר לקריאה שנייה ושלישית בכנסת|568581|3 ביולי 2018}}</ref>  הפולמוס סביב הארגון למעשה לא נגמר, וממשיך גם כיום<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mako.co.il/news-military/2021_q1/Article-1f003ab9883f771027.htm|כותרת=N12 - לוחמים בצוק איתן תובעים את "שוברים שתיקה": "פרסמו שקרים"|אתר=N12|תאריך=2021-03-02|תאריך_וידוא=2022-01-21}}</ref>.
 באוגוסט 2017 סיימה את תפקידה<ref>{{הארץ|עפרה אידלמן|מנכ"לית שוברים שתיקה יולי נובק פורשת|1.3855388|14 בפברואר 2017|מנויים=לא}}</ref> ועזבה את "שוברים שתיקה" וגם את ישראל, במטרה לטייל בעולם ולעבד את מה שעברה בשנותיה בתפקיד. לאחר כמה שנים של נדודים, ב[[איסלנד]], ב[[פורטוגל]], ב[[אירלנד]] וב[[דרום אפריקה]], במהלכן החלה לכתוב ספר [[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] על חוויותיה, חזרה לישראל. בינואר 2022 יצא לאור ספר הביכורים שלה, "מי את בכלל", בהוצאת [[ספרי עליית הגג]] ו[[הוצאת ידיעות אחרונות]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.e-vrit.co.il/Product/23712/מי_את_בכלל|כותרת=מי את בכלל - יולי נובק|אתר=www.e-vrit.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2022-01-21}}</ref>, העוסק בתקופת כהונתה בתפקיד, ובשנים שעברו מאז<ref>{{הארץ|שני ליטמן|יולי נובק הפכה לאויבת המדינה, וברחה מכאן. זה רק גרם לה ללכת יותר רחוק|1.10550299|19 בינואר 2022}}</ref>.