עשתרות

עַשְׁתָּרוֹת, או עַשְׁתָּרֹת, או עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, הייתה עיר באזור הבשן בעבר הירדן המזרחי, בשליטתם של הכנענים ושבטי ישראל, בתקופת המקרא. השם מתייחס לאלה הכנענית עשתורת, היא אישתר הבבלית.

תולדותיה

עשתרות קרנים נזכרת לראשונה במקרא (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ה') כאחת מערי המפתח החזקות אותם הכו מלכי 'ברית הארבעה' בראשות כדרלעומר במסע העונשין שלהם. ניתנו מס' הצעות לצרוף 'קרנים' עם עשתרות. החל מהטענה שמדובר בעיר עשתורת ובמחוז קרנים והמשך בסברה שמדובר בעיר עצמאית אחרת. רש"י במסכת סוכה מציע הסבר לפיו התואר הנלווה קרנים בא מהמיקום הגאוגרפי, קרי העיר מוקמה בתווך בין שני מצוקים תלולים ולכן יצרה דימוי [אסוסיציה] של יישוב עם קרניים.

עשתרות הייתה עירו של עוג מלך הבשן בתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל, הוזכרה בהקשרם של הגבעונים בספר יהושע:

”וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי: ... וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת.”

לאחר כיבושה נמסרה לבני מכיר בן מנשה משבט מנשה: ”וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר: וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם:”

פרשנים זיהו בינה לבין העיר עשתרה המוזכרת בספר דברי הימים, אשר ניתנה לנחלת שבט מנשה.

”לִבְנֵי גֵּרְשׁוֹם מִמִּשְׁפַּחַת חֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ.”

עשתרות מוזכרת בכתבי המארות ובמכתבי אל-עמרנה. במכתב אל עמרנה 197 מואשם ביריאווזה שליט דמשק שלקח מרכבות בעשתרות ומסרן לידי העפירו. במכתב זה מוזכרות גם הערים ינועם, בַּצְרוּנָה, חַלוּני, דמשק, וארץ תַּחְשׁ. עשתרות מופיעה גם במכתבים 256 ו-364. במאה ה-14 לפנה"ס, העיר עמדה בראש ברית של הערים שכללה את ינועם, בַּצְרוּנָה, חַלוּני ופחל.

במאה ה-20 הציעו לזהותה בתל עַשְתְּרֶה מצפון לנהר הירמוך.

לקריאה נוספת

• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 21, 147.
• בנימין מזר עורך, הערך "עשתרות", האנציקלופדיה המקראית, כרך ו', עמ' 404–405