עשתורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עשתורת
עִשְתָּר, אִשְתָר או אִסְתְּהַר (אסתר)
Statuette Goddess Louvre AO20127.jpg
פסל של עשתורת מהמאה ה-3 לפנה"ס. נמצאה בחפירות בתל אל-חלה, ליד שרידי העיר העתיקה בבל
אלת היופי, המלחמה, הפריון התשוקה
תרבות מיתולוגיה כנענית
אלים מקבילים עישתר (בבל), אִסְתְּהַר (פרס), אפרודיטה (יוון), וונוס (רומא)
משפחה אל (אב)
אשרה (אם)
בעל (בעל)
ענת (אחות)
ים (אח)
מות (אח)
שחר (אח)
שלם (אח)
מטבע עתיק מצידון ובו עשתורת נוסעת בקרון שמגגו בולטים ענפים.
לוחית שנהב מארסלאן טאש, מתייחס כנראה לפולחן עשתורת[1]

עשתורת (עַשְׁתֹּרות; מכונה גם מלכת השמים) היא אלת היופי, המלחמה, הפריון התשוקה, מגינת הבית ואלילת הצידונים, בתם של אל ואשרה, רעייתו של בעל ואמו של עשתר.

מזוהה עם עישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית. סמליה: כוכב נוגה ויונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה. בשמים יוצגה בקבוצת הכוכבים שכיום קרויה בתולה.

בכתבי אוגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה האוגריתית בעלילות בעל וענת היא מוצגת כמי שמנסה לעצור את בעל מלעשות מעשים פזיזים בחמתו. פעם היא אוחזת בו ביחד עם ענת בידיו לבל יהרוג את שליחיו החצופים של האל ים ובפעם שנייה היא נוזפת בו על שהרג את ים שלא לפי חוקי המלחמה.

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולדות הצאן נקראו "עשתורות הצאן", כיוון שיחסו לה את פיריון הצאן. וכנגד תפיסה זו מייחס המקרא (דברים, ז', י"ג), את הולדתם לה' אלוהי ישראל[2]. אך טבעי שבפולחנה יהיה בישול גדי בחלב אימו, שמעורר ריח נעים ונחשב למאכל תאוה, כהודיה לה על פיריון הצאן.[דרוש מקור]

עוד בפולחנה היה טקס של האכלת יונים, וגם קיום יחסי מין פולחניים[3], בין כהנות עשתורת לעובדיה. במקרא מוזכר גם פולחן משפחתי לעשתורת "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי"(ירמיה, ז', י"ח), שהם כנראה סמלי כוכב נוגה. עדויות ארכאולוגית לפולחן זה נמצאו בתריסר אתרים, חדרי פולחן ביתיים קטנים, המאופיינים באדריכלות דומה ובחפצי פולחן דומים: מזבחות, אצטבאות, מצבות, מקטרים ושרידי מזון, שאריות של קורבנות ומנחות[4].

פולחנה היה נפוץ מאוד בארץ ישראל בתקופת המקרא בקרב הכנענים והישראליים, במיוחד בקרב נשים. צלמיות רבות של עשתורת נתגלו בחפירות ארכאולוגיות בכל ארץ ישראל ובירושלים בפרט[5].

בספר שמואל מסופר על הפלשתים שלאחר ניצחונם בקרב הגלבוע, שמו את כליו של שאול המלך בבית עשתרת בעיר בית שאן.

(ח) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת שָׁאוּל וְאֶת שְׁלשֶׁת בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ: (ט) וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר בֵּית עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת הָעָם: (י) וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן:

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדשה המרכזי בארץ ישראל היה במגידו שבעמק יזרעאל. הייתה גם אלת העיר אשקלון בתקופה הרומית. ב-63 לספירה, הוטבעה בעיר זו מטבע ובה יונה, סמלה של עשתרת. כמה מקומות במקרא נקראו בשמה, כמו עשתרות קרניים. גם עירו של עוג מלך הבשן הייתה עשתורות.

מוטיב האישה בחלון שנמצא בעתיקות רבות, כולל ארמון השן של אחאב, וארסלאן טאש שבסוריה, מיוחס לכהנות עשתורת, שהיו יושבות בחלון מקדש האלה מאופרות במיטב מחלצותיהן, ומפתות את העוברים ושבים להיכנס לאקט של מין פולחני. על פי התיאור בספר מלכים ב' (ט', ל'), כאשר איזבל אשת אחאב חשה כי כלתה אליה הרעה ובאו להורגה, על פי הלשון המקראית היא שמה בפוך עיניה, היטיבה ראשה, והשקיפה בעד החלון - להראות שהיא דבקה בפולחן הזה.

בתקופה ההלניסטית נקראה העיר קיסריה "מגדל סְטַרַטוֹן" (מגדל האלה עשתורת), שיבוש שמו של מייסד העיר המלך הצידוני 'עבד עשתורת' (כלומר המלך עובד האלה עשתורת). במקורות חז"ל נקרא היישוב "מגדל שרשון", כשם הגנאי של מגדל סטרטון[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wyatt, Nicholas. "Astarte." Pages 109-114 in Dictionary of Deities and Demons in the Bible. Edited by Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst. 2nd ed. Leiden: Brill, 1999. ISBN 90-04-11119-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוטיב אישה בחלון באתר מטח
  2. ^ וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה,
  3. ^ מיכאל סלע אברהם, "קדֵשה": הכירו את האני מאמין של השמאן המיני, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2016
  4. ^ מגן ברושיבין מונותאיזם טהור לאשתו של אלוהים, באתר הארץ, 29 בינואר 2008
  5. ^ דליה שחורי, השכונות החדשות של ירושלים הקדומה, באתר הארץ, 29 באפריל 2004
  6. ^ סיכומים ומחקרים בנושא קיסריה וסביבתה - כרך ב׳ - 181 - "מקדשי קיסריה ההרודיאנית", יוסף פטריך, המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית