משבר אתיופיה – הבדלי גרסאות
נראה שזה תורגם מהערך האנגלי; שכתוב ההתחלה תוך תרגום מחדש מאנגלית |
המשך שכתוב; זה לא יהיה ערך מדהים (הערך בוויקיפדיה האנגלית אינו מדהים), אך הוא יהיה ברור יותר |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש [[משרד החוץ|שר החוץ]] ה[[צרפת|צרפתי]], [[פייר לאוואל]], עם [[בניטו מוסוליני]], ראש ממשלת איטליה, ב[[רומא]] והם חתמו על [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]] בינואר [[1935]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]) הגדירה מחדש את מעמדם של האיטלקים ב[[תוניסיה]] (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם [[אתיופיה]]. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של [[גרמניה הנאצית]]. |
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש [[משרד החוץ|שר החוץ]] ה[[צרפת|צרפתי]], [[פייר לאוואל]], עם [[בניטו מוסוליני]], ראש ממשלת איטליה, ב[[רומא]] והם חתמו על [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]] בינואר [[1935]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]) הגדירה מחדש את מעמדם של האיטלקים ב[[תוניסיה]] (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם [[אתיופיה]]. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של [[גרמניה הנאצית]]. |
||
לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטלה, [[אריתריאה]] (שגבלה באתיופיה מצפון) ול[[סומלילנד האיטלקית]] (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח). |
|||
בריטניה אכן ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחו את [[אנתוני אידן]] כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שעשתה זאת כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה גם פינתה את אוניות המלחמה שלה מ[[הים התיכון]], ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה. |
|||
זמן קצר לאחר ש[[חבר הלאומים]] ניקה את שני הצדדים |
זמן קצר לאחר ש[[חבר הלאומים]] ניקה את שני הצדדים מאשמה בתקרית וואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את [[המלחמה האתיופית-איטלקית השנייה]]. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה והטיל [[סנקציות כלכליות]] על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון [[נפט]], ולא בוצעו על ידי כל החברים בחבר הלאומים. [[בריטניה]] ו[[צרפת]] לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את [[תעלת סואץ]] לתנועת אוניות איטלקיות). |
||
באוקטובר 1935 גיבשו שר החוץ הבריטי [[סמואל הור]] (Samuel Hoare) ופייר לאוואל, שכיהן אז כראש ממשלת צרפת, הסכם הסודי [[הסכם הור-לאוואל]] שלפיו יותר לאיטליה לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה, מוסוליני הסכים, אך כאשר ההסכם דלף לתקשורת בדצמבר התעוררה מחאה ציבורית בבריטניה ובצרפת, התוכנית בוטלה ומוסוליני פנה ל[[אדולף היטלר]] לעזרה. |
באוקטובר 1935 גיבשו שר החוץ הבריטי [[סמואל הור]] (Samuel Hoare) ופייר לאוואל, שכיהן אז כראש ממשלת צרפת, הסכם הסודי [[הסכם הור-לאוואל]] שלפיו יותר לאיטליה לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה, מוסוליני הסכים, אך כאשר ההסכם דלף לתקשורת בדצמבר התעוררה מחאה ציבורית בבריטניה ובצרפת, התוכנית בוטלה ומוסוליני פנה ל[[אדולף היטלר]] לעזרה. |
||
גרסה מ־18:41, 15 בינואר 2008
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הטקסט לא ברור.משבר אתיופיה היה משבר דיפלומטי שאירע לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת הסכסוך בין איטליה לבין אתיופיה (שהייתה ידועה אז באירופה בשם "אביסיניה"). המשבר חשף את חולשתו של חבר הלאומים ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה.
איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר תקרית הגבול בוואלוואל שאירעה בין המדינות ב-1934, פנתה אתיופיה לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש שר החוץ הצרפתי, פייר לאוואל, עם בניטו מוסוליני, ראש ממשלת איטליה, ברומא והם חתמו על ההסכם הצרפתי-איטלקי בינואר 1935. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מסומלילנד הצרפתית (כיום ג'יבוטי) הגדירה מחדש את מעמדם של האיטלקים בתוניסיה (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם אתיופיה. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של גרמניה הנאצית.
לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטלה, אריתריאה (שגבלה באתיופיה מצפון) ולסומלילנד האיטלקית (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).
בריטניה אכן ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחו את אנתוני אידן כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שעשתה זאת כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה גם פינתה את אוניות המלחמה שלה מהים התיכון, ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה.
זמן קצר לאחר שחבר הלאומים ניקה את שני הצדדים מאשמה בתקרית וואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את המלחמה האתיופית-איטלקית השנייה. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה והטיל סנקציות כלכליות על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון נפט, ולא בוצעו על ידי כל החברים בחבר הלאומים. בריטניה וצרפת לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את תעלת סואץ לתנועת אוניות איטלקיות).
באוקטובר 1935 גיבשו שר החוץ הבריטי סמואל הור (Samuel Hoare) ופייר לאוואל, שכיהן אז כראש ממשלת צרפת, הסכם הסודי הסכם הור-לאוואל שלפיו יותר לאיטליה לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה, מוסוליני הסכים, אך כאשר ההסכם דלף לתקשורת בדצמבר התעוררה מחאה ציבורית בבריטניה ובצרפת, התוכנית בוטלה ומוסוליני פנה לאדולף היטלר לעזרה.
כאשר איטליה כבשה את אתיופיה והכריזה על כינון מזרח אפריקה האיטלקית, בוטלו כל הסנקציות של חבר הלאומים.
קישורים חיצוניים