מימי רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מימי רוזנברג
לידה 6 באפריל 1936 (בת 88)
טְבֶרְיָה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור, פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"משפחה" - פסל ברזל בגובה 2 מטרים מוצב בסמוך לבניין הביטוח הלאומי. פנחס לבון 26, חולון.
"מחווה לאלירן", פסל בגובה 5 מטרים, כיכר קראוזה, חולון.

מימי רוזנברג (נולדה ב-6 באפריל 1936) היא אמנית. ציירת ופסלת. פסליה מוצבים בעיר מגוריה חולון ותמונותיה תלויות במחלקת הרווחה בעיר.

ציורה "גירוש ספרד" מוצב דרך קבע בבית התנ"ך בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימי רוזנברג נולדה בשם מרי דוד בבית היולדות הסקוטי (שהוסב בשנת 1959 ל"המלון הסקוטי") בעיר טבריה. אימה של מימי התעקשה ללדת בבית היולדות היוקרתי בטבריה (עיר הולדתה) אף כי התגוררה בירושלים. בהיות מימי בת שנתיים התגרשו הוריה. אימה עזבה את הבית ומימי נשארה בחזקת אביה. במשך שלש השנים הבאות הועברה מימי (בתשלום מלא) ממשפחת אומנה אחת לשנייה. בהיות מימי בת שמונה שיכן אותה אביה במנזר האחיות ציון בעין כרם. בלחץ משפחתה שומרת המצוות של האם, הוציאה האם את מימי מהמנזר ונטלה אותה תחת חסותה. בשנת 1946 עזבו מימי ואימה את ירושלים ועברו לשכונת בית יעקב בתל אביב.

השם הלא עברי "מרי" לא נשא חן באוזני מורתה בבית הספר, ושמה שונה למרים. השם "מימי" נקבע כפשרה בין מרי למרים. ב-8 בדצמבר 1947 תקפו כוחות חסן סלאמה את שכונת בית יעקב וביתה של מימי נבזז ועלה באש. מימי ואימה נמלטו על נפשן בחוסר כל. הן מצאו מחסה בבית הכנסת "נצח ישראל" שליד התחנה המרכזית בתל אביב. בהמשך הן עברו לדירת חדר בשכונת הקווקזים.

בשנת 1951, בהגיעה לגיל חמש עשרה החלה מימי לעבוד לפרנסת המשפחה בשירות המטאורולוגי. הקריירה שלה בשירות נמשכה בהפוגות קצרות עד פרישתה המוקדמת לגמלאות בשנת 1985. בשירות המטאורולוגי היא נחשפה לראשונה בחייה לאנשים הדוברים "שפות של משכילים" שעודדו אותה ללמוד, לרכוש השכלה ולפתח את כשרונותיה בציור פיסול ומשחק. לאחר פרישתה היא התפנתה ללימודים פורמליים ולהרחבת אופקים.

בשירותה בצה"ל, פגשה את אריה רוזנברג, ונישאה לו. בעקבות הנישואים שוחררה לאחר שירות צבאי קצר של פחות משנה. מימי שבה לשירות המטאורולוגי אותו עזבה עקב גיוסה לצבא. עד מהרה נולדו להם בת ובן. נישואיהם חוו עליות ומורדות, והסתיימו בגירושים לא יפים. על מנת לממשם ויתרה מימי על חלקה ברכוש המשותף. שוב נותרה בחוסר כל. באין ברירה היא עברה לגור בשכונת המצוקה ג'סי כהן בחולון. בתחילה השכונה התייחסה בחשדנות ל"גברת רוזנברג" האשכנזיה (אף כי אביה יליד איראן ואימה צאצא ליהודי פקיעין שלא גלו מהארץ). בהמשך למדו אנשי השכונה להכיר את מימי האמיתית שתרמה וממשיכה לתרום מכשרונותיה בתחומי הציור והמשחק במתנ"ס השכונתי.

לימודים ופעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חמי טבריה - שמן על בד 120X150 ס"מ

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005, ציור הנושא "גירוש ספרד" מוצג קבוע במוזיאון בית התנ"ך, תל אביב.
  • 1988, תערוכת ציור 40 שנה למדינת ישראל, אוהיו, ארצות הברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עד הלום - סיפורו של גדוד 53 מחטיבת גבעתי תש"ח - ערך אריה חשביה
  • מימי - ביוגרפיה, השירות לקשיש אגף הרווחה עיריית חולון, 2011
  • אקלימים - השירות המטאורולוגי, 1989

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מימי רוזנברג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מימי רוזנברג, באתר הקבוצה.