מינו בן גיגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מינו בן גיגי
Myriam Benguigui.jpg
לידה 23 באפריל 1960 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביוני 2011 (בגיל 51) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 6 ביוני 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מינו (מרים) בן-גיגי-יגר (23 באפריל 1960 - 6 ביוני 2011) הייתה סופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם מרים בן-גיגי, בקומונה אורסה (Orsay), ‏20 ק"מ דרומית-מערבית לפריז, למשפחה דתית, השנייה בין ארבעה ילדים, בת ללוסיאן-ז'יל בן-גיגי, יליד אלג'יריה, ואידה לבית סטופ, ילידת גליציה. אביה הוא פרופסור אמריטוס לפיזיקה בטכניון ואמה הייתה בעלת תואר דוקטור ומורה לגאוגרפיה והיסטוריה.

מינו בן-גיגי עלתה לישראל עם משפחתה בשלהי 1969. למדה בתיכון דתי לבנות בחיפה, ושירתה בנח"ל. לאחר נישואיה עברה להתגורר בגבעתיים. למדה במדרשה לאמנות ברמת השרון, ולאחר מכן היסטוריה באוניברסיטה העברית. עבדה כדיילת קרקע.

ספרים שחיברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה אני, שלום בת שמואל יצא לאור בשנת 2003 בידיעות אחרונות - ספרי חמד, בעריכת לילי פרי.

זהו רומן המתרחש על רקע המרד הגדול נגד רומי. שלום בת שמואל, צעירה ירושלמית בת אצולה, שוכלת את בעלה ושני ילדיה התינוקות בזמן נפילת ירושלים. היא בורחת למדבר, שם היא חוברת לסיקריים, מאנשיו של אלעזר בן יאיר, שהיו בדרכם למצדה. היא ניצלת מניסיון התנקשות ומגיעה לעין גדי הריקה. שלום ממשיכה למצדה ונמצאת בה בזמן המצור הרומי.

היא מצליחה להימלט ממצדה יחד עם פליטים נוספים. סילבה, המושל הרומי ומפקד המצור על מצדה, מחלץ אותם מארץ ישראל החרבה ולוקח אותם עמו לרומא, שם הופכת שלום לפילגשו וחיה חיי נוחות ורווחה. בנה אליכין לומד בגימנסיון ומתחתן עם מירתה, פליטת מצדה, עמה גדל. בערוב ימיה, שלום מעלה על הכתב את סיפור חייה. הספר מסתיים לאחר מותה, כשבנה אליכין כותב מכתב ליוסף בן מתתיהו ומצרף אליו את סיפור חייה.

ספרה בראשית הייתה אהבה יצא לאור בשנת 2012 בהוצאת טוטם ספרים. הספר מתאר את ארנו והאמן, זוג נאהבים, הבוראים יחדיו את העולם.

ספרים שתרגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "אני, שלום בת שמואל"

  • David Schonberg, "Memoirs of the last stand", Jerusalem Post, 4 November 2004.

על "מכתבים מן הטחנה" לאלפונס דודה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מינו בן גיגי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דודה, אלפונס, 1840-1897 מחבר, כתבי אלפונס דודא