אלעזר בן יאיר
אלעזר בן יאיר (המאה ה-1 לספירה) היה ממנהיגי הסיקריים בתקופת המרד הגדול של היהודים ברומא, ומנהיג המעוז האחרון של המרד מצדה.
ייחוס משפחתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלעזר בן יאיר היה צאצא לחזקיה הגלילי - ממנהיגי המרד במלך הורדוס ובנו יהודה הגלילי ממייסדי הפילוסופיה הרביעית שראתה באל כשליט היחיד ושלטון זר ביהודה אינו בא בחשבון. מבין משפחה זו ניתן למנות רבים שהנהיגו מרידות ברומאים ועושי דבריהם ביהודה ובניהם גם מנחם בן יהודה (דוד או דודנו של אלעזר) שנרצח בירושלים זמן קצר טרם חורבנה.
המרד הגדול
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מספר ימים של מהומות קשות בירושלים, השתלטו הסיקריים, בראשות מנחם בן יהודה הגלילי, על מבצר מצדה, הרגו את חיל המצב הרומאי שהחזיק במבצר, והפכו אותו למעוזם.
לאחר שרוחות המרד השתלטו על העיר ירושלים, עזב הנציב הרומי גסיוס פלורוס את העיר, והותיר בה גדוד (קוהורטה) של חיילים. כן הגיעו לעיר כאלפיים אנשי צבא מצבאו של אגריפס השני, אשר מלך בצפון הארץ, והיה שליט בובה של הרומאים, על מנת לדכא את המרידה. תושבי ירושלים הונהגו בידי אלעזר בן חנניה ממשפחת הכהן הגדול חנניה, ששכנע את הכהנים שלא להקריב קורבנות לשלום הקיסר, ובכך הביא למעשה הסמלי שסימל את תחילת המרידה, כאשר הלחימה כנגד פלורוס ואנשיו כבר החלה מזה מספר ימים. היהודים בהנהגתו של אלעזר לחמו כנגד חיל המצב הרומי וכנגד אנשיו של אגריפס, אשר התבצרו במצודת אנטוניה, והצליחו להביסם. אנשיו של אגריפס גורשו מהעיר, ואילו הרומאים נהרגו. לפעולות אלו הצטרפו הסיקריים בהנהגת מנחם. הם נתנו לפעולות נופך קיצוני, ובין היתר הביאו לשריפת בית הכהן הגדול, ארמונות אגריפס השני וברניקי, והארכיון בו נשמרו שטרי החוב, וכל זאת בהתרסה כנגד השלטון היהודי הקיים.
בימים שלאחר מכן הייתה ירושלים תחת שלטון הסיקריים ושלטונו של מנחם. הסיקריים הסתובבו כאשר פגיון קטן ("סיקה", על שמו הם נקראו), מוסתר מתחת לגלימותיהם, ועסקו גם ברצח מתנגדיהם. מנחם רצח גם את הכהן הגדול חנניה, ושלט באכזריות. העם מאס בו לאחר כמה ימים, והוא נרגם באבנים. אנשיו נרדפו, וכמה מהם, ובראשם אלעזר בן יאיר, נסו בחזרה אל מצדה והתבצרו בה. כדי להתקיים היו הסיקריקים שעל המצדה יורדים ושודדים את יישובי הסביבה ואחר כך חוזרים למקלט הבטוח שבראש המצדה.
על פי יוסף בן-מתתיהו, בתקופת הפסח של שנת 68 החליטו לבזוז את היישוב עין גדי, תוך ביצוע טבח מחריד בגברים, נשים וילדים - 700 במספר, ושבו למצדה עם הביזה. החוקרים מאמינים כי טענתו של בן-מתתיהו בדבר מספר ההרוגים מוגזמת מעל לכל ספק, וקיימת מחלוקת גם לגבי עצם מעשה הטבח. גולגולות שנתגלו באזור עין-גדי ועליהן סימני אלימות מחזקות את הטענה בדבר מעשה הטבח הנ"ל[1].
לאחר חורבן בית המקדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר חורבן ירושלים בתשעה באב, שנת 70 לספירה, נותרו אלעזר ואנשיו מבוצרים במצדה. כן נותרו מספר אלפי קנאים מבוצרים בהרודיון ובמכוור. בארץ נותר לגיון רומי, הוא הלגיון העשירי פרטנסיס, ובראשו לגאטוס. כן הוצב בארץ נציב. בתחילה היה זה בסוס, אך הוא מת מיתה טבעית, והוחלף על ידי פלביוס סילבה. בתחילה כבשו הרומאים את ההרודיון, ולאחריו נכבשה מכוור. בשנת 73 היו אנשיו של אלעזר היחידים שנותרו שהתנגדו התנגדות פעילה לרומאים.
מצדה עומדת בראשו של הר גבוה, כששתי דרכים מובילות אליה. האחת, ממזרח, והיא מכונה "שביל הנחש", בשל היותה תלולה ומפותלת, והשנייה ממערב. המלך הורדוס ביצר את המקום והקיפו בחומה. כאשר הגיעו הרומאים למקום, היה אלעזר מבוצר היטב, ועמו צידה ומים שיכולים היו להספיק למצור ארוך. הרומאים הקיפו את ההר בדייק, ולאחר מכן החלו לבנות סוללה על הצד המערבי של הרמה מאלפי טונות של אבנים ואדמה כבושה על מנת להגיע אל המבצר. יוסף בן מתתיהו לא מציין ניסיונות משמעותיים של הסיקריקים לתקוף את הצרים תוך כדי התהליך. זהו הבדל משמעותי מדיווחיו על מצורים אחרים על מבצרים יהודיים, מה שאולי מעיד על כך שלסיקריקים לא היה הציוד או הכישורים להילחם בלגיון הרומאי.
עם זאת, יושבי מצדה הקשו על בניית הסוללה, על ידי הפלת אבנים מראש ההר על הפועלים, קשתים וכו'. לבסוף השתמשו בשבויים יהודים כפועלים לבניית הסוללה. אלעזר לא הסכים לפגוע ביהודי, וכך אופשרה בניית הסוללה. הסוללה הושלמה באביב לאחר כשניים או שלושה חודשי מצור, ואפשרה לרומאים לבסוף לפרוץ את חומת המבצר בעזרת איל ניגוח. לאחר שהצליח המצביא סילבה לפרוץ את החומה הראשונה, גילה כי הקנאים הקימו במקום חומה שנייה מעץ. בחמישה עשר בניסן הצית סילבה את החומה, אשר עלתה באש במהלך היום. בלילה התכוננו הרומאים להיכנס למבצר עצמו, ולכבשו מידי אלעזר ואנשיו.
נאום אלעזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן יאיר ראה כי נגזר דינו של המבצר ליפול, אסף את אנשיו, ודיבר אל לבם להתאבד ביחד במקום ליפול בשבי. נאומו, כפי שהושם בפיו על ידי יוסף בן מתתיהו, החל בקריאה לשמור על הכבוד ועל החירות ולהעדיף את המוות על פני עבדות ואונס, ושכנע חלק גדול מהמאזינים:
הוי אנשים גיבורי החיל! הן מני-אז קיבלנו עלינו, לבלתי עבוד את הרומאים, וגם לא אדונים אחרים, זולתי את אלוהים לבדו, כי רק הוא מושל האדם באמת ובצדק. והנה הגיעה השעה המצוה עלינו להשלים בפועל כפינו את משאת נפשנו, ואל נעטה בשעה הזאת קלון עלינו. ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות שאין בה סכנה, לא נבחר לנו הפעם חיי-עבדות עם שפטים נוראים -- והן זה יהיה חלקנו מאת הרומאים, אם נפול חיים בידם. כי הנה אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם, ואנחנו נשארנו האחרונים להילחם איתם. והנה אני חושב, כי צדקה עשה איתנו אלוהים בתת-בידנו למות מות גיבורים בני-חורין, כאשר לא היה לאל יד אחיהו, אשר באה מפלתם כחתף. והנה גלוי וידוע לפנינו, כי מחר יבוא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות גיבורים, אנו ומחמדי-עינינו יחד. ...על כן תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות. ואחרי כן נגמול איש לרעהו חסד גיבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חירותנו אלי קבר, ולפני מותנו נשחית באש את הרכוש ואת המבצר. ויודע אני נכונה כי יתעצבו הרומאים אל לבם, אם לא יתפסונו חיים, ויבושו מתקוותם למצוא שלל. רק את הצידה נשאיר להם, למען תהיה לעדה אחרי מותנו, כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות, כאשר קיבלנו על עצמנו מראש.
הנאום, הנחשב ליצירת מופת רטורית, שכנע את מרבית לוחמי מצדה, אולם חלקם לא הסכימו להתאבד. בן יאיר נשא נאום נוסף, בו הוכיח את מאזיניו על רכות לבם, פירט את הזוועות הצפויות להם לאחר הכניעה לרומאים, והצליח לשכנע את כולם. לפי יוסף בן מתתיהו, אנשיו של אלעזר שמעו לדבריו, וכרתו ברית התאבדות בה החלו בהרג הנשים והילדים, ולאחר מכן הרגו את עצמם. רק שתי נשים וחמישה ילדים, שהסתתרו בצינורות המוליכים את המים אל העיר, הצליחו להינצל, ותשע מאות ושישים איש נטלו את נפשם בכפם, ובהם מנהיגם אלעזר. מותם של הקנאים הנצורים במצדה היה סיומו של המרד הגדול, ולאחריו לא נותרה עוד התנגדות לרומאים על אדמת יהודה, עד לפרוץ מרד בר כוכבא עשרות שנים לאחר מכן.
ממצאים ארכאולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצדה זוהתה לראשונה בשנת 1842 ובמאה העשרים נחשפה על ידי ארכאולוגים, ובהם יגאל ידין. עיקרי הסיפור אודות המצור שהובא בכתבי יוסף בן מתתיהו אושש בראיות רבות. שרידי המצור הרומי, הסוללה שהוקמה, ושרידי המחנות הרומיים נתגלו אף הם. כמו כן התגלה שבר חרס (אוסטרקון) ועליו רשום בעברית השם בניאיר. הארכאולוג ידין הניח שהאוסטרקון, יחד עם עוד שמונה אוסטרקונים ועליהם רשומים שמות אחרים של גברים, הם "פתקי הגרלה" אשר שימשו להטלת הגורל מי הלוחם שיהרוג את חבריו בטרם יתאבד. האוסטרקונים מוצגים במוזיאון שבאתר מצדה.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 1981 יצאה לאקרנים המיני-סדרה "מצדה" המגוללת את סיפורה של מצדה בשלהי המרד הגדול. את תפקידו של אלעזר בן-יאיר גילם השחקן פיטר שטראוס.
- במיני-סדרה "נשות מצדה" (The Dovekeepers) אשר יצאה בשנת 2015 ומבוססת על הספר "The Dovekeepers" (אנ') מאת אליס הופמן (אנ'), דמותו של אלעזר בן-יאיר מופיעה כבן הזוג של אחת הנשים הבדיוניות המגוללות את סיפורן בפני יוספוס פלביוס (סם ניל). את דמותו של אלעזר בן-יאיר מגלם השחקן מידו חמאדה (אנ').
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על שמו של אלעזר בן יאיר בחר מנהיג הלח"י אברהם שטרן את כינויו המחתרתי "יאיר".
- שני הרים סמוכים למבצר מצדה נקראים על שמו: הר אלעזר מדרום למצדה והר בן יאיר מצפון מערב למצדה.
- שמו של אלעזר בן יאיר מונצח ברחוב בירושלים, בבאר שבע, ברמת גן וברחוב ראשי בערד, הסמוכה למצדה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל חגי, נאומו של אלעזר בן יאיר לפני נפילת מצדה, מחניים פ"ג.
- "Masada", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אביחי בקר, הטבח בעין גדי, באתר הארץ, 27 במרץ 2001