לדלג לתוכן

מלחמת האזרחים האלבנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת האזרחים האלבנית
תאריכים 1997 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום אלבניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלחמת האזרחים האלבנית היה מרי אזרחי באלבניה, שהחל בינואר 1997 בעקבות כישלון הונאות פונזי גדולות ברחבי המדינה והאשמת הממשלה בעזרה להונאת אלו.[1] במהלך האירועים הופלה הממשלה ויותר מאלפיים אנשים נהרגו. יש המכנים את המאורעות כמרד, מרי אזרחי ואף אירוע שהסלים לכדי מלחמת אזרחים.

בינואר 1997 אזרחים אלבנים שהפסידו את הונם (1.2 מיליארד דולרים בסך הכול וממוצע של כ-400 דולר לאזרח) החלו להפגין ברחובות, בדרישה להחזרת כספם. ב-1 במרץ ראש הממשלה אלכסנדר מקסי (Aleksandër Meksi) פרש מתפקידו ויממה לאחר מכן נשיא אלבניה הכריז על מצב חירום לאומי. ב-11 במרץ מנהיג המפלגה הסוציאליסטית של אלבניה, באשקים פינו (Bashkim Fino) מונה לראש ממשלת אלבניה. מינוי זה לא עצר את חוסר הסדר. בשלב זה הצבא החל לאבד את כוחו וכאוס שרר ברחובות.[2]

במהלך מרץ מדינות זרות קראו לאזרחיהם לצאת מאלבניה מחשש כי יפגעו. בעקבות החלטה 1101 של מועצת הביטחון של האו"ם ב-28 במרץ נכנסו לאלבניה כוחות בינלאומיים של כ-7,000 חיילים על מנת להחל סדר במדינה. האו"ם פחד כי המהומות באלבניה יגלשו אל מחוץ לגבולותיה ופליטים יגיעו אל כל אירופה. ב-15 באפריל יצא לדרך מבצע אלבה על מנת להשיב את הסדר למדינה.[2] בעקבות חוסר הסדר ששרר במדינה, כלי נשק רבים הגיעו לצבא שחרור קוסובו, וחלקם הגיעו אל מלחמת קוסובו.

בשנת 1992 המפלגה הדמוקרטית של אלבניה ניצחה בבחירות החופשיות הראשונות במדינה, שנערכו עקב נפילת מסך הברזל, וסאלי ברישה נהפך לנשיא. אלבניה אימצה כלכלת שוק חופשי במטרה להתאושש מהקומוניזם ששלט במדינה על ידי המפלגה הסוציאליסטית של האנשים ברפובליקת אלבניה משנת 1946. השוק הפתוח ששלט באלבניה היה חסר רגולציה וגרם להונאות פונזי והונאות פירמידה רבות שהבטיחו תשואה חודשית של 10-25% ואף עזרו בהלבנת הון ומכירת נשק.[3][4] 1.2 מיליארד דולרים לערך היו מושקעים בהונאות השונות על ידי כשני שלישים מאזרחי אלבניה, חלקם מכרו את בתיהם וכל רכושם על מנת לקבל את התשואה.[3] בינואר 1997 הונאות הפירמידה קרסו בעקבות חוסר יכולת להחזיר למשקיעים את כספם.

ב-26 במאי 1996 נערכו בחירות כלליות באלבניה, בהם ניצחה המפלגה הדמוקרטית בהפרש ניכר, תוצאות אותן דחתה המפלגה הסוציאליסטית כהונאה ודחתה את תוצאות הבחירות. המפלגה הסוציאליסטית עזבה את ספירת הקולות והחרימה את הפרלמנט. בבחירות מקומיות שנערכו מאוחר יותר אותה השנה, ב-20 באוקטובר המפלגה הדמוקרטית ניצחה שוב והמפלגה הסוציאליסטית דחתה את התוצאות גם כן.

הונאות הפירמידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם החלת כלכלת השוק הפתוח באלבניה, החלו לפעול הונאות הפירמידה והפונזי במדינה. עקרון הונאות אלו הוא לשלם למשקיעים ישנים עם כספי משקיעים חדשים במקום להשקיע אותם כראוי. ההונאה הראשונה במדינה נוצרה על ידי היידין סיידיס (Hajdin Sejdisë) אשר ברח לשווייץ מאוחר יותר. הונאות נוספות יצאו לפועל, בניהם הונאות שנוצרו על ידי עובדי מפעל נעליים ופוליטיקאים מהקואליציה. הונאות הפונזי הציעו ריביות גבוהות ולא ריאליות. הונאות אלו לא נעצרו מכיוון שאומצה באלבניה הצעת חוק האומרת שהבנק הלאומי של אלבניה לא יפקח על הבנקים המסחריים במדינה. כאשר קרן המטבע הבינלאומית המליצה לסגור הונאות אלו, הממשלה האלבנית המשיכה את פעילותם ואף חלק מחבריה השתתפו בה. בין 8-16 בינואר 1997 הונאות פירמידה אלו קרסו.

בעקבות קריסת הונאות אלו, בשישה-עשר בינואר החלו הפגנות ברחבי אלבניה. בתשעה-עשר בינואר הפגנות החלו בטירנה, עיר הבירה של אלבניה. מלחמת האזרחים החלה בעשרים-וארבעה בינואר, אלפי אזרחים הפגינו כנגד תמיכת הממשלה בהונאות אלו, ההפגנות הסלימו מהר מאוד לאלימות פיזית, שוטרים נאלצו להתערב ובתי עסק נשרפו. ב-25 בינואר חבר מפלגת השלטון הדמוקרטית נשלח לנהל משא ומתן עם המפגינים בעיר לושניה (Lushnjë), הוא נחטף והוחזק כבן ערובה באצטדיון העיר, הכוחות האלבנים המיוחדים הצליחו לחלצו. כמעט כל המשרדים הממשלתיים נבזזו והוחרבו. חברי אופוזיציה הצטרפו למהומות ואף הובילו את חלקן. למרות המלצת קרן המטבע הבינלאומית, חברי הקואליציה של אלבניה לא היו מוכנים לעצור את ההונאות, מכיוון שאלו הרוויחו מהן. בעקבות כך אזרחים רבים במדינה היו בטוחים כי המפלגה הדמוקרטית צריכה לרדת מהשלטון.

שביתת הרעב באוניברסיטת ולורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשרים בפברואר 1997, כ50 סטודנטים באוניברסיטת ולורה החלו שביתת רעב בדרישה לפרישת הממשלה ולהחזרת כל הכספים שהושקעו בהונאות השונות. גופים שונים הביעו את תמיכתם בשובתים והם אף הוסעו לבירה טירנה על ידי אקטיביסטים של אגף הנוער של המפלגה הסוציאליסטית.

ב-26 בפברואר, אלפי אנשים הקיפו את מבנה האוניברסיטה במטרה להגן עליה כנגד מתקפה של הכוחות החשאיים של אלבניה. באותו יום, קבוצה של שובתים דרשו תמיכה רפואית. בעשרים-ושביעי בפברואר, ראש העיר של ולורה הביע את תמיכתו בשובתים. היום למחרת היה רגע מכריע בהיסטוריה האלבנית, לאחר התחזקות השמירה מסביב לבניין האוניברסיטה, כוחות מורדים תקפו את בניין הכוחות החשאיים ללא אזהרה. בפרעות בין המורדים לבין הממשלה נהרגו תשעה אנשים - שישה קצינים ושלושה אזרחים. המקרה הזה מייצג את התחלתה של מלחמת אזרחים בת עשרה ימים ושנה של אלימות בדרום אלבניה.[5]

הביזה ופתיחת מחסני הנשק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה פתיחה של מחסני נשק בצפון אלבניה על מנת להתמגן בצפון מהאלימות בדרום. ההוראה לפתוח מחסני נשק קרתה על ידי הנשיא ברישה. כאשר בסיסים צבאיים בדרום נבזזו, הוערך כי בממוצע, לכל זכר מגיל עשר היה לפחות אקדח אחד ותחמושת.[6] על מנת להגן על צפון ומרכז אלבניה הממשלה הסכימה שהאזרחים יתחמשו בכלי נשק של המדינה. במהלך המרידות כ-650 אלף רובים מסוגים שונים, 1.5 מיליארד כדורי תחמושת, 3.5 מיליון רימוני יד ומיליון מוקשים נבזזו ממחסני הצבא האלבני.[7]

המקרה בקרבה (אנ') (Krrabë Event) היה מקרה של גניבת זהב מהאוצר הלאומי האלבני. האוצר שהוחבא במנהרות על יד קרבה, הכיל 340 קילוגרם של זהב, שטרות ופריטים אחרים.[8] מבצעי השוד נידונו לעונש מאסר בפועל לתקופות שבין שלוש לשמונה שנים.

שוד האוצר הצפוני הוא מקרה שאירע במרץ 1997, המקרה היה גניבה של כשישה מיליון דולרים מהאוצר האלבני בשקודרה (Shkodër). האירוע מתואר כאחד ממקרי השוד המוצלחים ביותר בהיסטוריה של הבלקן. קבוצה של שישה אנשים תקפו את בניין האוצר הלאומי המבוצר של אלבניה עם ארטילריה נגד טנקים. הסכום הכולל של הכסף שהיה בבניין הוא שמונה מיליון דולרים אך הפורצים הצליחו להגיע רק לשישה מיליון דולרים. מהר מאוד לאחר תקיפת הבניין הגיעו שוטרים על מנת לשמור על הכסף שנשאר. הגנבים נראו על ידי עדי ראייה שונים בפרברי שקודרה לאחר השוד אך החקירה המשטרתית לא הגיעה אליהם. הגנבים לא נתפסו מעולם.

התערבות בינלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 במרץ התקבלה החלטה מספר 1101 באו"ם לתת עזרה הומניטרית לאלבניה. ב-15 באפריל מבצע אלבה נכנס לאלבניה ויצא ממנה ב-12 באוגוסט אותה שנה. כ-7,000 חיילים מצבאות שונים הובלו על ידי כוחות איטלקיים במשימה של האו"ם על מנת להשיב את הסדר לאלבניה.[9] הכוחות הראשונים הורדו בדורס (Durrës). השקט חזר תחילה לטירנה. מעט כוחות של מבצע אלבה נשארו במקום על מנת להחזיר את הצבא לסטנדרטים מודרניים. לאחר מכן נעשתה הסדרה גם לכוחות השיטור של אלבניה.

הצבאות המעורבים היו:

בחירות בזק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלך בחירות הבזק לפרלמנט האלבני בעשרים ותשיעי ביוני 1997, יותר משישים אנשים נהרגו. המפלגה הסוציאליסטית ניצחה, גם בטירנה. חברים ב"וועידת הישועה" נכנסו לתפקיד פוליטי למרות הבטחות קודמות שלא יעשו זאת. באותם בחירות התקיים משאל עם בנוגע לצורת הממשל באלבניה, רפובליקה ניצחה את המונרכיה כשרפובליקה קיבלה כ-65% מהקולות ומונרכיה 35%.

קבוצות חמושות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות פשיעה שונות ניצלו את הסיטואציה הכאוטית על מנת להתחמש ולתפוס שליטה על ערים שלמות. רוב קבוצות פשיעה אלו היו במקור אסירים לשעבר אשר ברחו מהכלא, רובם ברחו מהכלא היווני והיגרו לאלבניה. המקרה המפורסם ביותר הוא המקרה של זאני צ'אושי (Zani Çaushi) שברח מהכלא המאובטח בלאריסה בפברואר 1997 ויחד עם קבוצת חברים הקים את כנופיית צ'ולה (Çole) בוולורה.

בוולורה היו חמש כנופיות אך רק שתיים שלטו בעיר: הכנופיה של זאני והכנופיה של גג'אי (Gaxhai). בימי שליטת הכנופיות, תנועה ברחובות החלו בוולורה בשעה 10:00 כאשר אנשים התאספו בכיכר הדגל על מנת לשמוע את ועידת ההצלה אשר הסתיימה ב13:00. אחרי השעה הזו הרחובות היו נטושים והאנשים היחידים שנעו ברחובות היו חברי כנופיות. כנופיות הכריזו על ידי רמקולים ופליירים שלאנשים אסור לצאת מביתם ואם יעשו זאת, ילחמו בהם. כל לילה כלל התקפה של חומרי נפץ ויריות אשר גרמו לעשרות הרוגים. בבערת, שבה שלטה כנופיית אלטין דרד'ה (Altin Dardha), החוקים היו חמורים יותר. בלושיניה אשר בה שלטה כנופיית אלדו בארה (Aldo Bare) לכנופיה הייתה שליטה מלאה. הפשעים החמורים ביותר שכנופיות אלו ביצעו היו לערוף את ראשי האויבים. ערים שנשלטו על ידי כנופיות היו ולורה, בראט, טפלנה, ממאליאי, באלשי, ג'ירוקסטר, לושניה, פוגראדץ, צריק וטרופויה.

  • כנופיית צ'ולה, הייתה בוולורה והובלה על ידי מירטזה צ'אושי (Myrteza Çaushi),[10] הייתה ידועה גם בתור "פרטיזן",[11] ו"זאני". הכנופיה נקראה במקור אחר שכונת שולה בחלק המזרחי של העיר, החלק שבו שלטה.[11] תמכו במפלגה הסוציאליסטית.
  • כנופיית קאקאמי, הייתה בולורה והובלה על ידי פרדי נהביו (Fredi Nehbiu). שלטה בחלק המערבי של באביק. תמכו במפלגה הסוציאליסטית.
  • כנופיית גאהקסי בולורה הובלה על ידי גזמנד "גג'אי" בארקה (Gazmend "Gaxhai" Braka) ונקראה אחרי המנהיג. חברי הכנופיה היו מהכפר צרקובין (Cerkovinë), ולורה וערים דרומיות נוספות. הכנופיה הוקמה במרץ 1997 בולורה. היריבים העיקריים שלהם הייתה כנופיית שולה. תמכו במפלגה הדמוקרטית.
  • כנופיית מוקו (Muko) הייתה בולורה.
  • כנופיית אלטין דרד'א (Altin Dardha) הייתה בבראט והובלה על ידי אלטין דרד'א.
  • כנופיית אלדו בארה (Aldo Bare) הייתה בלושניה והובלה על ידי אלדו בארה.

ועדות הישועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדות הישועה היו ארגונים אנטי ממשלתיים אשר נוצרו במהלך מלחמת האזרחים האלבנית ב-1997. הם נוסדו באזורים רבים של המדינה במטרה לחמוס את כוחות המדינה האלבנית.[12] הוועדות היו בעלות הכוח הגדול ביותר בדרום אשר בתחילת המשבר, כל ועדות הישועה באזור התמזגו לוועדת ישועה אחת ענקית אשר דרשה להוריד מכוח את הנשיא סאלי ברישה (Sali Berisha).[13] ועידות רבות הוקמו על ידי ארגונים מקומיים בשביל המפלגה הסוציאליסטית של אלבניה וראו את עצמם כמגנים של הדמוקרטיה כנגד סמכות חוקית של אדם אחד. הממשלה העכשווית של אלבניה רואה בהם כדומים למפלגות המקומיות בתקופת הקומוניזם ולכן הם איום פוטנציאלי לחזרה למשטר קומוניסטי.

הונאות הפירמידה והפונזי נופלות והמוני האנשים שכספם נגנב מתחילים במחאות כנגד מנהלי ההונאות ודורשים חקיקה להחזרת הכספים. [14] האופוזיציה עוזרת בארגון הפגנות במטרה לעלות לשלטון.[15] נוצרה ועידת חקירה פרלמנטרית.[16] מתחילים משפטים כנגד הונאות ומנהליהם ומגלים כי קיים קשר בינם לממשלה.[17] מוסדות מדינה ומוזיאונים נהרסים על ידי מפגינים.[18] מוקם "הפורום לדמוקרטיה" אשר מטרתו היא למחות כנגד הממשלה ולהשיג את כספי האזרחים חזרה.[19]

עולות הצעות ליצור ממשלה טכנית שתפתור את בעיות המשבר.[20] ההפגנות גדלות ומציפות את כל הערים הגדולות של אלבניה.[21] תחנות משטרה ומוסדות ממשלתיים ממשיכים להיות מותקפים ולהיהרס על ידי מפגינים.[22] אלימות מסלימה בעיקר בדרום וההסתה כנגד מפלגת השלטון הדמוקרטית מצליחה.[23] מתחילים להיות קרבנות בהפגנות.[24] סוגרים את בתי הספר ומתחיל עוצר לילי ברחבי המדינה.[25] הנשיא ברישה נפגש עם האזרחים ומבטיח שיפתור את המשבר.[26] שביתות רעב מתחילות ברחבי אלבניה במטרה להוריד את הממשלה מהשלטון.[27]

אלבניה נמצאת בכאוס ואור לא נראה בקצה המנהרה. מורדים משתלטים על מתקנים צבאיים והממשלה מכריזה על מצב חירום. מחסני נשק ממשיכים להיות מופצצים. הממשלה מתפטרת והאזרחים חוגגים עם יריות באוויר. מתחילות הגבלות על צריכת טובין. הנשיא ברישה נבחר מחדש על ידי הצבעה פרלמנטרית מוטית. הרס של בניינים ממשלתיים על ידי מפגינים ממשיך להתקיים. המפגינים הקימו את "הועידה לישועה ציבורית" אשר מטרתה היא להיות ממשלה חלופית בשביל המורדים. הסטודנטים סיימו את הפגנותיהם. מפגינים דורשים להפריד בין הצפון והדרום ולהקים 2 מדינות, אחת לדרום ואחת לצפון. שדה התעופה הבינלאומי בטירנה נהרס על ידי מורדים ומאוחר יותר משוקם. ממשלה זמנית קמה ובראשה ראש העיר של ג'גירוקאסטרה, באשקים פינו (Bashkim Fino). ערים גדולות מתחילות להישלט על ידי כנופיות. מורדים השיגו מטוסי מיג. "ועידת הדרום" מוקמת במטרה לדחות פיצוי כספי ולהוריד את ברישה מהשלטון. אלבניה מבקשת עזרה בינלאומית. אזרחים משתלטים על הנמל בדורס שלאחר מכן שליטתו חוזרת לממשלה האלבנית. הנשיא עוזב את המדינה בהליקופטר צבאי אמריקני. יוון ביקשה להיכנס לאלבניה על מנת להגן על מיעוטים יוונים שם, הטורקים אומרים כי יפלשו לאתונה עם יוון תעשה זאת. ספינה אלבנית נוגחה בטעות על ידי אונייה של הצי האיטלקי. החלטה מספר 1101 של האום מתקבלת במטרה להחזיר את הסדר לאלבניה על ידי "מבצע אלבה" אשר הוא כניסה מזוינת לאלבניה על מנת להשיב את הסדר על כנו.

מבצע אלבה יוצא לדרך בהובלת איטליה. כוחות מיוחדים מנסים להשיב את הסדר באלבניה ומצליחים לעשות זאת בצפון. השגרירות האמריקאית לא מוכנה להיפגש עם גופים שאינם הממשלה וכך גם גופים בינלאומיים נוספים, קונסול אירופה דורש מועידות הישועה להיפטר מנשקם הלא חוקי. המפלגה הדמוקרטית מבינה כי כוחה נחלש. ראש ממשלת איטליה רומאנו פרודי (Romano Prodi) מבקר באלבניה ומלווה בראשי כנופיות כשומרי ראש. מחאות מתקיימות במטרה להוריד את ברישה מהשלטון ולבקש את הכספים הגנובים חזרה. בחירות נקבעו ל-29 ביוני. מחסני נשק מופצצים על בסיס שבועי.[28] בתי ספר נפתחים.

עשרות נהרגו בשקודרה, בראט, טיראנה ודורס. גשרים הותקפו, כבישים נחסמו ומחסני נשק הופצצו. כוחות מיוחדים מנסים לעשות סדר. ועידות ההצלה מתאחדות.[29][30][31][32]

בחירות לפרלמנט באלבניה התקיימו. מפלגה הסוציאליסטית ניצחה בזמן שהמפלגה הדמוקרטית לא הצליחה לקיים קמפיין בדרום ובעקבות כך סבלה מההפסד הגדול בתולדותיה. חברים של ועידות ישועה הצטרפו לתפקידים פוליטיים אף על פי שהבטיחו שלא יעשו זאת. בבחירות לשיטת הממשל אשר נערכו באותו יום, הרפובליקה ניצחה את המונרכיה.

כנופיות המשיכו לשלוט בערים ולהשליט פחד וטרור. רצח, שוד, מכירת נשק ושימוש בסמים גבר בתקופה זו. האשימו את ועדת הבחירות בזיוף תוצאות. הנשיא ברישה פרש לאחר שהמפלגה הסוציאליסטית ניצחה.

ב-11 באוגוסט הכוחות הצבאיים במבצע אלבה עזבו את אלבניה.

לפי כריסטופר ג'ארויס, היו 2,000 הרוגים.[33] לפי פרד ק. אברהמס, בין מרץ למאי 1997 היו כ-1,600 הרוגים רובם בדרום במלחמות בין כנופיות יריבות.[34] לפי מכון המחקר הבינלאומי לפירוק נשק של האומות המאוחדות, היו יותר מ-2,000 מתים בחודש מרץ לבדו.[35]

עלות ההריסות שלאחר המרידות הוערכו בכ-200$ מיליון ובכ-3,700 עד 5,000 פצועים. הוגשו תביעות כנגד הבוסים של ההונאות. חברי ממשלה נשפטו ונידונו למאסר.

בבחירות של יוני ויולי 1997 ברישה ומפלגתו הורדו מהשלטון, והצד השמאלי של המפה הפוליטית בראשות המפלגה הסוציאליסטית, ניצח. המפלגה הסוציאליסטית בחרה ברג'פ מיידאני כנשיא של רפובליקת אלבניה. כל כוחות האו"ם הוצאו מאלבניה עד ל-11 באוגוסט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Finance and Development, Finance and Development | F&D (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ 1 2 Albanian Civil War (1997), www.globalsecurity.org
  3. ^ 1 2 Finance and Development, Finance and Development | F&D (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Albania Rebellion 1997, web.archive.org, ‏2010-01-04
  5. ^ UNHCR - The UN Refugee Agency, www.unhcr.org
  6. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2014-01-09
  7. ^ Annual progress report / United Nations Development Programme (UNDP), University of Arizona Libraries, 1993
  8. ^ Vjedhja e thesarit ne tunelet e Krrabes - Arkiva Shqiptare e Lajmeve, www.arkivalajmeve.com
  9. ^ Maurizio Alì, L'attività di peacekeeping della Forza Multinazionale di Protezione in Albania, 2003
  10. ^ Transition, Open Media Research Institute, 1997. (באנגלית)
  11. ^ 1 2 Warlords in International Relations, London, 1999, ISBN 1-349-27688-X
  12. ^ Jana Arsovska, Decoding Albanian organized crime : culture, politics, and globalization, Oakland, California, 2015, ISBN 978-0-520-95871-5
  13. ^ Abrahams, Fred (2015). Modern Albania: From Dictatorship to Democracy in Europe. New York: NYU Press. ISBN 978-1479896684
  14. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :13 Janar, 14 Janar, 15 Janar, 16 Janar
  15. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :15 Janar
  16. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :18 Janar
  17. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :22 Janar
  18. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :25 Janar, 26 Janar, 27 Janar
  19. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :29 Janar
  20. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :4 February
  21. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :6 February
  22. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :9 February, 28 February, 24 February
  23. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :10 February
  24. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :11 February
  25. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :12 February, 13 February
  26. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :18 February
  27. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :20 February
  28. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare :18 April
  29. ^ Agjencia Telegrafike Shqiptare : February 12
  30. ^ "Politicians to Be Punished If Cerrik Massacre Fully Investigated, Shehu". Albanian Times.
  31. ^ "Agjensia Sot". Sot.com.al. 12 November 2008. Retrieved 12 November 2011.
  32. ^ "Procesi, Met Bozi rrëzon dëshminë e gardistit të plagosur Albania 2010-05-12". Lajme.shqiperia.com. 12 May 2010. Retrieved 12 November 2011.
  33. ^ Christopher J. Jarvis, The Rise and Fall of the Pyramid Schemes in Albania, IMF Working Papers 99, 1999, עמ' 1 doi: 10.5089/9781451852127.001
  34. ^ Fred Abrahams, Modern Albania : from dictatorship to democracy in Europe, New York, 2016, ISBN 978-1-4798-3809-7
  35. ^ Geofrey Mugumya, From exchanging weapons for development to security sector reform in Albania : gaps and grey areas in weapon collection programmes assessed by local people, Geneva, Switzerland: United Nations Institute for Disarmament Research, 2005, ISBN 92-9045-173-4