עם נפילתה של האימפריה העות'מאנית והקמת הרפובליקה המודרנית תחת הנהגתו של מוסטפא כמאל, החליפו הכוחות המזוינים של טורקיה את הצבא העות'מאני. טורקיה אמנם לא השתתפה במלחמת העולם השנייה, אך הייתה דרוכה ומוכנה למקרה של התקפה גרמנית על שטחה.
ב-1950 השתתפו כוחות טורקיים בלחימה במלחמת קוריאה. ב-1974 פלשה טורקיה לקפריסין במטרה להגן על המיעוט הטורקי החי באי וכדי למנוע מהלך של איחוד האי עם יוון. עד היום מוצבים כוחות טורקיים על האי.
בשנות ה-80 החל תהליך מודרניזציה שני הנמשך עד היום במהלכו החלו הכוחות הטורקיים לקלוט מערכות נשק מתקדמות. בנוסף, התעשייה הצבאית המקומית נוסדה ואחת ממטרות תהליך המודרניזציה היא הפיכתה של טורקיה לעצמאית בתחום ייצור מערכות נשק.
יעד תקיפה עיקרי של הכוחות המזוינים של טורקיה בתחילת המאה ה-21 הוא הכורדים שבצפון סוריה ועיראק, המותקפים בנימוק שהם מתארגנים לפעולות טרור נגד טורקיה.[1][2]
בראש הצבא עומד ראש המטות המשולבים של טורקיה (הרמטכ"ל), שהוא הקצין הצבאי הבכיר ביותר בארגון. הצבא כפוף לשר ההגנה הלאומי, תפקיד אזרחי במעמד חבר קבינט, כאשר זרועות השירות כפופות למשרד ההגנה תחת פיקוחו המבצעי של המטה הכללי. בניגוד ליתר היחידות בצבא הכפופות לאחת הזרועות, פיקוד הכוחות המיוחדים כפוף ישירות למטה הכללי.
בעת מלחמה, משמש ראש המטה הכללי כמפקד העליון של הצבא בשמו של נשיא טורקיה, המייצג את הפיקוד הצבאי העליון מטעם האספה הלאומית הגדולה. המטה הכללי אחראי גם על תיאום היחסים הצבאיים של טורקיה עם יתר המדינות החברות בנאט"ו ועם מדינות ידידותיות אחרות.
הצבא הטורקי הוא אחד מהצבאות הגדולים בעולם ונכון ל-2018 והשני בגודלו מבין החברות בארגון נאט"ו. הצבא הטורקי הוא זרוע השירות הגדולה ביותר בכוחות המזוינים של טורקיה, והיא בעלת דומיננטיות מכרעת בהשוואה ליתר הזרועות.
נכון לשנת 2022, מבנה כוחות היבשה מורכב מארבע ארמיות, תשעה קורפוסים, שמונה חטיבות קומנדו, חטיבת קומנדו הררית אחת, שבע חטיבות שריון, 14 חטיבות ממוכנות, שבע חטיבות חיל רגלים ממונעות ושלוש חטיבות ארטילריה.[3]
חיל האוויר הטורקי הוא זרוע הלוחמה האווירית של הכוחות המזוינים של טורקיה. החיל אחראי בראש ובראשונה על הגנת המרחב האווירי של טורקיה
ושמירה על ריבונותו, ובמקביל מספק כוח אש וסיוע אווירי ליתר זרועות הצבא. טורקיה היא אחת מחמש המדינות החברות בברית נאט"ו השותפות במדיניות השיתוף הגרעיני של הברית (לצד בלגיה, גרמניה, איטליה והולנד), ובמסגרת זו מאוחסנות בבסיס חיל האוויר אינג'ירליק 90 פצצות גרעיניות מדגם B61. 40 מתוך פצצות אלו מוקצות לשימושו של חיל האוויר הטורקי במקרה של עימות גרעיני, אך הפעלתן כפופה לאישור נאט"ו בלבד. בזירה הבינלאומית, לקח חיל האוויר חלק במבצע כוח מכוון (Operation Deliberate Force) בשנת 1995 ובמבצע כוח מאוחד (Operation Allied Force) בשנת 1999, ובהמשך השתתף בכוח שמירת השלום של האו"ם בבוסניה והרצגובינה באמצעות שתי טייסות, אשר שבו לטורקיה בשנת 2001. בשנת 2006, נפרסו ארבעה מטוסי קרב טורקיים מסוג F-16 כחלק ממבצע שיטור האוויר הבלטי (Baltic Air Policing) של נאט"ו.
אוניית חיל הים הטורקי TCG Istanbul (F 515) עוברת במיצרי הבוספורוס באיסטנבול
חיל הים הטורקי הוא אחד מחילות הים הגדולים באגן הים התיכון והחזק מבין חילות הים של המזרח התיכון והבלקן. טורקיה פעולת לחיזוק הזרוע הימי כחלק של דוקטרינת המולדת הכחולה.[4] חיל הים הטורקי הוא זרוע הלוחמה הימית של הכוחות המזוינים של טורקיה.[5]
חיל הים הטורקי מחזיק נכון ל-2025: 16 ספינות קרב, 10 קורבטות, 12 צוללות וגם 19 ספינות תקיפה, 16 ספינות סיור ו-11 ספינות לפינוי מוקשים.[6]
הצבא הסדיר של טורקיה עומד על 425 אלף חיילים, ועוד כ-380 אלף חיילים במילואים.[6] בעקבות ארגון מחדש שנערך בשנת 2016, הוכפפו הפיקוד הכללי של הז'נדרמריה ופיקוד משמר החופים למשרד הפנים הטורקי, ומאז נתוני כוח האדם שלהם אינם נכללים עוד במצבת כוחות הצבא.[6]
על פי החוק, כל גבר טורקי המגיע לגיל 19 מחויב בגיוס לשירות חובה בכוחות המזוינים.[6] עם זאת, בשנים האחרונות הוסדרה בחוק האפשרות לקבלת פטור מלא או חלקי משירות צבאי תמורת תשלום סכום כספי גבוה למדינה. מנגנון זה יצר פער מעמדי מובהק בחברה הטורקית במסגרתו, רבים מבני השכבות המבוססות והאוכלוסיות בעלות מעמד סוציו-אקונומי גבוה מקבלים פטור מהשירות, בעוד שנטל השירות הצבאי הסדיר נופל ברובו על בני השכבות הפחות מבוססות והעניות בטורקיה.[6]
חיילי הכוחות המיוחדים הטורקים בסירת שבלוב, אפריל 2026
נכון לפברואר 2021, הכוחות המזוינים של טורקיה מפעילים כוח צבאי נרחב מחוץ לגבולות המדינה, המונה לפחות 50,000 חיילים. על פי מחקר שנערך בבריטניה, טורקיה מחזיקה בהיקף פריסת הכוחות הבינלאומית השני בגודלו בעולם אחרי ארצות הברית, כאשר הערכות מסוימות אומדות את מצבת הכוחות מחוץ לגבולותיה ביותר מ-60,000 אנשי צבא. נתון זה משקף כי כ-1 מכל 6 חיילים בשירות פעיל בצבא טורקיה (שמנתה כ-355,200 חיילים בשנת 2020) מוצב מחוץ למדינה.
הבסיס הקבוע היחיד של טורקיה מעבר לים, שאינו תלוי בחברותה בארגונים בינלאומיים (על אף שהצבא מחזיק בכוחות זמניים במדינות שונות מתוקף התחייבויות פוליטיות וצבאיות, ובראשן החברות בנאט"ו), הוא פיקוד כוח השלום הטורקי בקפריסין. לצד זאת, טורקיה מפעילה בסיסים צבאיים פעילים בקטר, בסוריה, בסומליה ובבאשיקה שבעיראק, לצד מספר לא ידוע של מתקנים נוספים בעולם. בשנת 2017 הודיעה טורקיה כי תחל לפעול גם להקמת בסיס מחקר באנטארקטיקה.
מדינות בהן קיים בסיס צבאי, מתקן או נוכחות קבועה של כוחות
קפריסין הצפונית: הנוכחות הצבאית הגדולה ביותר של טורקיה מעבר לים מנוהלת תחת "פיקוד כוח השלום הטורקי בקפריסין", ומצבת הכוחות בה נעה בין 35,000 ל-40,000 חיילים בשירות פעיל.חיילים טורקים כחלק ממשימות כוח שמירת השלום בקוסובו (KFOR)
סוריה: טורקיה מפעילה רשת נרחבת של בסיסים ומוצבים בשטח סוריה, אשר מנתה כ-114 בסיסים ומתקנים נכון לינואר 2022.[9] באזורי המבצעים "מגן הפרת" ו"ענף זית" (הכוללים את אל-באב, א-ראעי, אחתרין, עפרין, ג'נדאריס, ראג'ו וג'ראבלוס) מוצבים לפחות 5,000 חיילים, לצד בסיסים נוספים מדרום לחבל עפרין, באטמה ובדארת עזה.[10] בעקבות מבצע "מעיין השלום", נפרסו כ-6,400 חיילים באזור שבין ראס אל-עין לתל אבייד, לצד 19 נקודות תצפית הפרוסות במחוזות אידליב וחלב. בסך הכל, מוערך כי בסוריה מוצבים כ-10,500 חיילים טורקים וכ-250 טנקים, כאשר מספרים אלו משתנים באופן תדיר.[9]
עיראק: במסגרת הסכם עם ממשלת עיראק הפדרלית המאפשר לצבא הטורקי לרדוף אחר פעילי מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) בצפון המדינה ובתיאום עם בגדאד, מפעילה טורקיה רשת של למעלה מ-40 בסיסי צבא ומודיעין ברחבי המדינה (המספר הגבוה ביותר של בסיסים זרים בעיראק). הכוח כולל בסיס מרכזי בבאשיקה המונה כ-2,000 חיילים, וכן את בסיס התעופה באמרני המאויש בגדוד קומנדו, כ-60 טנקים ונגמ"שים. באפריל 2021 פורסמו תוכניות להקמת בסיס חדש באזור מטינה שבמחוז דהוק בחבל כורדיסטן העיראקית. בסך הכל, טורקיה מחזיקה בין 5,000 ל-10,000 חיילים בעיראק.[11][12]חיילים של צבא טורקיה מפטרלי עם חיילים אמריקאים בזורי המבצעים "מגן הפרת" ו"ענף זית" שבצפון סוריה, 2019
קטר: טורקיה מפעילה בסיס צבאי בדוחה המאויש בכ-5,000 אנשי צוות.
סומליה:מחנה "TURKSOM" פועל במדינה ומאויש בכ-2,000 אנשי צבא. בינואר 2026 נשיא טורקיה ארדואן הכריז על הקמת בסיס צבאי חדש במזרח סומלילנד וגם על הקמת נמל צבאי ענק בסומליה.[13][14][15]
קוסובו: כ-321 חיילים משרתים בפיקוד גדוד האבטחה בקוסובו. הכוחות מוצבים בבסיס "סולטן מוראט" בעיר פריזרן, כחלק ממשימות כוח שמירת השלום (KFOR) ומשימת המנהל הזמני של האו"ם בקוסובו (UNMIK).
בוסניה והרצגובינה: כ-242 חיילים מוצבים במסגרת מבצע "אלתיאה" (Althea) של כוח האיחוד האירופי (EUROFOR), לאחר ששירתו בעבר במסגרת כוחות האכיפה (IFOR) וכוחות הייצוב (SFOR) במדינה.
חניכת בסיס הצבא הטורקי במוגדישו, סומליהלוב: צבא טורקיה עושה שימוש בבסיסי האוויר אל-וטייה, מיטיגה ומיסראתה, לצד נוכחות בזוארה. מספרם המדויק של החיילים הטורקים המוצבים בלוב אינו ידוע.[16]
אלבניה: 24 חיילים ושתי פריגטות מוצבים בבסיס פאשה לימאן. הנוכחות מבוססת על הסכם שיתוף פעולה צבאי שנחתם ב-1992, שבמסגרתו שיקמה טורקיה את הבסיס האלבני וקיבלה זכויות שימוש במתקניו.
אזרבייג'ן: לצד מבנים ותשתיות בקריה הצבאית גיזיל שרג ובסיס מסלול הטיסה ביישוב האג'י זיינאלאבדין, הקים הצבא הטורקי בסיס תצפית בחבל נגורנו קרבאך בעקבות המלחמה בשנת 2020. הבסיס, שהוקם באגדם תחת השם "המרכז המשותף לניטור הפסקת האש", החל לפעול רשמית בינואר 2021 ומוצבים בו 60 חיילים טורקים לצד חיילים רוסים.[17]
בסיס משותף של צבא טורקיה, ורוסיה לשמירת אזור הפסקת האש באזור נגורונו קראבך
באופן מסורתי, הצבא הוא מוסד פוליטי משמעותי, ונחשב כמגן הרפובליקה של אטאטורק. על פי חוק, הצבא אמור להגן על החוקה הטורקית ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרך המועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופייה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כולל בדלנות אתנית או קיצוניות דתית.
בשנים האחרונות, רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישות האיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. למרות ההשפעה הרבה שלו בנושאים אזרחיים, הצבא זוכה לתמיכה חזקה מהאומה, ונחשב כמוסד שזוכה לאמון הרב ביותר.