לדלג לתוכן

הכוחות המזוינים של טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכוחות המזוינים של טורקיה
Türk Silahlı Kuvvetleri
מדינה טורקיהטורקיה טורקיה
תקופת הפעילות 1920–הווה (כ־106 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרועות בצבא
מטה אנקרה
מנהיגות
המפקד העליון נשיא טורקיה
כוח אדם
סוג שירות חובה
גיל הגיוס 19
אורך השירות 6 חודשים
כוחות פעילים 425,000 (2021)
כוחות מילואים 380,000 (2021)
תקציב
תקציב שנתי 21.9 מיליארד דולרים (2021)
אחוזי תמ"ג 2.9% (2021)
מלחמות שהשתתף בהן
www.tsk.tr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הכוחות המזוינים של טורקיה (בטורקית: Türk Silahlı Kuvvetleri או בקיצור TSK)הם הכוחות המזוינים של הרפובליקה הטורקית. הכוחות מורכבים משלוש זרועות – הצבא הטורקי, חיל האוויר הטורקי וחיל הים הטורקי. נוסף על שלוש הזרועות המרכזיות, הכוחות כוללים גם את הז'נדרמריה הטורקית ואת משמר החופים הטורקי.

הכוחות המזוינים של טורקיה מהווים את הצבא הסדיר השני בגודלו בנאט"ו, אחרי הכוחות המזוינים של ארצות הברית. בנוסף, טורקיה היא אחת מחמש המדינות החברות בנאט"ו השותפות במדיניות השיתוף הגרעיני של הברית, לצד בלגיה, גרמניה, איטליה והולנד.

ראש המטות המשולבים של טורקיה הוא הגנרל יאשר גולר (Yaşar Güler).

עם נפילתה של האימפריה העות'מאנית והקמת הרפובליקה המודרנית תחת הנהגתו של מוסטפא כמאל, החליפו הכוחות המזוינים של טורקיה את הצבא העות'מאני. טורקיה אמנם לא השתתפה במלחמת העולם השנייה, אך הייתה דרוכה ומוכנה למקרה של התקפה גרמנית על שטחה.

ב-1950 השתתפו כוחות טורקיים בלחימה במלחמת קוריאה. ב-1974 פלשה טורקיה לקפריסין במטרה להגן על המיעוט הטורקי החי באי וכדי למנוע מהלך של איחוד האי עם יוון. עד היום מוצבים כוחות טורקיים על האי.

בשנות ה-80 החל תהליך מודרניזציה שני הנמשך עד היום במהלכו החלו הכוחות הטורקיים לקלוט מערכות נשק מתקדמות. בנוסף, התעשייה הצבאית המקומית נוסדה ואחת ממטרות תהליך המודרניזציה היא הפיכתה של טורקיה לעצמאית בתחום ייצור מערכות נשק.

יעד תקיפה עיקרי של הכוחות המזוינים של טורקיה בתחילת המאה ה-21 הוא הכורדים שבצפון סוריה ועיראק, המותקפים בנימוק שהם מתארגנים לפעולות טרור נגד טורקיה.[1][2]

פיקוד ושליטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש הצבא עומד ראש המטות המשולבים של טורקיה (הרמטכ"ל), שהוא הקצין הצבאי הבכיר ביותר בארגון. הצבא כפוף לשר ההגנה הלאומי, תפקיד אזרחי במעמד חבר קבינט, כאשר זרועות השירות כפופות למשרד ההגנה תחת פיקוחו המבצעי של המטה הכללי. בניגוד ליתר היחידות בצבא הכפופות לאחת הזרועות, פיקוד הכוחות המיוחדים כפוף ישירות למטה הכללי.

בעת מלחמה, משמש ראש המטה הכללי כמפקד העליון של הצבא בשמו של נשיא טורקיה, המייצג את הפיקוד הצבאי העליון מטעם האספה הלאומית הגדולה. המטה הכללי אחראי גם על תיאום היחסים הצבאיים של טורקיה עם יתר המדינות החברות בנאט"ו ועם מדינות ידידותיות אחרות.

חיילים של הצבא הטורקי בתרגיל נאט"ו ברומניה, 2021

הצבא הטורקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הטורקי הוא אחד מהצבאות הגדולים בעולם ונכון ל-2018 והשני בגודלו מבין החברות בארגון נאט"ו. הצבא הטורקי הוא זרוע השירות הגדולה ביותר בכוחות המזוינים של טורקיה, והיא בעלת דומיננטיות מכרעת בהשוואה ליתר הזרועות.

נכון לשנת 2022, מבנה כוחות היבשה מורכב מארבע ארמיות, תשעה קורפוסים, שמונה חטיבות קומנדו, חטיבת קומנדו הררית אחת, שבע חטיבות שריון, 14 חטיבות ממוכנות, שבע חטיבות חיל רגלים ממונעות ושלוש חטיבות ארטילריה.[3]

חיל האוויר הטורקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס קרב חמקני מדגם TF Kaan של חיל האוויר הטורקי

חיל האוויר הטורקי הוא זרוע הלוחמה האווירית של הכוחות המזוינים של טורקיה. החיל אחראי בראש ובראשונה על הגנת המרחב האווירי של טורקיה

ושמירה על ריבונותו, ובמקביל מספק כוח אש וסיוע אווירי ליתר זרועות הצבא. טורקיה היא אחת מחמש המדינות החברות בברית נאט"ו השותפות במדיניות השיתוף הגרעיני של הברית (לצד בלגיה, גרמניה, איטליה והולנד), ובמסגרת זו מאוחסנות בבסיס חיל האוויר אינג'ירליק 90 פצצות גרעיניות מדגם B61. 40 מתוך פצצות אלו מוקצות לשימושו של חיל האוויר הטורקי במקרה של עימות גרעיני, אך הפעלתן כפופה לאישור נאט"ו בלבד. בזירה הבינלאומית, לקח חיל האוויר חלק במבצע כוח מכוון (Operation Deliberate Force) בשנת 1995 ובמבצע כוח מאוחד (Operation Allied Force) בשנת 1999, ובהמשך השתתף בכוח שמירת השלום של האו"ם בבוסניה והרצגובינה באמצעות שתי טייסות, אשר שבו לטורקיה בשנת 2001. בשנת 2006, נפרסו ארבעה מטוסי קרב טורקיים מסוג F-16 כחלק ממבצע שיטור האוויר הבלטי (Baltic Air Policing) של נאט"ו.

חיל הים הטורקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניית חיל הים הטורקי TCG Istanbul (F 515) עוברת במיצרי הבוספורוס באיסטנבול

חיל הים הטורקי הוא אחד מחילות הים הגדולים באגן הים התיכון והחזק מבין חילות הים של המזרח התיכון והבלקן. טורקיה פעולת לחיזוק הזרוע הימי כחלק של דוקטרינת המולדת הכחולה.[4] חיל הים הטורקי הוא זרוע הלוחמה הימית של הכוחות המזוינים של טורקיה.[5]

חיל הים הטורקי מחזיק נכון ל-2025: 16 ספינות קרב, 10 קורבטות, 12 צוללות וגם 19 ספינות תקיפה, 16 ספינות סיור ו-11 ספינות לפינוי מוקשים.[6]

חטיבת הנחתים האמפיבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבת הנחתים האמפיבית (בטורקית: Amfibi Komando), היא יחידת נחתים של חיל הים הטורקי המיועדת למבצעים מיוחדים של חיל הים הטורקי, בסיסה של היחידה נמצא בפוקה ליד איזמיר.[7][8]

כוח אדם וגיל גיוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילים טורקים של חטיבת הנחתים האמפיבית

הצבא הסדיר של טורקיה עומד על 425 אלף חיילים, ועוד כ-380 אלף חיילים במילואים.[6] בעקבות ארגון מחדש שנערך בשנת 2016, הוכפפו הפיקוד הכללי של הז'נדרמריה ופיקוד משמר החופים למשרד הפנים הטורקי, ומאז נתוני כוח האדם שלהם אינם נכללים עוד במצבת כוחות הצבא.[6]

על פי החוק, כל גבר טורקי המגיע לגיל 19 מחויב בגיוס לשירות חובה בכוחות המזוינים.[6] עם זאת, בשנים האחרונות הוסדרה בחוק האפשרות לקבלת פטור מלא או חלקי משירות צבאי תמורת תשלום סכום כספי גבוה למדינה. מנגנון זה יצר פער מעמדי מובהק בחברה הטורקית במסגרתו, רבים מבני השכבות המבוססות והאוכלוסיות בעלות מעמד סוציו-אקונומי גבוה מקבלים פטור מהשירות, בעוד שנטל השירות הצבאי הסדיר נופל ברובו על בני השכבות הפחות מבוססות והעניות בטורקיה.[6]

פריסה בינלאומית ומבצעים מחוץ לגבולות המדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילי הכוחות המיוחדים הטורקים בסירת שבלוב, אפריל 2026

נכון לפברואר 2021, הכוחות המזוינים של טורקיה מפעילים כוח צבאי נרחב מחוץ לגבולות המדינה, המונה לפחות 50,000 חיילים. על פי מחקר שנערך בבריטניה, טורקיה מחזיקה בהיקף פריסת הכוחות הבינלאומית השני בגודלו בעולם אחרי ארצות הברית, כאשר הערכות מסוימות אומדות את מצבת הכוחות מחוץ לגבולותיה ביותר מ-60,000 אנשי צבא. נתון זה משקף כי כ-1 מכל 6 חיילים בשירות פעיל בצבא טורקיה (שמנתה כ-355,200 חיילים בשנת 2020) מוצב מחוץ למדינה.

הבסיס הקבוע היחיד של טורקיה מעבר לים, שאינו תלוי בחברותה בארגונים בינלאומיים (על אף שהצבא מחזיק בכוחות זמניים במדינות שונות מתוקף התחייבויות פוליטיות וצבאיות, ובראשן החברות בנאט"ו), הוא פיקוד כוח השלום הטורקי בקפריסין. לצד זאת, טורקיה מפעילה בסיסים צבאיים פעילים בקטר, בסוריה, בסומליה ובבאשיקה שבעיראק, לצד מספר לא ידוע של מתקנים נוספים בעולם. בשנת 2017 הודיעה טורקיה כי תחל לפעול גם להקמת בסיס מחקר באנטארקטיקה.

מדינות בהן קיים בסיס צבאי, מתקן או נוכחות קבועה של כוחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • קפריסין הצפונית: הנוכחות הצבאית הגדולה ביותר של טורקיה מעבר לים מנוהלת תחת "פיקוד כוח השלום הטורקי בקפריסין", ומצבת הכוחות בה נעה בין 35,000 ל-40,000 חיילים בשירות פעיל.
    חיילים טורקים כחלק ממשימות כוח שמירת השלום בקוסובו (KFOR)
  • סוריה: טורקיה מפעילה רשת נרחבת של בסיסים ומוצבים בשטח סוריה, אשר מנתה כ-114 בסיסים ומתקנים נכון לינואר 2022.[9] באזורי המבצעים "מגן הפרת" ו"ענף זית" (הכוללים את אל-באב, א-ראעי, אחתרין, עפרין, ג'נדאריס, ראג'ו וג'ראבלוס) מוצבים לפחות 5,000 חיילים, לצד בסיסים נוספים מדרום לחבל עפרין, באטמה ובדארת עזה.[10] בעקבות מבצע "מעיין השלום", נפרסו כ-6,400 חיילים באזור שבין ראס אל-עין לתל אבייד, לצד 19 נקודות תצפית הפרוסות במחוזות אידליב וחלב. בסך הכל, מוערך כי בסוריה מוצבים כ-10,500 חיילים טורקים וכ-250 טנקים, כאשר מספרים אלו משתנים באופן תדיר.[9]
  • עיראק: במסגרת הסכם עם ממשלת עיראק הפדרלית המאפשר לצבא הטורקי לרדוף אחר פעילי מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) בצפון המדינה ובתיאום עם בגדאד, מפעילה טורקיה רשת של למעלה מ-40 בסיסי צבא ומודיעין ברחבי המדינה (המספר הגבוה ביותר של בסיסים זרים בעיראק). הכוח כולל בסיס מרכזי בבאשיקה המונה כ-2,000 חיילים, וכן את בסיס התעופה באמרני המאויש בגדוד קומנדו, כ-60 טנקים ונגמ"שים. באפריל 2021 פורסמו תוכניות להקמת בסיס חדש באזור מטינה שבמחוז דהוק בחבל כורדיסטן העיראקית. בסך הכל, טורקיה מחזיקה בין 5,000 ל-10,000 חיילים בעיראק.[11][12]
    חיילים של צבא טורקיה מפטרלי עם חיילים אמריקאים בזורי המבצעים "מגן הפרת" ו"ענף זית" שבצפון סוריה, 2019
  • קטר: טורקיה מפעילה בסיס צבאי בדוחה המאויש בכ-5,000 אנשי צוות.
  • סומליה: מחנה "TURKSOM" פועל במדינה ומאויש בכ-2,000 אנשי צבא. בינואר 2026 נשיא טורקיה ארדואן הכריז על הקמת בסיס צבאי חדש במזרח סומלילנד וגם על הקמת נמל צבאי ענק בסומליה.[13][14][15]
  • קוסובו: כ-321 חיילים משרתים בפיקוד גדוד האבטחה בקוסובו. הכוחות מוצבים בבסיס "סולטן מוראט" בעיר פריזרן, כחלק ממשימות כוח שמירת השלום (KFOR) ומשימת המנהל הזמני של האו"ם בקוסובו (UNMIK).
  • בוסניה והרצגובינה: כ-242 חיילים מוצבים במסגרת מבצע "אלתיאה" (Althea) של כוח האיחוד האירופי (EUROFOR), לאחר ששירתו בעבר במסגרת כוחות האכיפה (IFOR) וכוחות הייצוב (SFOR) במדינה.
  • חניכת בסיס הצבא הטורקי במוגדישו, סומליה
    לוב: צבא טורקיה עושה שימוש בבסיסי האוויר אל-וטייה, מיטיגה ומיסראתה, לצד נוכחות בזוארה. מספרם המדויק של החיילים הטורקים המוצבים בלוב אינו ידוע.[16]
  • אלבניה: 24 חיילים ושתי פריגטות מוצבים בבסיס פאשה לימאן. הנוכחות מבוססת על הסכם שיתוף פעולה צבאי שנחתם ב-1992, שבמסגרתו שיקמה טורקיה את הבסיס האלבני וקיבלה זכויות שימוש במתקניו.
  • אזרבייג'ן: לצד מבנים ותשתיות בקריה הצבאית גיזיל שרג ובסיס מסלול הטיסה ביישוב האג'י זיינאלאבדין, הקים הצבא הטורקי בסיס תצפית בחבל נגורנו קרבאך בעקבות המלחמה בשנת 2020. הבסיס, שהוקם באגדם תחת השם "המרכז המשותף לניטור הפסקת האש", החל לפעול רשמית בינואר 2021 ומוצבים בו 60 חיילים טורקים לצד חיילים רוסים.[17]
בסיס משותף של צבא טורקיה, ורוסיה לשמירת אזור הפסקת האש באזור נגורונו קראבך

הכוחות המזוינים הטורקים כגורם השפעה פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי, הצבא הוא מוסד פוליטי משמעותי, ונחשב כמגן הרפובליקה של אטאטורק. על פי חוק, הצבא אמור להגן על החוקה הטורקית ועל אחדות המדינה, ולפיכך הוא ממלא תפקיד פוליטי דרך המועצה לביטחון לאומי, כמגינה על אופייה האחדותי והחילוני של הרפובליקה, ועל הרפורמות של אטאטורק. דרך המועצה, הצבא משפיע על מדיניות ההגנה כנגד כל איום על המדינה, כולל בדלנות אתנית או קיצוניות דתית.

בשנים האחרונות, רפורמות הביאו למאמצים להחליש את האחריות של הצבא בפני החוקה, תחת תוכנית של התאמה לדרישות האיחוד האירופי ונוכחות אזרחית גוברת במועצה לביטחון לאומי. למרות ההשפעה הרבה שלו בנושאים אזרחיים, הצבא זוכה לתמיכה חזקה מהאומה, ונחשב כמוסד שזוכה לאמון הרב ביותר.

נשק גרעיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצבא הטורקי אין נשק גרעיני משלו. אך בשנת 2010 נודע באמצעות ויקיליקס כי ארצות הברית הציבה בשטח טורקיה עשרות רבות של פצצות אטום[18]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ סוכנויות הידיעות, טורקיה: כל כוחותינו שבו מצפון עיראק, באתר ynet, 29 בפברואר 2008
    רויטרס, טורקיה תקפה מורדים כורדים בצפון עיראק, באתר ynet, 20 במאי 2010
  2. ↑ אתר למנויים בלבד טורקיה תקפה יעדים כורדיים בסוריה ובעיראק בתגובה לפיגוע באיסטנבול, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2022
  3. ↑ אלי לאון, ‏מוקשים והסתערות על כמה אזורים במקביל - ארדואן שלח מסר לעולם, באתר מעריב אונליין, 21 במאי 2026
  4. ↑ הקרב על הגז והים > טורקיה מקדמת חוק חדש שעלול להצית מלחמה אזורית | המחדש | כל החדשות והעדכונים, באתר hm-news.co.il, ‏2026-05-18
  5. ↑ אלי לאון, ‏ארדואן משחיז חרבות בים התיכון: הנשק שובר השוויון החדש של צבא טורקיה, באתר מעריב אונליין, 10 באפריל 2026
  6. 1 2 3 4 5 אסף רוזנצוייג, הצבא השני בנאט"ו יאיים על ישראל? צבא טורקיה – עם צי מתקדם וחיל אוויר מיושן, באתר מאקו, 13 בינואר 2025
  7. ↑ "Hata Sayfası".
  8. ↑ "Amfibi deniz piyadeleri".
  9. 1 2 נטע בר, הקשר הצבאי מתהדק: כוחות סוריים השתתפו בתרגיל של צבא טורקיה, באתר ישראל היום, 21 במאי 2026
  10. ↑ סוכנויות הידיעות, ‏צבא טורקיה על אדמת סוריה מול ישראל: התפתחות מדאיגה מצפון, באתר מעריב אונליין, 1 באפריל 2025
  11. ↑ צבא טורקיה תקף בסיסי המחתרת הכורדית בעיראק, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 ביוני 2020
  12. ↑ טורקיה מזהירה את הכורדים: "שוקלים מבצע בעיראק", באתר ynet, 23 בספטמבר 2017
  13. ↑ בסיס צבאי ענק: זו התגובה של ארדואן להכרה הישראלית בסומלילנד, באתר JDN‏, 5 בינואר 2026
  14. ↑ אלי לאון, ‏לאחר שבארה"ב זעמו: הדיווחים על טורקיה - וההכחשה הגורפת, באתר מעריב אונליין, 26 בפברואר 2026
  15. ↑ אלי לאון, ‏בגלל ישראל והאויבת של סעודיה - טורקיה מרחיבה אחיזה בזירה הדרומית, באתר מעריב אונליין, 3 בפברואר 2026
  16. ↑ יואב קרני, ‏דעה - בחזרה למדבר הלובי: הטורקים באים, הטורקים באים | דעה, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2019
  17. ↑ Staff, Reuters. "Russia and Turkey open monitoring centre for Nagorno-Karabakh". U.S. (באנגלית אמריקאית).
  18. ↑ ויקיליקס: ארה"ב הציבה פצצות אטום בטורקיה, באתר מאקו, 30 בנובמבר 2010