סן איגנסיו מיני

סן איגנסיו מיני
Misión jesuítica de San Ignacio Miní
Ruinas-san-ignacio.jpg
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 4
שטח האתר 14.59 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך המיסיונים הישועיים של הגוארני: סן איגנסיו מיני, נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור (ארגנטינה), חורבות סאו מיגל דאס מיסואס (ברזיל)
מידע כללי
סוג המיסיונים הישועיים של הגוארני, חורבות, אתר ארכאולוגי, מורשת עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם איגנטיוס מלויולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום סן איגנסיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
מידות
שטח 14.59 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 27°15′19″S 55°31′54″W / 27.25528°S 55.53167°W / -27.25528; -55.53167
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סן איגנסיו מיניספרדית: San Ignacio Miní) היה מיסיון ישועי שפעל במאות ה-17 וה-18 במיסיונס של ימינו (בצפון-מזרח ארגנטינה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן איגנסיו מיני, איור מ-1846

הכמרים חוסה קטלדינו וסימון מאסטה הקימו את המיסיון ב-1610 בגואירה שבמדינת פרנה שבברזיל של ימינו. בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של בנדיראנטס פורטוגלים על המיסיון, הוא עבר ב-1632 לשטחה של ריו דה לה פלטה הספרדית, וב-1696 הועתק למיקומו הנוכחי, כ-60 ק"מ דרומית לפוסאדאס. הוא נקרא סן איגנסיו מיני ("קטן" בשפת הגוארני), כדי להבדילו ממיסיון גדול יותר בשם סן איגנסיו גואסו ("גדול"), שהוקם בסמוך למפלי האיגואסו.

במהלך המאה ה-18 הגיעה אוכלוסיית המיסיון לכ-4,500 תושבים, שניהלו קשרי מסחר ענפים עם שכניהם לאורך נהר הפרנה. ב-1767 גורשו הישועים מתחומי האימפריה הספרדית, וב-1817 נהרס המיסיון, בדומה למיסיונים רבים אחרים באזור, במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית. קבוצת בני גוארני בהנהגתו של קריסטלדו ניסתה להתיישב מחדש במקום, אך עקב התקפות מצדה של פרגוואי, נטשה אותו לגמרי ב-1821.

סן איגנסיו מיני כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת האתר

לאחר שנהרס, החלה צמחייה לכסות את שרידיו. ב-1897 נתגלה מחדש וב-1903 עמד המשורר הארגנטינאי לאופולדו לוגונס בראש משלחת שחקרה את המקום. עבודות שיקום ושחזור החלו ב-1940.

סן איגנסיו מיני הוא בין המיסיונים שסבלו מהנזקים הפחותים ביותר מבין המיסיונים הרבים שהוקמו בתחומיהן של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי של ימינו. בשנת 1984 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, יחד עם שרידיהם של שלושה מיסיונים נוספים באזור: נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור. בשל המצב הטוב יחסית בו נשמר, ובשל נגישותו, זוכים שרידי המיסיון למספר רב יחסית של מבקרים.

בין שרידי המיסיון ניתן להבחין בכיכר המרכזית, המוקפת בכנסייה, בית העירייה, מנזר, בית קברות ומספר בתים נוספים. הכנסייה, שאורכה 74 מטרים ורוחבה 24 מטרים, נבנתה מאבן חול אדמדמה, המצויה באזור. רוחב הקירות היה כשני מטרים, והוא אפשר למבנה להישאר יציב חרף השימוש בחומר בנייה עדין יחסית. הרחוב הראשי מוביל מהכיכר לכניסה הראשית, מצפון. רבים מהמבנים במיסיון נבנו בהשפעת סגנון הבארוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סן איגנסיו מיני בוויקישיתוף